סול - Sol הגיע אלינו במקרה למשמורת של חודש.
ביתי שעברה דירה ביקשה שנשכן אותו אצלנו עד שתתמקם במשכנה החדש.
אני בכלל איש של כלבים,ומה לי ולחתולים...
אין לך מקום אחר פנסיון,או חברים? שני מבטי זעם מרעייתי וקבלתי את הגזרה.
ההתנחלות הפכה למשכן קבע,ומאז כל יחסי לחתולים השתנה בבת אחת.
לחיות עם סול זה אמר,להשכים קום גם בשבת כשהוא תובע את המזון הרך שקיבל במסורה.
כשאתה חס וחלילה חולה או לא חש בטוב,זו רביצה ליידך שכל מבטו אומר שלווה ורוגע,או אל תתדאג אני כאן בכדי לעזור.
זה מרדף בחלונות אחרי ציפורים שנחות להן או מצייצות בקולי קולות,ומחדדות את חוש הצייד המפותח שלו.
(בגלל שלבי התריסים כל שללו היה נוצת דררה ירוקה)
וכשהדלקתי את המערכת,רביצה ליד הרמקול הימני והקשבה לצלילים,במיוחד לפסנתר של ביל אוונס.
כשחזרתי מהעבודה זו תמיד קבלת פנים ליד הדלת,ליטוף?מה פתאום שני גילגולי קבלת פנים ורק אז מותר לגעת.
קבלת כל אדם שמגיע תוך סקרנות אין קץ.
מחלתו הייתה קצרה מאוד ואתמול כשנאלצתי להרדימו,דמעתי כל היום.
קשה לי להאמין שאחרי סול יהיה לי בעל חיים אחר.
הוא יחסר לי לרעייתי מאוד.
תודה לאריק שהעלה את הפוסט,לכל שאר החברים.
כבר מתגעגעים
