במקרה הילד רצה לשחק
ובמקרה הושטתי את היד לאיזשהו דיסק
ובמקרה זה היה תסלם.

משחקים משחק ראשון שני ושלישי ואני חצי אוזן על תסלם ..... ופתאום אני שם לב
שמתחיל להתנגן "פרצופה של המדינה" ואני מתחיל להקשיב למלים יותר ויותר.

אנחנו מסיימים לשחק אני רץ לאינטרנט מוצא את מילות השרים וחושב לעצמי איך הכותרות היום בבוקר של
העיתונים מתאימות בדיוק . מטורף איך שום דבר לא השתנה חוץ מהגיל שלנו
פרצופה של המדינה :
הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה - יום חדש לעסקן הקטן.

מחייג בנסיעה - ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה "רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה".

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה...

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

מדרימים במכונית - וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

תנו לי כח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היתה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו...

ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?

מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה...

תתנחם שזה כנראה נכון לכל מדינה...

.....ורצינו להיות אור לגויים

לא אור ולא נעליים
לפי הריח סביב, כנראה
גם לא מצחצחים ת'שיניים.

זאת פרצופה של המדינה

סתימה זמנית פה
כתר זהב שם
וכל מאמיצנו היו לחינם.

כאחד שנולד בשנה הראשונה שמדינתנו הקטנה הוקמה.
עברתי הרבה:
שלוש פעמים שחטו לי את החסכונות.
(היום קוראים לזה תספורת)
השתתפתי בארבע מלחמות,ומספר לא מבוטל של התכתשויות.
(היום קוראים לזה מבצעים)
עברתי כל כך הרבה ראשי ממשלה ונשיאים,ותמיד אני אומר שגרוע יותר לא יכול להיות.
(ואז באה המציאות ומראה לי כמה נשארתי נאיבי)
תמיד יש הרגשה שבסיבוב הבא העסק יגמר,אבל כמו פרפטומובילה נוע תנוע

Sol,

אתה מוחק לי כל שארית של אופטימיות עם הסיפור שלך.
יצאנו לשלוש שנים רילוקשיין בהולנד ואחרי שנה וחצי אישתי לוחצת חזק לנסות להישאר פה ולא לחזור.
אני אוהב את המדינה אבל ביום יום אתה אוכל כל כך הרבה חרא ואתה קולט שכולם אבל כולם מנסים לד....
אותך, מראש הממשלה שלך עד ההוא שעומד מאחוריך בפקק והכי גרוע זה שכולם חושבים שמישהו אחר אשם
בצרות ולהם לא היה יד בזה בכלל.
מגיעה נקודה בחיים שאתה אומר אני מילאתי את כל חובותי למדינה
עשיתי צבא
עשיתי מילואים
שילמתי מסים
אז למה אני מקבל כל כך הרבה חרא.
ואז אני מבין שלא נלחמתי. לא נלחמתי בשבילי,בשביל החברים שלי והילדים שלי שהמדינה הזאת תהיה מקום טוב יותר.
אז הלכנו לכמה הפגנות אבל לא נלחמנו ואמרנו לא משנה מה יקרה אני הולך עד הסוף. תמיד הייתה עבודה שאסור להפסיד ותמיד היו הילדים שצריך לטפל וזאת הפגנה של השמאלנים וזו של הדתיים וחס ושלום זו של הערבים והיו עוד מליון סיבות אחרות.
היו לי שני קרובי משפחה ז"ל אחד נלחם בנאצים ואחרי המלחמה חזר לארופה להציל יהודים והשני פוצץ גשרים במלחמה נגד הבריטים שניהם סיכנו את חייהם למען עתיד טוב יותר. אנחנו לא מוכנים לסכן את מקום העבודה שלנו או את זמן השינה שלנו לעתיד טוב יותר.

לא אלאה אף אחד בקורות משפחתי.
בסיכומו של יום אני מתגורר בארץ ואקבר כאן,לא בשום מקום אחר.
כתבתי את מה שהעלתי כאן בכדי שהנאיביות שלי לא תסנוור אותי.
ביום יום אני זועם,חורק שיניים,אבל אוהב, ותמיד אוהב אותה

אני ברשותכם רוצה להתייחס רק לשיר כשיר [המציאות ממילא גרועה מהמתואר בו וטובה ממנו לפרקים]
למרות שסגנון המוזיקה שבו לא מדבר אלי ובכלל אני כבר שנים לא שומע עברית, זה פשוט שיר טוב כשיר, אני
מעריך את מי שיצר הלחין ביצע וכו', זה כמו מוב לייק ג'אגר, גם, יציאה, כמו מאסטר בלאסטר של סטיבי וונדר.

חיפשתי מבלי דעת ו'הנה מה קרה'



כשעומדים מול מערכת טובה שדוחפת את השיר הזה חזק החוצה זה שואו כייפי,
זה המקום שמדפי קטן שמדוייק בצליל הויולה דה גמבה לא מתאים, למשל,
ובא לך על איזה בטטה שמנה שתזיז את הסביבה בנפח לא ריאלי בעליל.