התחושה הכללית שלי היא שחלק גדול מהקלטות העבר הן הקלטות טובות מאד, בעוד מרבית ההקלטות מהשנים האחרונות הן גרועות.
באתר DYI Audio (עשה זאת בעצמך, שמע) התפתח לאחרונה דיון בעניין בנושא זה.
הדיון התחיל עם קישור שהעלה אחד המשתתפים להקלטה בת קרוב למאה שנים! – משוחזרת בפורמט mp3 . הודעה מס' 17811 הנמצאת כאן:
http://www.diyaudio.com/forums/analog-l ... -1782.html וזה הקישור להקלטה:
http://ia600500.us.archive.org/15/items ... oveYou.mp3 .
עלי לציין שלאוזניי, בהתחשב בכך שמדובר בהקלטה ישנה כל כך, אשר הוקלטה באמצעים מכאניים בלבד, האיכות מפתיעה לטובה – או, היא פחות גרועה ממה שניתן היה לצפות.
בהמשך, בהודעה מס' 17819 ניתח המשתתף פאבל מקורה (Pavel Makura) מפרג את תחום התדרים של ההקלטה המדוברת, המשתרע בין 250 הרץ ועד 2.5 קילוהרץ.
בהמשך, בעמוד מס' 1786 בהודעה מס' 17852 כתב משתתף בשם טוני:
"מעניין שאחת ההקלטות הטובות ביותר שברשותי נעשתה לפני יותר מחמישים שנה. מדובר באלבום "Ella and Louis" שהוקלט בשנת 1956 ."
בהמשך הגיב ג'והן קרל (John Curl):
"טוני, אני מסכים אתך. זה כמעט בלתי אפשרי לקבל את אותה איכות
סובייקטיבית בהקלטות כיום, כפי שקיים לפעמים בהקלטות משנות החמישים ושנות השישים המוקדמות".
ענה לו פאבל מקורה:
"מסכים. גם לי יש את האלבום הזה והוא אחד מהמועדפים עליי. אני גם מסכים עם ג'והן לגבי איכות הצליל של כמה הקלטות ג'אז משנות השישים המוקדמות. ניסיון להעביר הקלטות אלה למדיה דיגיטאלית הורג את הצליל הטבעי המקורי".
ג'והן קרל שאל, בין היתר:
"האם זה בשל השימוש בציוד שפופרות בהקלטות? האם זה משום שהגברה ב- Class A הייתה התקן ולא השתמשו במעגלים משולבים?".
השיב לו תורסטן לואש (Thorsten Loesch) :
"יתכן, עם זה, גם היום ניתן להקליט הקלטות מצוינות המעבירות את "הרגש", או את "המציאות".
לשאלה של ג'והן קרל:
"האם זה כך משום שאז הם ניסו לעשות את הטוב ביותר שביכולתם, ללא תירוצים, כדי ליצור את הסאונד הטוב ביותר האפשרי?"
ענה תורסטן:
"לתחושתי, במידה רבה זה כך.
"באותם ימים" הייתה אתיקה סונית (צלילית) שדרשה השתדלות להיות נאמן לאירוע. במשך הזמן, מנצחים ומפיקים נהיו ממעורבים יותר (בתהליך ההקלטה) והמוסיקה הפכה להיות הפגנת מיומנויות, יותר מאשר תיעוד (נאמן לאירוע).
הנאצי הוותיק קאריאן (Karajan) היה כנראה אחד המקרים הראשונים של מנצח שהתערב בתהליך ההקלטה, כאשר התוצאה היא שרבות מההקלטות המאוחרות שלו מציבות את המאזין בעמדת המנצח, לא בקהל (באולם).
אז הגיע ההדהוד המלאכותי, דוחסים (compressors) רב-ערוציים, מלחמת העוצמה וכל הג'אז הזה – כך שכיום, היחס בין ההקלטות לבין מוסיקה אמיתית הוא כמו היחס בין מזון מהיר דוגמת מקדולנדס לבין מזון אמיתי.
אין זה אומר שלא ניתן לבצע הקלטות נהדרות גם כיום, אפילו הקלטות דיגיטאליות, העולות על ההקלטות הטובות ביותר של Verve Jazz או Decca או Mercury Classical (שהקלטות שלהם מפורסמות ומוערכות בצדק). מה שקורה זה שכמעט אף אחד אינו מבצע יותר הקלטות כאלה, וודאי שלא בהקלטות לציבור הרחב, של אמנים נודעים – ואני לא מעוניין בהקלטות אודיופיליות של אמנים מהדרגה השלישית והרביעית."
הגיב ג'והן קרל:
"... כמובן, להקלטות ישנות יש את הבעיות שלהן, עם זה הן עדיין נשמעות טוב יותר מאשר מרבית ההקלטות הנעשות כיום. אפשר לא להתווכח לגבי היוצאים מהכלל."
בהמשך הגיב משתמש אחר (גם הוא ג'והן, אבל ג'והן אחר):
"ציוד ההקלטה היום עשוי להימדד מעט טוב יותר, אבל יש לי ספק אם הוא נשמע טוב יותר. התזוזה בטכניקת ההקלטה הייתה לכיוון של הפחתת המאמץ והפחתת העלות הכספית."
כמובן וכצפוי – גם בדיון זה יש משתתפים שהם חסידי הקדמה הדיגיטאלית. מי שעוקב אחרי מה שהם כותבים רואה בבירור שהם טכנוקרטים מושבעים.
חומר למחשבה ולדיון.