ה- 1US הוא מכשיר לא קונבנציונאלי. זה מתבטא בצורתו החיצונית, בצליל שהוא מפיק ובפיצ'רים שהוא מציע.
הסאונד, מלא, גדול, עשיר, מוכוון תחום נמוך עם קצת roll off בתחום הגבוה מזכיר לי קצת את ה- Atoll אך הולך יותר רחוק ובעל תכונות סוניות משופרות.
יש בו מן אפקט "חיות", לא בהקשר הטונאלי (שדווקא מסמן בדר"כ הרבה אמביאנס) אלא בהקשר החווייתי - מיידי שלא כל כך קל למצוא.
בשנת 2008 כאשר היה בן 77, החליט ברנדל על פרישתו מעולם המוסיקה
ולפינאלה יצא בטור מיוחד שחברת DECCA הקליטה באלבום כפול.
ההקלטות להפצה נעשו בשני אולמות, בהאנובר ובווינה כאשר כל דיסק תופס חלק מההופעה
בכל אחת מהערים הללו שביקר ברנדל. הקונצרט מדהים, מלא בבגרות מוסיקאלית שבאה מאחד
הפסנתרנים הטובים מ 50 השנה האחרונות.
עבורי ה- Weiss הזה הוא הרכיב הנעלם לו פיללנו. זה כבר כמה שנים שאני שומע תוצאות של סטאפים מבוססי מחשב חסרי מעוף וכבר לא מעט חודשים שאני עוסק בזה בעצמי. עד עכשיו לא שמעתי DAC שהפך את המחשב למתחרה בזירה של נגני התקליטורים הטובים ביותר.
ה- 202 עושה את זה. הוא נותן לגיטימציה מלאה לשילוב מחשב בסטאפ הי-אנד רציני גם רציני מאוד.
הלהקה שמנגנת, מופיעה מקליטה ואולי המפורסמת ביותר בז'אנר, ממשיכה להוציא אלבומי מוסיקה
למעריציה הרבים ואולי גם לאלה שעדיין לא זכו להכירה. הפעם גם עם תוספות של מורכבויות מוסיקאליות שונות,
שמרחיבות את אופק הלהקה וכן גם את הזיקה לקהל שמבקש הרבה יותר ממטאל בריטי טהור שהיה (ועדיין)
נחלתם הבלעדי כמעט, של אירון מיידן.
ה- Reference 2S מספק בדיוק את מה שאני מצפה מקדם מגבר שפופרתי בגיזרת המחיר שלו, ואולי אפילו מעבר.
פרזנטציה די גדולה, תלת מימדית, עוטפת, צליל חם, אומנם מעט קטום בקצוות לעומת טרנזיסטורי איכותי אך לא במידה שגורעת מההנאה מהמוזיקה. עבור רבים זה יהיה אף מהנה יותר.
עבורי החשוב ביותר היה לגלות שזה מוצר שחושף הרבה עידון ועדינות, זאת בשבילי בחינה אמיתית לאיכות המכשיר שה- 2S עבר בקלות. כנ"ל את מבחן המוזיקליות.
לכל אלה שמפחדים מאורך, גודל, מסת כלים אדירה, וכל מה שמייצג את מאהלר בדרך כלל
(אבל לא רק) יוכלו להתחבר לזו קצת יותר בנקל.
הסימפוניה הרביעית של מאהלר היא המפורסמת, או המנוגנת ביותר של המלחין.
היא הקצרה ביותר וכנראה גם העדינה ביותר מכיוונים שונים שהמלחין ייצר בחייו.
הכבלים של ארג'נטו עשו "עבודה" ללא שום עבודה נשמעת לאוזן, הם כביכול בכלל לא שם.
הכבלים מאפשרים לציוד בסט אפ "לשוחח אחד עם השני" ללא שום גוון, צבע, או מניפולציות על הסאונד.
הם לא מייצגים שום מחנה, או כיוון סאונד "קלאסי". כך שלדעתי הם פשוט יתאימו לכל אחד שהתאים לעצמו
ולחדר מערכת שהוא אוהב לשמוע וכיף לו איתה.
הילארי האן תוציא יחד עם דוייטשה גרמופון אלבום לזוג קונצ'רטים לכינור פרי עטם של
זוכת הפוליצר האמריקאית ג'ניפר היגדון ופיוטר צ'ייקובסקי. הזוג מהווה קונטרסט מוסיקאלי מרשים, שמשלב
זרמים שונים ויכולות עמוקות של הכנרת.
זוהי הקלטת הבכורה של הקונצ'רטו לכינור מאת היגדון שנכתב עבור הילארי שבעבורו קיבלה היגדון את
פרס הפוליצר היוקרתי.
למעשה ה- AM 777 תואם מאוד לטעמי האישי, הוא מציג מוזיקליות לעילא, רמת עידון ועדינות נדירה לקבוצת מחירו, בעל גודל פרזנטציה שפויה וטבעית וטונאליות טובה וריאליסטית ברוב המקרים.
אהבתי את ה- AM 777 אך אני יודע שהוא ידבר יותר אל מעריכי הפינס והמוזיקליות ופחות לאוהבי הזאפטות והבומים. להם נמצא מכשיר אחר.
בדבלין הם החליפו את הדיסטורשן בגיטרות קלאסיות, והחלו לפתח את הסאונד המעניין שלהם.
הקונספט היה לנגן יצירות אקוסטיות, ללא שירה בכלל, כאשר רודריגו מנגן את הליד המלודי,
וגבריאלה את תפקידי הקצב. אבל עיקר הנפח בסאונד מגיע מהטכניקה המופלאה של גבריאלה.
כתבנו בגרמניה מסכם את תערוכת מינכן הי-אנד 2009.
לינקים לסקירות כל ארבעת הימים מיד לאחר הסיכום.
סאונד האלבום נקי ביותר והפסנתר נשמע קוהרנטי וחזק.
נגינתה של יוג'ה מרשימה ביותר והפתיעה אותי במיוחד, מפני שלא ציפיתי להופעה ראשונה כזו.
הבשלות המוסיקאלית והוירטואוזיות משולבים ומאוזנים מאד ונגינתה קולחת, אמיתית ומדויקת מאד.
יוג'ה על אף גילה הצעיר, מצליחה להפציץ בכל אחת מהיצירות שנכנסו לכותר הזה והעולם התרשם גם כן.
עם מחיר אטרקטיבי, שיפור סוני ודאי, נוחות שימוש של לא פחות מ- 10 שקעים, הגנה והמון אפשרויות תפעול אני מוצא את המכשיר הזה פשוט כ- Must Have.
אמנם לא יצא לי לבדוק מכשירים אחרים המיועדים למטרה זו, אך אני בספק שיש אחרים שיודעים לעשות מה שה- QPC עושה באותו המחיר.
צבעי המוסיקה מגוונים והתיזמור מזכיר בכל עת, את הניצוצות והעושר שיש לסטרווינסקי ביצירותיו.
הולסט בהשפעת מלחינים גדולים אחרים כמו שטראוס, מאהלר ועוד "קרא" לתזמורת אדירה בגודלה ולכלים מגוונים ביותר.
עושר המוסיקה ברגש ובגיוון הצלילים ביצירה, שאורכה כ 50 דק' הוא אדיר.
