אז הסיבוב השני הגיע מהר יותר מהמצופה. ויליאם היה פנוי וגם אני, הקדמנו את הסשן להיום.
הסטאפ של ויליאם מורכב, כאמור, מויויד 1.5, הגברה של MC 701, דאק dcs דביוסי וכבילה של זנזטי יחד עם טרנספורט של MBL.
הסשן היה גדול ומגוון. שמענו DSD, 44.1 וגם 96/192 למיניהם - כולל השוואה של המחשב ראש בראש מול ה-MBL. מסקנה? ה-DSD זו קפיצת מדרגה אדירה. המחשב אגב מקונפג יפה יפה עם כבל USB מושקע ותכנת audirvana.
בסשן היו דייר סטרייטס, נירוונה, בוב דילן, איגלז, מוזיקת עולם, ג'אז ועוד ועוד.
מתחיל מהסוף, כי זה באמת הכי חשוב - ויליאם אדם מקסים ומארח למופת. שלוש שעות של מוזיקה נהדרת, שיחה כיפית ושני אנשים שמזיזים את הראש, הידיים והרגליים בקצב המוזיקה רק בגלל ההנאה. אין טוב מזה.
הויויד האלו קטנים, אני חייב לציין. בגודל של רמקול מדפי ממוצע עם סטנד, אבל וואו. איזה גודל סאונד הם מוציאים. גם כאן, כמו בסשן הקודם, הבמה הייתה ענקית ומסודרת לכל הכיוונים. מעבר לזה, גם כן כמו האיזופון, הרמקול נייטרלי לחלוטין ומשתנה בהתאם להקלטה ולסוג המוזיקה. הנמוכים היו מעולים, המיד היה מלא (אבל לא על הצד הכבד, אלא בעל בשר וטקסטורה) והגבוהים היו מדויקים, SPOT ON. לא מנסרים, לא צועקים, לא חדים - מוזיקליים.
לא חושב שיש מישהו שיכול להישאר אדיש למראה שלהם. חלק יאהבו, חלק ישנאו - אף אחד לא יעבור לידם סתם ככה.
בין לבין דיברנו על מוזיקה ואני חושב שמעבר להכל, היתרון הכי גדול שלי מהביקור היה המון מוזיקה חדשה שהכרתי בזכות ויליאם. הכי כיף שיש.
ועכשיו לחלק המעניין - ויויד מול איזופון.
שניהם מעולים, שניהם יודעים את התורה. שניהם שונים.
הגוון באיזופון קרמי (ואני לא אומר את זה לגנות, אלא כי אני מניח שיש כאלו שיודעים למה הכוונה. הרמקול לא קליני ולא צריך לחמם אותו), בעוד בויויד הוא היה...הממ..לא יודע איך להגדיר את זה. לא חם יותר. לא קר יותר. אחר - אבל נכון גם כן. ניסיתי לחשוב איך להגדיר את זה כל הדרך הביתה. לא הצלחתי.
שתי המערכות מעולות, עם שתיהן הייתי חי בשמחה רבה - אבל הויויד עברו לפול פוזישן כרגע - אלמנט המחיר עושה לי חיים קלים. חצי מחיר בערך - לא צריך להשתגע בין זה לזה.