פסטיבל הג'אז באילת 2012 היום השני
אם היינו יודעים שהקדימו את ההופעה של ג'ונס לשמונה יש סיכוי (קלוש) שהיינו עושים את המאמץ. אך בהנתן שידענו על כך רק כשההופעה התחילה (SMS מראובן) לא היתה לנו ממש דילמה.
ז'וקה פרפיניאן גרופו
כשהגענו לנמל (אחרי עשר) החברה אמרו לי שנכנסים לגרופו. הו דה פאק איז גרופו חשבתי לעצמי והשתרכתי אחריהם.
אז מסתבר שנכנסנו לקראת סוף ההופעה של ז'וקה והחברה שבדיוק הסתדרו לעוד נאמבר (אני מניח שגרופו זה group בפורטוגזית או משהו?).
האמת שלי ממש לא היה ראש להקשיב להופעה הזאת והייתי יותר עסוק בציפיה למופע הבא. רק קלטתי את הופמן ואיזה יופי הוא מנגן על העוד. חוץ מזה, כולה שבוע אחרי ואני לא יודע לספר לכם שום דבר על ההופעה הזאת

אז הנה כמה תמונות שגם אותן צילמתי בכח.
שלישיית כריסטיאן מקברייד
אז זהו. מאז שהבנתי שהשלישיה הזאת מגיעה לפסטיבל לא באמת עניין אותי שום דבר אחר.
אני לא אשכח איך הייתי בהיי והחיוך לא ירד לי מהפרצוף שעות אחרי שראינו אותם
בזאפה בשנה שעברה.
אז למרות שהתרגשתי מההזדמנות לראות אותם שוב גם הייתי מלא בחששות. האם יצליחו לשחזר את מה ששמעתי שנה שעברה? האם אחרי יותר משנה ישמר אפקט הפאן שהיה שם (הם פתחו את סיבוב ההופעה בישראל אם אני זוכר נכון), והאם בכלל מדובר באותה הופעה או במשהו חדש.
אז מהנאמבר הראשון היה ברור שמדובר באותה הופעה. האמת שאוונס (תופים) הרגיש קצת "קר" (אולי גם סאנדס [פסנתר] אני לא כל כך זוכר) בתחילת ההופעה אבל זה התפוגג חיש מהר.
הקטעים היו מוכרים, הווייב היה די דומה להופעה, טיפה פחות שמח ומרוגש. אני לא יודע אם זה אני שהייתי פחות בשוק כי ידעתי למה לצפות, הזמן שהחבורה בילתה יחד בתקופה הזאת, האוירה הפחות אינטימית או החום האילתי של סוף יולי.
זה עדיין היה תענוג צרוף לראות את השלישיה.
אני לא יודע של מי היה הרעיון להרים את ההרכב הזה בשילוב התוכן הזה (אני מניח שהקרדיט של מקברייד) אבל זה פשוט גאוני. אני לא יודע איפה עוד אפשר לשמוע מוזיקאים ברמה הזאת (ואל תתבלבלו בגלל גילו הצעיר של שני שליש מההרכב, הם אדירים) מנגנים חומרים כאלו. נראה שזה שמור בדר"כ לג'אם פרטי אבל כשצריך להוציא אלבום או תוכנית להופעה חייבים להתחכם, להוסיף חומר מקורי וכו'.
יצא לי בהופעה הזאת להתעמק קצת יותר בנגינה של סאנדס. מלבד הנגינה הנפלאה שלו בסולואים, ו"מכת הקרטה" המשעשעת שהוא אוהב להרביץ על הפסנתר, שמתי לב שיש לו עיטורים מאוד חינניים ומתוקים כסיידמן, בעיקר לסולואים של מקברייד.
בכלל בהופעה הזאת, עד כמה שאני זוכר, אני חושב שהוא היה קצת פחות מונק ויותר פטרסון מההופעה הקודמת.
קצת על ההבדלים שחשתי בין ההופעה הזאת לבין ההופעה ביום השלישי אדבר בפוסט הבא.
קרייג אדאמס וקולות ניו אורלינס - השלמה
בפוסט הקודם סיפרתי שלהופעה של קרייג אדאמס וחבורתו נכנסנו בפעם הראשונה מאוחר, ומשום שדי נהנינו וחלק מהשירים נתקעו לנו עמוק בתודעה כך שלא הצלחנו להפתר מהם כל היום החלטנו להכנס גם להופעה השניה.
אבל זה היה די מיותר.
הפעם כן שמענו את כל ה- Praise the Lord & Jesus שאין בזה שום דבר רע בפני עצמו אבל הופך לקצת משעמם אחרי זמן מה.
דייל (זמר הליווי שגם מקבל שיר סולו) שיהיה בריא השקיע בחליפה, אבל המסכן נטף נון סטופ. לא שהרגשתי שזה השפיע על הופעתו.
הקיצר, נחמד, מינון קצת גבוה מידי לטעמי. בטח להופעה וחצי.
אבל הנה עוד כמה תמונות.
הסבא החביב על הגיטרה.
ביי בינתיים.