אני אתחיל..
הקונצרטו הזה יחד עם השני מפורסמים מאד. הקונצ'רטו הראשון הוא אחד היצירות לפסנתר המנוגנות ביותר. אנו רואים גם הוצאות חדשות של כמעט כל פסנתרן חדש שמגיח מהלייבלים הגדולים לקונצ'רטים הללו.
זה לא אומר שהם פשוטים, או לא מורכבים מספיק. רק שהם קצת נדושים וטחונים.
יש ביצוע אחד מבחינתי שפשוט מתעלה על כולם בכמה רמות.
לא עוד ביצוע נדוש, רך, ענוג ומרוח. אלא אחד שפשוט הופך את הקערה על פיה.
זוג הקונצ'רטים פה לא רק מבוצעים על ידו על הפסנתר, אלא הפסנתרן כאן הוא המנצח על התזמורת כולה גם כן.
כך הוא בעקרון משלב בין הוירטואוזיות והאיטרפטציה שלו לגבי התווים הכתובים לפסנתר וכן גם לליווי. (למרות שיש המון שדי "סולדים" מן העיניין. מכיוון שהם אומרים שאלה תפקידים גדולים מידי כדי שאדם אחד יעשה את שניהם ויהיה מספיק טוב לפחות באחד מהם. )
אפשר בנקל להבחין בשינויים רבים שצימרמרן הביא כאן. בניגוד לגדולים האחרים שעשו זאת "ונחשבים" עד היום לטובים ביותר (רובינשטיין , מרתה ארגריצ' ואחרים) בפיתוח הנושאים, הסאונד שהוא מפיק והרגש הבלתי נגמר.
אך גם בתזמור ובזמנים של היצירות עצמן למול הפרטיטורה הכתובה והסימנים של שופן עצמו.
מבחינתי : זה הוא הביצוע הטוב ביותר ליצירות הללו BY FAR.
א.
) 
