אם יש איזשהי חוויה מתחום האודיו, שנחרטה עמוק בזכרוני, זו חווית הביקור, אולי השישי במספר, אצל יוסי פלקר בחיפה, אי שם בשנת 96.
תמיד הייתי מתרגש לקראת המפגש עם יוסי, אבל הפעם זה היה בהחלט יוצא דופן. יוסי היה לא רק אודיופיל אמיתי, אלא גם חובב מוזיקה נלהב ואיש שיחה מרתק. יכלת לדבר איתו על כל נושא שבעולם, אפילו על דברים שבלב.
התירוץ הרשמי לביקור הפעם - יוסי בדיוק החליף את קדם המגבר של קונרד ג'ונסון לדגם ה-ART (ככל הנראה הראשון בארץ), שנראה יותר כמו יצירת אומנות הנדסית מאשר מכשיר אודיו סטנדרטי.
כבר בכניסה לדירה הצנועה, היית מקבל תחושה של כניסה למקדש: זה התחיל מאריחי הציפחה המיובאים שבריצפה, זה המשיך לרמקולים (Guarneri Homage) שעמדו בחלל החדר בצורה מושלמת ונטולת אילוצים, ואז המבט שלי היה נתקע במתקן המדפים המטורף לחלוטין שיוסי בנה בשתי ידיו, שכולו אקסטרווגנזה הנדסית תוצרת בית.
בניגוד מוחלט להלם הויזואלי שהיה מכה בך נמרצות כבר בדלת הכניסה, יוסי עצמו היה אדם צנוע, כולו עדינות ומופנמות.
"שב, אתה חייב לשמוע את זה", כך הפטיר לעברי מיד כשנכנסתי, בלי שום גינונים מיותרים.
יוסי שלף את הביצוע של גידעון קרמר לקונצ'רטו של ברהמס, בתקליט שממש קודם לכן עבר שטיפה זריזה במכונת ה-VPI שעמדה בצד, והניח אותו על הפלטה של ה-SME-20 הגרנדיוזי שניצב בראש הסטנד המטורף הנ"ל.



תמיד נהניתי להקשיב למוזיקה אצל יוסי. הפעם זה היה משהו אחר - החוויה הייתה מחשמלת ומרגשת. אני לא אכנס כאן לסופרלטיבים אודיופילים בסגנון של "הצלילים עמדו באוויר" כי פשוט אין צורך.
זו הייתה הפעם הראשונה, וכנראה האחרונה, שהאזנה למערכת אודיו הביאה אותי לדמעות. לא לסף דמעות, אלא לדמעות אמיתיות.
ישבנו ושמענו את היצירה עד סופה, כולל הקדנצה שקרמר ביצע באופן מאד לא שיגרתי.
ישבתי ושתקתי. בפנים הייתי כולי נסער. אי אפשר היה לתאר במילים את מה שעברתי באותם רגעים.
בכל אותו הזמן יוסי ישב שם בדממה וחייך את חיוכו הצנוע. גם כשהמוזיקה נגמרה הוא המשיך בשתיקתו. הוא לא רץ להחליף תקליט, הוא לא שאל אותי מה אני חושב, הוא גם לא ראה צורך להכנס לפרטים ולהפליג בשיבחו של השידרוג האחרון, כי כזה היה יוסי - אדם צנוע ומופנם, עם לב של זהב ואוזנים שיודעות היטב את מלאכתן.
ביום חמישי האחרון הלך יוסי לעולמו, אחרי מאבק במחלת הסרטן.
יהי זכרו ברוך.

יאיר תודה
למרות שלא הכרתי;

יאיר - תיאור מקסים לאיש מקסים וחבר מאוד אהוב שאיננו עוד ...ויחסר לי מאוד
עצוב , י.ז.ב

לעתים רחוקות אנו זוכים להכיר אנשים צנועים באמת. לא זכיתי אבל מצטער לשמוע.

י.ז.ב.