בוא נגיע לאחד האלבומים הידועים בג׳אז.
לא חושב שיש אודיופיל או חובב מוסיקה גם אם הוא לא אוהב ג׳אז שלא מכיר את אוסקר פיטרסון טריו - we get request
האלבום הזה הוקלט ב 1964 לאחר שחמש שנים פיטרסון ניגן עם ריי בראון (על הבס) ואד ת׳יגפן (תופים).
המפיק ג׳ים דיוויס לקח את השלושה הללו אל אולפני rca בניו יורק והקליט את הסשן המפורסם הזה תחת הלייבל verve. זהו למעשה האלבום האחרון של פיטרסון בלייבל הזה, אך כנראה המפורסם ביותר שלו. את הסשן ב rca הקליטו ב 3 ערוצים (כמו את kind of blue) ל"טייפ סשן" עם הרצועות שהטריו ניגן באולפן. ממנו הכינו מאסטר טייפ ברבע אינצ׳ 15ips (המוצר המוגמר - דור ראשון) שאותו הריצו במעלה הדורות (כפי שדיברנו במאמר הקודם) כדי לייצר כמויות מטורפות של תקליטים, קסטות ודיסקים במשך השנים באין ספור רימאסטרים גרסאות וכן הלאה. כנראה שכמעט לכל אחד מאיתנו יש עותק פיסי כזה או אחר של האלבום הזה או לפחות היה… (מי שמזרים בלבד כיום ו״זרק\אפסן״ את כל האוספים שלו)
לפני מספר שנים, צ׳ט קאסם ה ceo של אקוסטיק סאונד (אנלוג פרודקשין, בלו הייבן סטודיו, קוואלטי רקורד פרסינג) רכשו כמות גדולה מאד של מאסטרים מקוריים ממקורות שונים בעולם ואחד המאסטרים האלמותיים הללו היה גם הכותר הזה.
אנו לא מדברים על עותקים, או רימאסטרים. אנו מדברים על המאסטר טייפ המקורי שיוצר אי שם בשלהי שנות ה 60… בכוונה כמובן לייצר תקליטים (ולימים לאחר מכן גם עותקי מאסטר טייפ למשוגעים)… אך הסיפור עם הכותר הזה היה קצת אחר ומסובך.
המאסטר טייפ שנרכש ואותו ניסו למקסס עבור מכונת החריטה לתקליטים היה משובש והסתבר שנשמר במצב בעייתי עם לא מעט תקלות בדרך שאותם לתקן היה צורך ברי-מאסטר חדש אם בכלל. קאסם והחברה שם בחרו בדרך אחרת (שנדיר מאד להגיע אליה) והם הצליחו לרכוש את הטייפים המקוריים של הסשן המקורי (אנחנו מדברים כאן על הטייפים שעליהם ממש הוקלט הסשן, עוד לפני המאסטר טייפ דור ראשון). ממנו בעזרת איש מוכשר מאין כמוהו בשם -
ג׳ורג׳ מרינו - מסטרלינג סאונד הם העבירו את הסשן טייפ בעל 3 הערוצים לזוג -סטיראו. במיוחד עבורם. הוא עשה זאת למאסטר מאז אמצע שנות ה 60 שהוקלט האלבום הזה, למאסטר דור ראשון חדש לגמרי - טייפ חצי אינצ׳ ב 30ips.
משם הם העתיקו מאסטר טייפ חדש עם eq המתאים למכונת לית׳ (חריטה לתקליטים) אך בהמשך למזלנו בעזרת בלו הבן פרודקשיין (אולפן ההפקות של AP ) נעשו עותקים אחד לאחד לטייפים ב רבע אינצ׳ במהירות 15ips שנמכרו לחובבי הסלילים.
את זה הם עשו על שישת דקים של אמפקס משודרגים ומשוכללים שהם השקיעו ממון רב מאד עבורם.
ז״א שמה שאקוסטיק סאונד הוציאו תחת AP עם הכותר הזה הוא עותק מקור מדור ראשון!!!. ז״א למעשה אחד הדברים הנדירים ביותר בתעשייה הזו לכותרים עם פופלאריות כזו. כמו we get request.
אחד הכותרים שרכשתי מייד במקביל עם רכישת המקור היה זה. והוא היה אחד האחרונים שנשארו באקוסטיק סאונד זמין, יחד עם אחרים מהסדרה הזו, אך על אלו בהמשך בסקירות נוספות..
we get requests mater tape 1/4 15ips - ultra disc - analog production
האלבום מגיע בקופסה מהודרת גדולה, שבתוכה זוג קופסאות קרטון עם מדבקת תמונה עלייה. וכמה דפי כרום עם תמונת העטיפה המקורית של האלבום, הצד האחורי של התקליט המקורי ודף עם אינפורמציה על המאסטר והנתונים שכביכול צריך לדעת על המאסטר.
בכל קופסה, tape מתכת מהרמה הגבוה ביותר שניתן , כל אחד בעל רצועות משני צדדי התקליט המקורי כמובן. הרצועות שהועתקו לסלילים הם כמעט באמצע הסרט ולא בתחילתו כדי לשמור על המידע למשך זמן רב יותר.
את הסלילים צריך ״לגלגל״ אחורה לטייפ ריק (כמו כמעט כל כותר שנמכר כיום) ואז לנגנם כך שהם נאספים לטייפ המקורי שנרכש. ניתן לראות שהמוסיקה הועתקה לאמצע הסליל מכיוון שהם חתכו ליד טייפ (פס פלסטיק לבן ללא צד מגנטי) כ 5 דק כמעט מהתחלת הסליל. אלו עם מקורות משוכללים יכולים בקלות להגיע לשם ולנגן מבלי לפספס, אך זה לא קשור כרגע לסקירה.
כמה מילים על סאונד אנלוגי מול דיגיטלי באופן מאד כללי אך מי שמכיר גם וגם בצורת שחזור טובה מאד יבין מייד על מה אני מדבר.
למרות שכיום (כפי שכבר כתבתי) דיגיטאל הגיע לרמות גבוהות מאד ובתלות המאסטר ועבודת הפקה יכול להשמע מעולה בצורה מרשימה במיוחד. ברגע שעוברים לתקליט באותה הרמה (ז״א שהרימאסטר טוב במיוחד) עם ציוד מכויל ומשובח במיוחד, החיבור המוזיקאלי וההתרגשות עולה כמעט באופן מיידי.
קשה מאד להסביר עד שלא יושבים ומשווים בין הפורמטים כמו שצריך, אך זהו נושא שנטחן וידוע במיוחד למי שהשקיע את מרצו ואת כיסו לשחזור אנלוגי מהרמות הגבוהות ביותר.
סאונד כלי הנגינה נהיה נגיש יותר, מאוזן יותר, נכון יותר ומיידי יותר. התקליט נותן ערוץ מוחשי יותר למוסיקה לעבור, מנגד לפורמט הדיגיטאלי שלמעשה יכול להשמע שקט יותר, מבריק יותר או חזק יותר, אך הוא יהיה פחות ״נוכח״. בומי לפעמים עם הילה כמעט בלתי מוסברת ומאין מחסום כמעט שקוף אך ישנו בין המאזין (האוזניים שלנו) אל הנגנים עצמם.
כך שלמעשה כרגע לפחות לשם הדיון והסקירות הללו על טייפים, אנו משווים תקליטים באנלוג אל הטייפ ולא את המקור הדיגיטאלי, בעיקר ממאסטרים שנעשו באנלוג ולאו דווקא הקלטות שנעשו ב 20-30 שנה האחרונות על דיגיטאל תחילה (גם על זה יש מה להגיד ולדבר, אבל לא קשור כרגע).
הטריו של פיטרסון הוקלט באולפן ולא בהופעה חיה, אך כל ההפקה התמקדה במיוחד על איך הטריו הזה נשמע שהוא מנגן ״חי״ מול קהל. ז״א שהם ניסו בכל מאודם ״לתפוס״ את ההתרגשות ואת ההתרחשות של הופעה חיה בהקלטת אולפן בערוצים. אם זו גישת הנגנים, השיח בינהם, הטלפתיה הכמעט קוסמית שהייתה להם לאחר 5 שנים של הופעות יחדיו וכן הלאה.
ההקלטה כאמור נעשה ב 3 ערוצים כאשר כל נגן בטריו קיבל ערוץ משלו שהוקלט אל הסרט ולאחר מכן העבירו את הקטעים הללו למיקס דו ערוצי כדי לשכפל עבור סטריאו.
הטייפ הספציפי הזה הוא הקרוב ביותר אל הסשן שנוכל לקבל כמו גם העותק ב 45 שיצא באנלוג פרודקשיין מה שנתן לי למעשה את האפשרות להשוות את המדיות האלו תפוחים אל תפוחים מאותו המאסטר בדיוק.
(משהו שהרבה פעמים כמעט לא ניתן או מחוסר ידע או פשוט כי אין לנו 2 או יותר פורמטים מאותו המאסטר בוודאות).
בעת ניגון הטייפ הצדדים נשמעים ברור באופן מוחלט. אוסקר פיטרסון עם הסטינוואי שלו בול באמצע הבמה, ריי בראון על הבס בצד ימין (מי שזוכר את הכותר הזה יודע עד כמה הבס של בראון מנגן באלבום הזה, זה אולי הכלי עם הכי הרבה משמעות מהשלושה עבורנו
) ואד בצד ימין בצורה מאוזנת ורכה מלווה וממלא את החלל עם הלב של המוסיקה התופים של אד.
הבס עמוק מאד (ד״א טייפ יורד ל 30hz בלבד! מה שלמעשה מעלה אצלנו גבה ״לאיבוד תדרים״ אך מי שמבין יודע שמעטים מאד ההקלטות שיש מידע מתחת ל 30hz בכלל) מלא טקסטורה וטימבר מופלא! שומעים עד כדי רואים את ידיו של ריי בראון פורטות על מיתרי הקונטרה בס עם דפינישן מושלם אך יותר מזה עם עוצמה ויציבות שאין לתאר! (מה שבאנלוג כל כך קשה לקבל באופן מוחלט ורק פטיפונים מהמעלה הראשונה מסוגלים לדגדג בכלל את המושג הזה).
הפסנתר של פיטרסון באמצע החלל, שוטף אותנו בקסם שאין כדוגמתו. המוסיקה המוקלטת באלבום הזה אינה מאתגרת או קשה להאזנה, להיפך! זה אחד הכותרים הנעימים והזורמים שאנו מכירים בג׳אז מהשנים האלו. סאונד הפסנתר כמעט מתוק בטייפ, כאילו עבר דרך קדם מגבר שפופרתי משנות ה 50!
אך ללא שום איבוד בניואנסים או בפירוט. שומעים ידיים, קלידים, מיתרים וגוף עם ריוורב של חלל האולפן שזלג אל המיקרופון ועבר אל טייפ הסשן ואל המאסטר.
אד המתופף הוא הנגן הפחות מוכר מהשלישייה וגם הכלי עם הכי פחות נוכחות פה, אך זה היה בכוונה. התופים כאן רכים עם תחושה של מילוי וקצב בלבד. זהו לא אלבום של סולנים אלא של פיטרסון עם מתופף מוכשר מאד שבא לתת את הצד שלו כך שלא יפריע כמעט לפסנתר להתבטאות. אך גם עם זאת, הסאונד של כל חלקי התופים מופתי. אי אפשר לתאר מצילה או מכת משולש מטייפ עד שלא שומעים וחווים זאת. זה לא פינג מתוח כמו בדיגיטאל שכמעט יוצא מהסקאלה וחותך לנו לעיתים קרובות את האוזן, או אפילו הגבוהים שיוצאים מראשי mc יקרים (שבדרך כלל עם בליטה בתדרים הללו ועם רזון מסוים מבחינת עומק), זהו צליל הרבה יותר מאוזן, רך אך עם עומק ואופי של הכלי עצמו. תוף הבס, ממלא את החלל בקלות והרמקול פשוט מוציא את כל האוויר הזה והעומק לחלל. בכמה מהרצועות יש גם תיפוף קצת יותר ״אקטיבי״ ומייד מקבלים את הוויב עם היציבות הכל כך אופיינית לטייפ. למרות שההקלטה הזו משנות ה 60, והמעבר בין הסשן טייפ למאסטר החדש נעשתה בצורה מאלפת הקרובה ביותר למקור, ״הרעש״ של פעם כמעט ולא ניכר. אין היס ואין שום דבר שיפריע למוסיקה לצאת מרקע שחור מושלם.
את הטייפ כמעט במיידי השוואתי לתקליט שרכשתי אז עוד שיצא בסדרה הזו של AP, והרי הוא בדיוק מאותו המאסטר של ג׳ורג מרינו, רק במעבר אל וייניל. אז קודם כל לפני שאנו מתחילים בכלל לדבר על התקליט מול הטייפ… אני חייב להגיד :
התקליטים האלו של AP מהסדרה הזו ובכלל (מכל מה שהשוואתי עד כה ששייך לעבודת ap) הם פנומנאליים בכמעט כל פרמטר!
עד כדי כמעט קסם של ממש.
האלבום של פטרסון בוויניל 45rpm הוא אולי אחת היציאות הטובות ביותר שלהם בכל הזמנים מבחינתי.
אם מהדפסה שקטה ונטולת תקלות כמעט בסטנדרטים הגבוהים ביותר שניתן לחשוב עליהם, ואם מבחינת המאסטר לוויניל שתפס את המוסיקה בצורה מעוררת השתאות ממש. גם בהשוואה לעותקים מושלמים מהשנים ההם, ה ap פשוט מנצח עם יד מאחורי הגב.
זהו, פרקתי.
אז מה עדיין אפשר לקבל ״עוד״… מסתבר שאפשר, אך אני אגיד כבר עכשיו שההבדלים הם לא אבסולוטיים כמו בהשוואות אחרות, אלא אפשר גם ״ליפול״ לענייני טעם (כמעט תמיד אפשר, אבל עדיין). התקליט שקט, עם אנרגיה מטורפת. הפקת הצלילים כמעט מושלמת אך כמה דברים משתנים ברגע שעוברים אל הטייפ ושוב אל התקליט…
הגבוהים - זהו הדבר הראשון שאפשר להתייחס אליו מכיוון שהוא אולי הברור מכל, התקליט כמו בדיגיטאל ממש טוב, יורה הרבה יותר גבוה, אפשר להגיד שזה ממש טוב, אך לטווח הארוך זהו מתכון לעייפות מהירה יותר בהאזנה ובאנלוג גם לבעיות טראקינג שלעיתים לא בשליטתנו. אני לא אומר שהתקליט חורט או חותך את האוזן, כי גם אין ממש תדרים כאלו בכותר הזה, אך הוא נשמע
בהיר יותר ושפיצי כאשר משווים לגבוהים היוצאים מהטייפ עצמו שהוא מאוזן, נכון ויציב מאד מול התדרים המקוריים של הפסנתר, מצילה או משולש.
זה כמעט שהגבוהים בטייפ לא רק זורמים למעלה, יש להם עומק וניואנסים של טימבר. בדיגיטאל ובתקליט הטרבל פשוט מובחן מאד ולפעמים מלבד טוויטר מנגן אין שם באמת ״תו״ או טקסטורה. (תאור מאד ערטילאי, אך בשביל להעביר את הנקודה מחוייב המציאות)
מיד - אחד הדברים המאוד מאד מובחנים בדיגיטאל בעיקר מאז שמאסטרים אודיופילים נמתחו עד לאין הכר בתחום הבס (אנשים רוצים יותר ויותר מכות) ובתחום הגבוהים (צקצוקים וזיקוקים) תדרי מיד נמרחו והשטתחו. בטייפ אין לנו את התחושה הזו. אין בכלל תחושה של הפרדה לתדרים, המוסיקה מגיעה כמקשה אחת בתלות ההפקה ופחות שומעים את המיקס והמאסטר כמו בהופעה חיה.. אם זה נשמע הגיוני למישהו.
נמוכים, פה אנלוג ממש ממש טוב, ז״א תקליטים, עם פטיפון ממש טוב, ראש ופונו סטייג׳ מהמעלה הראשונה יכולים לעשות קסמים. ונקבל בסים שירעידו לנו את הקישקע. כמובן שבדיגיטאל הנושא הזה אף יותר מובחן ויודע לרדת הרבה יותר נמוך אם רוצים (אין בעיה פיסית של טראקינג או עומק גרוב).. אך זאת ללא הטקסטורה שיש באנלוג.
בטייפ הבס לא נופל מתקליט מבחינת העומק והירידה בתדרים, הוא פשוט עמוק ואורגני יותר. אנחנו שומעים פחות ״אוויר״ בחדר (נתאר זאת כ פוווווו) ויותר את הכלי עצמו, אם זה גוף הפסנתר ברג׳סיטר הנמוך, תוף בס, או קונטרה בס בהתייחס לכותר הזה.
לסיכום, נהניתי כמה שנים מהתקליט הזה בצורה בלתי רגילה והכותר הזה כמו גם הגירסה הזו נעשתה כמעט must בכל הדגמה, לא רק אצלי, אלא בכל העולם. הפעם עם הטייפ ההתרגשות מהמוסיקה הזו נוסקת למקום אחר, אך עדיין בעת ההשוואה שירבבתי לעצמי שהתקליט פשוט פסיכי. והטייפ לוקח בנקודות בודדות וממש לא בנוק אוט. אך עדיין לוקח בנינוחות באנרגיה ובאיזון המוחלט שלו.
התקליט קצת יותר ״קטן״ ברוחב הבמה מהטייפ (הנגנים מרגישים קרובים יותר), יורה קצת גבוה מידי בתדרים הגבוהים מאשר הטייפ שנכון יותר. ונשמע קצת יותר סיבלנסי ב over all מה שבטייפ כל כלי הנגינה נשמעים כמעט מושלמים כפי שהוקלטו.
כמו תמיד, אודיו סאונד ומוסיקה היא עניין של טעם, אך יש טוב, טוב מאד ומצויין וכל אחד בעצם יכול להחליט מה נכון לו, או איפה לשים את הכסף כדי להגיע לשם (או לא...).
אביעד.
