אחרי הרבה זמן, באמת יותר מידי זמן שאנחנו דיברנו על זה, יצא לי סוף סוף להגשים חלום קטן, אבל מאד כייפי- וביקרתי את ידידי אביעד.
את אביעד אני מכיר הרבה שנים, בעצם הקשר התחיל באופן חד צדדי בו עקבתי בפורום הכתום (עוד מלפני עידן הפורום הכחול),
אחרי חבורה אודיופילית יחסית צעירה ותוססת שהדיונים שהלם היו מעניינים ועם הרבה להט.
בהמשך הם התגלגלו לפורום הכחול, ואביעד הלך ובלט בעומק הידע שלו מחד ומצד שני בחוסר הסבלנות לשרלטנים ובעלי הדעה
שלא ממש היו גם בעלי הבנה ונסיון....
אני שלא באמת הכרתי את האנשים מאחורי הכינווים, למדתי לזהות את "מספרי הסיפורים" דרך הקטילות של הבחור.
המשכתי את המעקב אחרי אביעד, גם כשהבחור המשיך להייד-פארק, ומישם הגיע לכאן, לא פעם מצאתי את עצמי מגיב בגלל ידידינו.
עם הזמן, החלפנו גם הודעות אישיות והקשר האישי הלך ונבנה.
המפגש הראשון היה באישון לילה חורפי לפני כשלוש שנים, בפגישה חטופה אחר חצות בתחנת דלק בכביש צדדי,
כאשר החלפנו ידים על הפונו אותו בנה אביעד עם עוד מכר ותיק, אסף (דוחף לויתן)....
אבל כאמור, רק אמש, יצא לי להגיע אל ידידנו ולבלות ערב קסום (וגם מרגש- לפחות מבחינתי), בהאזנה לסט המופלא
שהאיש בנה והרכיב בסבלנות רבה.
קטונתי מלתאר את התוצאה, אבל הרגשתי שותף מלא לתאורים הכל כך ממצים של ידידו
ס.ריכטר.
בכל זאת, אנסה לשתף מעט בחווית האזנה שעברתי.
ראשית עםהשנים למדתי שכל אחד מפתח את סיגנון השמיעה (לא המוזיקאלי- המה, כי אם את האך ), האישי שלו.
מאד שמחתי לגלות- את מה שכבר נראה לי מההכרות הפורומית, שיש חלקים משותפים רבים לסגנון שלנו.
גם אם כולנו כבר מכירים והנושא של גודל החדר דוסקס לעייפה, עדין די מפתיע לראות אותו במציאות.
יחד עם זאת החדר משדר חמימות ונעימות ומסודר באופן שאני לא הייתי עושה אחרת.
החדר גם ממוקם כך שהוא גם שקט לרעשים מהסביבה שמיחוץ לחדר, כך שדי קל התנתק ולצלול את תוך המוזיקה.
אביעד חילק את הסשן לשלוש- ראשית את הטנספורט, אח"כ דרך המחשב, ולסיום האנלוג.
לשמחתי, אביעד פתח ברצועה מדיסק של פסנתרנית יפנית
Emiko Minakuchiשיש לי דיסק הדגמה שלה שאני נוהג להשתמש איתו בבחינת ציוד....
חברים כאן שתי תובנות היו לי, רוחב החדר פשוט פוגע ברוחב הבמה כי אם לא כך אז הכל היה נשמע פשוט מושלם
אבל המדהים היה שאחרי שתי רצועות נוספות, מתרגלים לחדר והכל נשמע במקום ופשוט לא חשבתי/הרגשתי את זה יותר עד הסוף!
והדבר השני- האופי של הצד הדיגיטאלי, כל כך מאוזן ומדוייק שהוא נשמע אנלוגי ונכון, שאני מאמין שבמבחן עיור הייתי נופל ולא מבחין בהבדלים.
הפתעהגדולה והתרגשות הייתה לי כאשר אביעד עבר למחשב כמקור. שום דבר לא הכין אותי לרזולוציה ולקריסטליות הנוספת שצצה בחדר.
על זה אומר רק- אין לי מילים.
לסיום עברנו לפטיפון, שבהחלט החזיר אותי למקום של עצימת עיינים ושקיעה עמוק לתוך המוזיקאליות הנהדרת שהסט הזה מיצר.
אגב, די מפתיע היה לראות שהמגברים המדהימים שאגב, נראים אחלה, לא מיצרים כמעט חום למרות כמות האנרגיה שהם מיצרים.
גם כשדחפתי את היד בינם לבין המדף שמעליהם, לא הייתה שום תחושה של אי נוחות. כבוד למתכנן!
את הדובדבן שמר אביעד לסיום, כאשר השאיר אותי להנות מהסט לבד, והלך להכין משהו "קטן לנישנוש" במטבח
אז אמרתי לכם כבר- אין מילים, ועל כל הייתר דיכטר כבר הטיב כל כך לספר.
תודה לך ידידי אביעד על הערב המיוחד
) של ריכטר ל"דיכטר".
תודה.
