עכשיו 20/02/17 01:15
יש פה ראש שמעביר את התקליט בזרימה מאד טבעית, חיה וקולחת, אך הכי חשוב – מרגשת. זה אחד הראשים המרגשים ששמעתי בחיי ואצלי במערכת בפרט. ואחד הדברים הראשונים שאמרתי לעצמי, זה: איך זה יכול להיות שראש של 600 יורו עושה את כל הדברים הללו ובצורה כה משמעותית. ה SPU ריגש אותי עד כדי כך שכמעט כל תקליט חדש או ישן ששלפתי מהספרייה, הייתי "חייב" קודם כל לשמוע איך הוא מנגן תחתיו ולאחר מכן, להחליט אם זו הייתה הבחירה הנכונה.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
יצא שאהבתי את המיוזיקבוק 25 בגרסתו החדשה באופן משמעותי יותר מאשר את ה- 10 בגרסתו הקודמת. יותר מהכל בגלל שחתימת הצליל שלו כבר הרבה יותר קרובה לטעם האישי שלי (את הקודם הגדרתי "מודרני", לזה מבחינתי יש "טאץ'" מודרני), שמחתי על הגיין הסטנדרטי יותר (וניתן לכיוונון) ונהניתי מרשימת הפיצ'רים האינסופית הכוללת בין השאר קדם מגבר מלא, ממיר (כולל USB), סטרימר (חוטי, אלחוטי ותומך באיחסון מקומי), נגן תקליטורים ואפילו יציאת אוזניות.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
התערוכה בפולין (וארשה) אמנם צעירה מזו של מינכן הידועה כגדולה בעולם לדו ערוצי... אך כבר בשנה שעברה הגיעה למעמד של המקום השני אחרי זו של מינכן. אי לכך ובהתאם לזאת, לקחתי את עצמי וטסתי לוארשה.. בתקווה שבימים הקרובים אוכל לשתף אתכם קצת בחוויה. בשעות אלו אני עולה למטוס בבן גוריון כאשר היום (צהריי שישי) תתחיל התערוכה בוארשה על פני 3 ימים כמעט מלאים...
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטייג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. האימפקט שהוא מביא עמו במגוון מוסיקה - אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו לאחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
סקירה ראשונה לכרטיס קול עבור מחשב אודיופילי ב- HiFiMusic.
הפעם ננסה ללמוד עד כמה ניתן לשפר את היציאות הדיגיטליות שהיום קיימות כמעט בכל לוח אם.
בנוסף ננסה לענות על השאלה האם לכרטיס קול ממוחשב יש זכות קיום בסטאפ אודיופילי או שממיר דיגיטל לאנלוג חיצוני הוא כורח המציאות.
האלבום זורם, מלא ברגש ובאנרגיות מדהימות, אשר יוצאות אל המאזין באופן נהדר, מהגיטרה ומהליווי גם כן. טכניקה של אלתור לצד מלודיות כתובות מראש, מביאים את המוסיקה לגבהים אחרים והוא נשמע פחות ופחות מלוקק, או מאולץ ככל שנכנסים לעומקו. יידוב והחברים יודעים את העבודה וניכרת תחושת הניסיון המוסיקאלי שלהם והבגרות כמובן שהם הגיעו אליה, בייחוד משלמה יידוב.
יש לנו כאן עסק עם מוצר שמתוכנן לספק כל גחמה של משתמש בדומיין עליו הוא אחראי.
אם יהיו אלו יציאות אנלוגיות משני סוגים, בוררי גיין או ווליום, מצב מונו, היפוך פאזה או אפילו שלט.
כל זאת באריזה נאה, בבניה והרכבה איכותית ומחיר הוגן בהתחשב במאפיינים המוצעים.
סאונד האלבום נקי ביותר והפסנתר נשמע קוהרנטי וחזק. נגינתה של יוג'ה מרשימה ביותר והפתיעה אותי במיוחד, מפני שלא ציפיתי להופעה ראשונה כזו. הבשלות המוסיקאלית והוירטואוזיות משולבים ומאוזנים מאד ונגינתה קולחת, אמיתית ומדויקת מאד. יוג'ה על אף גילה הצעיר, מצליחה להפציץ בכל אחת מהיצירות שנכנסו לכותר הזה והעולם התרשם גם כן.
המעניין הוא, שמבין עשרות הממירים ששמעתי, אני די משוכנע שהמיקרו היה הכי דומה לאחיו הגדול ה- DAC2. אולי זה הוולטאז' הגבוה, אולי הקונספט של החברה, אבל המיקרו הזה לא פראייר בדינמיקה. הוא גם אוהב לדחוף, חזק ומהר, ופחות הולך לכיוון העידון או העדינות. יש לנו כאן מכשיר ורסטילי ומהנה, בהחלט הייתי מוסיף אותו לרשימת האודישנים למי שמחפש ממיר בפחות מאלפיים ש"ח, ובעיקר למי שדינמיות מדברת אליו במיוחד.
שוסטקוביץ מצליח להכניס את המאזין לטראנס מוסיקאלי אדיר, לכל אורכה. משקט קודר ועד לרעש המלחמה – אשר מגיע מתזמורת אדירת מימדים. כמעט בכל העת מתנגנת לה מלודיה מקסימה, שמאפשרת כבר להבין שסטאלין האיום נפטר והמלחין יכל להשתחרר קצת מכבליו הקומוניסטים.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות