חברת מג'יקו השיקה לאחרונה את ה- Q ולא מפתיע שבחרו להציג דווקא אותו בתערוכת מינכן 2010.
כמו בשנה שעברה, החדר טופל אקוסטית (חדר בתוך חדר) וכן אסתטית (מוחשך, שחור, ספוטים)
ההרגשה המתקבלת הינה יוקרתית ואינטימית.
הגברה של Spectral, מקורות של EMM Labs ומיוזיק סרבר (הרכבה עצמית) הרכיבו את הסטאפ התומך ב- Q החדשים כאשר הציוד מונח על סטנד רחב של פיניט אלמנט מדגם רפרנס בגימור עץ "פשוט".
הסאונד הכללי עשה עלי רושם סטרילי ומעט מלאכותי בהתחלה, אולי בשל הגישה המכאנית של התכנון והאסטטיקה הקרירה והשחורה משהו.
לאחר כמה רגעים הוחלף הטרק לאחר, באותו הסגנון.
{בכלל ברב החדרים פוחדים מאד ממוסיקה קלאסית עתירת כלים (עוד על כך בהמשך בסקירות אחרות) כך שבדרך כלל נשמעת מוסיקה די קלילה ורכה של הרכבי ג'אז שונים, אקוסטיים וכדומה. לאו דווקא מאלבומי הדגמה, אך גם לא משהו מאתגר יתר על המידה}.
הסאונד נשמע עדיין די דומה בהרגשה הכללית אך יכולנו להמשיך ל"סקור" את מאפיניו השונים.
הבמה ב Q היתה אחד הפרמטרים המרשימים ביותר לטעמי. היא עמוקה מאד ורחבה.
הרבה מעבר לגבולות הרמקול.
האימג' היה מפוקס ועמד ללא תזוזה באמצע "תמונת הסטריאו".
אחד הדברים שהפריעו לי ולאחר מכן הבחנתי בתופעה זו בהדגמות נוספות שהיו בהן רמקולים של מג'יקו, שיש כנראה איזו שהיא נקודה במיד שהתדר עומד קצת.
או בעגה המקצועית; "מהדהד" למשך זמן רב יותר משאר עקומת התדרים שמנגנת.
כך שיש תחושה של OVER טיפה בפרזנטציה ומן עומס סביב לתדר הזה ועל האוזניים של המאזינים.
הווליום היה כמובן (ברב החדרים הם מנסים להפציץ קצת, אבל לא בכולם!) גבוה יותר מהנורמלי (לפחות לטעמי) ואולי היה מועיל להם להוריד אפילו בכמה DB בודדים כדי לאזן קצת את הפרזנטציה הכללית.
בגדול, החדר היה לא רע בהתחשב שאלו תנאי תערוכה, אנשים נכנסים ויוצאים וכמובן חדר עם טיפול אקוסטי "מאולתר".
יש לרמקול פוטנציאל וכמובן למי שיש את הממון, יכול להיות בקשר עם הנציג הישראלי יאיר תמם לאודישן רציני הרבה יותר.
יאיר וגם אלון וולף היו כמובן במלו הדרם בחדר התצוגה ובירכו אותנו {בעברית כמובן} על בואנו.
).