התערוכה מתמקדת בעיקר בציוד שבדרך כלל נחשב בטופ בתחום שלנו כמובן.
אך רק כמה חדרים מהווים חלומות רטובים של מקצתנו, או רובנו אם נהיה כנים.
החדר של קארמה ללא ספק היה אחד מאלה שאודיופילים ממוצעים יכולים רק לחלום לקבל,
או לרכוש (ממש!
).
אחד הדברים הראשונים שעברו בראשי כאשר נכנסנו ושמענו את הסאונד הענק שהגיע מהסט אפ היקר באופן כמעט מגוחך היה; –
"איך אפשר לסקור או להעביר בכתב, במילים או בכל הבעה כל שהיא את גודל החוויה"..
שהייה של כמה דק הייתה הכרחית מצידי, כדי שאוכל לעבד את המידע שהתקבל בחדר זה
ועד להנחת העט על המחברת שהיית מחוברת אלי בכל עת בתערוכה.
אני לא הולך לתאר כל חלק וכל כבל שהיה בסט אפ הנ"ל כולל המחירים המטורפים,
מכיוון שלדעתי התמונות ידברו הרבה בפני עצמן בנושא הזה. רק אסקור בקצרה את הציוד המרכזי שעמד לנגד עיננו.
קארמה השנה החליטו להציג את התותחים הכבדים שלהם. אולי זה משום שבשנים הקודמות החדר שלהם קיבל תגובות פושרות בלשון המעטה.
אך בכל מקרה גם הפעם קארמה משכו מבקרים רבים לנוכח הסט אפ שהעמידו לכבוד התערוכה.
זוג רמקולים מסוג GRAND EXQUISITE כולל הסאב הגדול (והיחיד) של החברה
(18 אינץ') מאותה הסדרה.
קארמה כותבים ומציינים שעם הסאב שלהם, הגוף כולו "שומע" את המוסיקה ולא רק האוזניים שלנו.
(אני מקווה שהתמונות יעבירו את יחס הגודל של הרמקולים הללו לשאר החדר ולמידות סטנדרטיות).
ההגברה היית של קארמה עצמה, כולל הכבילה של החברה.
בעוד המקור שהזין את המוזיקה היה- הטרנספורט היקר של מטרונום, "קליסטה" (כולל הפוואר סופליי) יחד עם ה-DAC החדש מבית קונדו (אודיו נוט יפן).
הסאונד שהתקבל מהדגמה של כמה וכמה קטעים היה גדול עד ענק ביותר.
הרעיון לשחזר את המקור האינטימי שהוקלט בקטעים מסוימים למשל לא עבר שם בהצלחה (לא נראה לי שזו בכלל היית אחת המטרות בתכנון הסט אפ בכל מקרה), אך הסאונד היה חי ודינאמי מאד. המוסיקה פשוט מילאה כל ס"מ בחדר ואוזן של כל מאזין שעמד, או ישב בהדגמה.
בזמן שהותנו בחדר שמענו כמה וכמה קטעים,
קטע ג'אז רך ווקאלי שבוצע ע"י הזמרת בעלת הקול הרך והנחמד -
קייטי מלואה למשל, היה אחד מהם שהשאיר רושם מסוים על היתרונות והחסרונות.
הסט אפ הצליח להעביר את הרבדים בקולה הפשוט והיפיפה של הזמרת. הליווי היה פתוח מאד ונקי ללא שום עיוותים {לא שהיה צורך בכלל שמערכת כזו או אחרת תתעוות, אך שמענו כבר "הפתעות" בתערוכה, כך שאני מציין זאת ללא חרטה בשימוש בסופרלטיב הנ"ל}.
למרות ההקלטה וסגנון המוסיקה שאמור להיות שקט, גבוה מאד ואינטימי הוא יצא מן המערכת הזו
גדול עד גדול מידי, אך הנשמה נשמרה ואפילו הרוגע ניכר מההקלטה למרות שתמונת הסטריאו הייתה ענקית מיימדים וזה לא תמיד התאים בכל זאת.
משם המדגים עבר לקטע קלאסי די טיפוסי להדגמות, שכבר נשמע די הרבה בתערוכות-
גם בשנים הקודמות מסתבר.
עוגב יחד עם קונטרבס מנגנים את האדג'יו של אלבינוני.
את ההרגשה הכללית אין שום סיכוי שאני, או אחר נצליח להעביר במילים.
בטח לא במגבלות המדיה האינטרנטית (ובכלל לדעתי).
הטקסטורות של הקונטרבס היו מוחשיות בצורה מבהילה וגודל הסאונד היה אדיר כאמור.
הרמקולים הענקיים יחד עם הסאב המפלצתי שעמד ביניהם, ירדו נמוך מאד והעוגב פשוט הרעיד את החדר וייצר לחץ SPL מטורף (לפעמים לטובה ולפעמים לא).
חוץ מהדהוד בתדרים הנמוכים ביותר (מה שהיה צפוי כמובן לאור העובדה שהחדר היה קטן על מערכת כזו כמעט בחצי וחוסר הטיפול של החברה באקוסטיקה כמעט לחלוטין).
הסאונד היה מרשים ו"העיף" את המאזינים אל על. למחוזות אחרים, בעיקר של חלומות רטובים.
אין צורך לציין את מחירי הדגמים, אלה שקצת מתמצאים יכולים להבין שהאפסים מסתדרים פה בשורה ארוכה וסט אפ כזה יוכל להיות שייך למישהו עם המון המון כסף פנוי ולא לאלה שאמורים "לחסוך" לשדרוגים פעם בשנה או יותר.
במילה אחת – FIRST CLASS! (אבל...)
בכמה מילים אני אסכם; שסאונד כזה ממש לא מתאים לכל אחד ולא לי כנראה גם כן.
אם אני חייב לבחור במערכת שתצטרך לשרת אותי כמה שעות ביום להאזנה למוסיקה, זאת כנראה לא תהיה זו הספציפית.
זאת מערכת שופוני שנותנת סאונד ענקי ואדיר מימדים, וכמובן מפעילה מחדש את סקאלת הסופרלטיבים אשר אנו משתמשים בה ביום יום בתחביבנו (דבר שמכניס לפרופורציה ללא ספק).
האם אמשיך לחלום על מערכת כזו, כן! כי זה חלום פשוט מגניב לאללה!
א. מינכן
