עכשיו 12/12/18 21:44

פורסם: 08/12/10 21:05 ע"י aloni


רמקול מוניטורי JAS Audio Orsa



JAS Orsa


אתם יודעים איך זה. באודיו, כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים, לא תמיד ניתן לקבל את כל מה שאנחנו רוצים בכל סיטואציה. כאן מגיע לידי ביטוי הטעם האישי המתבטא בבחירות שאנו עושים ובויתורים שאנו מוכנים להקריב.

אם ניקח אותי כדוגמה, במשך שנים הלכתי לכיוון מאוד מסויים. בחרתי להציב את תחום הווקאל והאינסטרומנטים הבודדים (בעיקר כאלו עם ליבה בעלת טווח טונאלי דומה) בראש סדר העדיפויות, ונהנתי מסטאפ המסוגל לשחזר ביצועים שכאלו בריאליסטיות יוצאת דופן, ללא ניפוח, ללא ייפיוף, עם אימג'ינג מדהים ויכולת הנאה (והנעה) גם בווליום חלש ביותר.

באמת שאהבתי את התכונות האלו, והן מתאימות מאוד להרבה מהחומרים להם אני מאזין, אבל קשה לחיות עם מגבלות. וגם כאלו לא היו חסרות.
העיקרית היתה בתחום הנמוך, קצת במיד באס ובטח בבאס. הרמקול שלי הוא דווקא בין המוצרים המפתיעים שפגשתי ביכולותיהם בתחום הזה. דרייבר אחד (לא כולל הטוויטר), תיבה לא גדולה במיוחד, בטח לא קשיחה במיוחד, אך כנראה בזכות גודל הדרייבר, החומר (נייר) והפורט התחתון הרמקול הזה מצליח לייצר באס נמוך במיוחד וגם חזק ובעל נפח (בדיוק כמו שאני אוהב, מעט רך - לא קשיח).

אך השילוב עם החדר הקשה שלי וההגברה שתופסת אותו חזק בלי לתת לו להשתולל לא הביאו את התכונות האלו לידי ביטוי מלא והתוצאה היתה קצת ביישנית בבאס ורזה באופן כללי (מה שעזר כמובן להגיע לתכונות שאני כן אוהב).

בשנה האחרונה התחלתי לעשות משהו בנידון. לא החלפתי מוצרי ליבה אבל כן התחלתי לעבוד מסביב, חשמל, כבלים, והמון אקוסטיקה (לא רק הקירות החדשים שחלקכם פגשו, אלא גם הצבה של הרמקולים, של עמדת המאזין ושל ריהוט ומוצרים לא קשורים שחלקם היו צריכים לעזוב את החדר בבושת פנים).

אז כן, סידרתי את "הבעיה", יש לי היום די והותר באס וגם כזה שמתאים לטעמי. אז כיום אני נהנה יותר לשמוע ביצועים אינסטרומנטלים (כאלו ששמעתי שנים אבל תמיד היה חסר בהם משהו), יש יותר יכולת לשחזר כלים מרובים (מה שעוזר בלא מעט ביצועים של מוזיקה קלאסית לה אני מאזין בגלל לחץ חברתי ;) ) ואפילו בפופ/בלוז/רוק דברים שאני שומע קצת פחות קיים שיפור משמעותי.
אבל אם אגיד שעם כל השיפורים האלו לא גרעתי משהו ממה שכל כך אהבתי בתחילה אעבוד על עצמי.
אין לי בעיה עם הטונאליות החדשה. היה חסר קצת באס, עכשיו יש יותר, אחלה. אבל יחד עם כל השינויים גודל הצליל החל לתפוח, זה כיף ומתאים בג'אז אינסטרומנטלי (למעשה זאת הסיבה שעשיתי את השינוי), אבל היום ווקאל כבר לא נשמע לי עדין, ריאליסטי, אנושי ובעל גודל ואופי הקרנת סאונד דומה לאדם שר ולא מוקלט כפי שנשמע בעבר.

ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר של כל הסיפור ה"מרתק" הזה ל- JAS Orsa הרי הוא נושא סקירתנו היום... אז אם זה עדיין לא ברור, ה- Orsa הזכיר לי בכמה דברים את אותה תוצאה מיתולוגית שכל כך אהבתי. לא, התוצאה בשילובו לא דומה לאותה תוצאה שהיתה לי, למעשה היא די שונה, יש בו כמה חוזקות שמעולם לא היו לי, אך גם כמה מכשולים איתם לא הייתי צריך להתמודד, אבל משהו בעדינות ובהרגשה כל כך דומים שאני מודה שזה הציף בי געגועים ואפילו גרם לי לחשוב שאולי עשיתי טעות. הנה, אתם רואים בעצמכם את התוצאה של המפגש הזה בדמות הקדמה של 500 מילים לפני שסיפרתי חצי דבר על ה- Orsa. אז יאללה לעניינינו.

JAS Audio Orsa



בחברת JAS נתקלנו לפני קצת יותר מחצי שנה עת סקרתי את ה- Array 2.1, כשאני חושב על זה המפלץ ההוא יכול להיות שילוב מעניין ל- Orsa אבל קדימה, בלבלתי את השכל מספיק להיום.

ה- Orsa, מוניטור 2 Way בעל טוויטר ריבוני ממוקם די בתחילת ליין הרמקולים המגוון של חברת JAS.
במגוון אני מתכוון לשפע של טכנולוגיות, צורות ועיצובים, אולי זה עניין ה-"שותפים" שהזכרתי בסקירת ה- Array 2.1.

בכל מקרה, ה- Orsa הוא רמקול לא קונבנציונאלי בפני עצמו.
הוא בנוי משתי תיבות נפרדות כאשר הפורט מפזר את האויר למרווח הקטן שביניהן. למעשה, במבט ראשון כאשר הרמקול המתין לסקירתו לא הבחנתי כלל שמדובר בשתי תיבות עצמאיות. רק כאשר סחבתי אותו ואת הסטנדים לחדר ההאזנה שמתי לב לחישוקים המוזהבים המשמשים כבאפר בין שתי התיבות ואז הבנתי במה מדובר.

JAS Orsa


התיבה העליונה מאוכלסת ע"י טוויטר ריבון של LCY, שבצורה לא אופיינית יושב במבנה בעל פתח קידמי עגול כאילו נבנה בכלל לטוויטר כיפה.
אותו ריבון בעל עובי של 0.006 מ"מ ושטח אפקטיבי של 74 ס"מ מרובע. הטווח הטונאלי שלו נע בין 1.8khz ל- 60khz אולם אני מניח שנכנס לפעולה יותר לכיוון ה- 2.5khz על ידי הקרוס של ה- Orsa (לא מצויינת בספסיפיקציות נקודת המעבר בקרוס).

JAS Orsa


בתיבה התחתונה נמצא דרייבר מיד/באס שישה ורבע אינצ' של חברת מורל.

JAS Orsa


באחורי התיבה התחתונה צמד טרמינלים בודד. אני זוכר שנתקלתי פעם בטרמינלים זהים או דומים אך לא מצליח להזכר היכן בדיוק. בכל אופן הם היו די נוחים לעבודה ולא הציפו בעיה כלשהי.

JAS Orsa


קצת מעל הטרמינלים אנו מופתעים לגלות מנעול הבורר בין מצב Reference ל- Dynamic. כשקיבלתי את הזוג הם היו מכוונים על Dynamic והאזנתי להם כמה ימים בקונפיגורציה זו.
קצת חששתי שמעבר למצב רפרנס יפגע בבאס (שהיה גם כך ביישני ביותר). למרבה הפתעתי מעבר ל- Reference לא גרר הבדל משמעותי בכל מקרה, אך מה שהוא כן עשה התבטא בכלל בתחום המיד הגבוה מאוד (יש שיקראו לזה טרבל) ויותר מהכל התבטא לאוזני דרך הקול הנשי הגבוה שקיבל יותר הדגשה במצב Dynamic.

בכל מקרה, כפי שציינתי, ההבדלים לא היו בשמיים לכן העדפתי לבצע את סשן ההאזנה במצב הרפרנס שהוא לפחות כך הנחתי בעל עקומה יותר שטוחה.

JAS Orsa


ברמה העיצובית ה- Orsa הוא רמקול מרשים חיצונית. הצבע במציאות קצת יותר כהה מבתמונות, ולמרות שהרמקול עלול להראות קצת מצועצע, אני דווקא אהבתי. שילוב עם סטנד יותר מתאים ובריא היה יכול לתת עוד הרבה יותר.

ברמת הפיניש ואיכות החומרים וההרכבה אין לי ממש טענות, הסמפל שאצלי עבר כנראה חיים לא קלים כרמקול הדגמה, אפילו אצלי, אבל גם המשקעים מהחוויות האלו לא שינו את דעתי.

היחידים שהיו ממש מצ'וקמקים היו הגרילים. שניים לכל רמקול שמתחברים רק בסדר וכיוון מסויים.

JAS Orsa


סטאפ


שילבתי את זוג ה- Orsa בסטאפ הותיק והמוכר, זה המכיל את צמד ה- WLM דרך קבע (פרטים בסוף הסקירה כמו תמיד).
לצורך הסקירה סיפק לי סודרי זוג סטנדים מעץ, לא כבדים במיוחד, בגובה 70 ס"מ.
מבחינתי אלו לא היו פרטנרים מושלמים ל- Orsa. הגובה היה טוב לטעמי, אך המשקל והפלטה העליונה קצת חסרים. ההתאמה העיצובית בכלל לא לעניין...

התחלתי כרגיל עם המיקום של ה- WLM, פוזיציה ו- Toe In. מייד קיבלתי טעימה של הסאונד של צמד ה- Orsa, גבוהים למות מעונג, אך באס כמעט ונעלם ופרזנטציה קטנה מידי אפילו לטעמי.
התחלתי לשחק עם המרחק מהקיר האחורי, בין הרמקולים ועם ה- Toe In.
ההבדלים עצומים, בעיקר הגבוהים שנעו בין חלקים ויפיפיים לשורטים את עור התוף. הגעתי לבסוף למיקום יותר קרוב לקיר האחורי בכ- 30 ס"מ וזה בערך גם ההבדל במרחק שבין הרמקולים (קרובים יותר).

התוצאה העניקה חוויה דומה לסטאפ שלי לפני כשנה כפי שציינתי בהקדמה הארוכה, אבל עדיין שונה בתכלית מבחינה סונית.
אם אמרתי שהיה חסר לי פעם קצת באס ברגיסטרים תחתונים, פה הוא כמעט לא היה קיים. משקל כלשהו התחיל להתפתח רק במיד התחתון.
זה בכלל לא הפתיע אותי, אולי לטובה. לפני שנתיים אם הייתי בודק את הרמקול הזה הוא היה נשמע כמו iPhone על ספיקר. עכשיו כן היה באס כלשהו.

אסיים את סעיף הסטאפ עם הנקודה הזאת, וגם אותה אני מזכיר רק משום שמבחינת סטאפ, ומה לעשות, החדר הוא חלק מהסטאפ, אין לי התאמה אופטימאלית לרמקול הזה.
הוא יעבוד טוב יותר בחללים קטנים יותר, וחדרים בהם פחות קשה לשחזר באס.

ולמרות אותה מגבלה משמעותית, הצלחתי לקבל חוויה אדירה מהצמד הזה. אני חושב שזה הרמקול של אודיו דרימס אליו הכי התחברתי עד היום, ובין הרמקולים שיותר אהבתי בכלל, בטח בתחומים מסויימים אך בואו ניגש לסשן ההאזנה להבין במה מדובר.

JAS Orsa


סשן האזנה


Bill Evans - Quintessence
זה אולי לא האלבום המרתק ביותר של אוונס וחבורת המוכשרים שבאלבום הזה, יותר נינוח, משהו שהייתי מדמין אותם מנגנים באיזה ארוע מפונפן בשעות אחר הצהריים.
אבל הדהימה אותי ממש החוויה השונה שקיבלתי מ- Orsa לעומת הרמקולים שלי. לא הייתי מכנה את ה- Orsa יותר "מוזיקליים" מה- WLM, אולי ההיפך, אבל דווקא באלבום הזה הם הוציאו משהו אחר, יותר מעניין.

הצליל של ה- Orsa רזה בחדר ועם הסטאפ שלי באופן כללי. וזה לא שונה גם הפעם.
אך במצב כזה הגיטרה של בארל מרחפת באויר בצורה מדהימה, ממש מרתקת. יש בה גם משהו נקי יותר (עד כמה שאפשר בחשמלית).
הפסנתר של אוונס אמיתי כפי שלא שמעתי אותו מעולם על הסט שלי. לא בגודל, מהבחינה הזאת הוא נשמע די קטן, בטח יחסית לכלי הנשיפה והגיטרה. אבל יש משהו חסר עיוות, בעיקר ברגיסטרים גבוהים שמזכיר הרבה יותר את הדבר האמיתי.

הסקסופון נפלא. זה בין הכלים הבודדים שאני בדר"כ מעדיף לשמוע על שפופרות עם הרבה נפח משום שיוצאים כל כך הרבה ניואנסים.
ה- Orsa הוכיח לי שאפשר גם אחרת. ממש אותה כמות ניואנסים שבדר"כ מסתתרים אם שומעים את הסקסופון בפרזנטציה קטנה פתאום נשטפים החוצה והכלי עדיין שומר על גודל הגיוני.
תיאור דומה אוכל לתת לגבי המצילות.

הבאס של בראון באמת רזה. מידי פעם מגיחה איזו ויברציה נחמדה, ויש יופי של "תפיסה" של הדרייבר שמוציאה צליל מדוייק וקוהרנטי, אבל לא. לא מקבלים פה את כל הכלי.

Ray Brown – Superbass
בעקבות הביצוע של בראון באלבום הקודם החלטתי לתת צ'אנס לסופרבאס, חשבתי לעצמי שאם ה- Orsa מסוגלים לספק באס כלשהו בסטאפ הזה בטח אוכל לשמוע אותו כאן.
ובאמת באלבום כזה כששלושת המאסטרים (בראון, קלייטון ומקברייד) נהנים להם על הכלי, גם ה- Orsa מצליח להנות מיותר באס. נכון שצריך להגביר בשביל ממש לחוש אותו.

הדגש שהסטאפ הזה נותן עומד יותר על הפריטות מאשר על האפטר-טייסט שלהן. עדיין כיף להאזין, למעשה זה מרגיש לי קצת כמו אלבום אחר לגמרי. פחות "אודיופילי".

במדד אודיופילי נטו יש פה חוסר שקשה להתגבר עליו. במובן מוזיקלי הפרשיות הזאת וההתעלמות החלקית מהחלק ה-"שוויצי" של האלבום הזה עושה לי משהו.

ההפרדה בין הכלים נהדרת, יש משהו מאוד נינוח ואוורירי באוירה. זה לא בהכרח בגלל הטונאליות, או לפחות לא רק בגללה.

המקום היחיד בו השילוב הזה ממש נכשל מבחינתי היה ב- Lullaby of Birdland. נגינת הקשת היתה נורא רזה, גם חלשה, לעומת הפריטות שנשמעו יותר מידי מהצד הימני במקום האמצע. הם גם לא הפגינו את גודל הכלי והטקסטורה המתבקשת. שאר האלבום היה דווקא בסדר כאמור עם האופי הספציפי של הסט הזה.
חשבתי תחילה של- Orsa בעיה ג'נרית עם כלי קשת, אך כפי שנלמד באלבום האחרון זה די רחוק מהמציאות.

Shelby Lynne – Just A Little Lovin’
בטוח הצגתי את האלבום הזה כאן בעבר, אך משום שממש לא זכור לי מתי זה היה, כנראה שזה קרה די מזמן כך שאני מרשה לעצמי להשתמש בו לתאור אחד המאפיינים שהרשימו אותי ביותר.

טרק הנושא באלבום (הראשון) מתחיל במין התקפות המתפזרות לאט לאט לאויר אותן סטאפים מסויימים יכולים לרנדר בצורה שתגרום לך להתאהב מייד בטרק (לא, זאת לא התאהבות בסאונד אגב, התאהבות במוזיקה בזכות סאונד).

את זה ה- Orsa לא עשה עבורי דווקא, הוא לקח את האלבום הזה למקומות אחרים.
החוזק האמיתי שלו היה בקולה של הגברת לין. זה היה פשוט מדהים, כל כך צלול וחלק... גודל טבעי לחלוטין, אישה שרה בקול חזק, ברור ולא מוגבר ולא מן קיר סאונד משוחזר. זה אחד הדברים שהזכיר לי את הסטאפ שלי בעבר שגרר את ההקדמה הארוכה ההיא בתחילת הסקירה.

אגב, לא כל כך קל לשחזר את קולה של הגברת לין באותו טרק ראשון, יש שם משחק מול המקרופון ואולי קצת אפקטים שדי מקשים על השיחזור. ה- Orsa צולח את המכשולים האלו בקלות (משום מה במצב דיינאמיק אפילו יותר קל לו) בשחרור מטורף.

יש אפילו קצת באס. קטן וחמוד ואפילו מורגש לעיתים. אך בזכות העובדה שהוא לא בגודל (ו-SPL) מלא אני יכול לשמוע את האלבום בווליום גבוה גם הרבה אחרי חצות עת אני כותב שורות אלו.

הפתיחות והאווריריות שה- Orsa מציג פשוט מדהימה. אני לא זוכר ששמעתי רמקול שעולה כל כך גבוה בכזאת חלקות ללא שום לחץ. שיחרור גמור.

Jackson Browne - Solo Acoustic 1
זכרתי שכבר הצגתי פה את Solo Acoustic אז התחלתי עם השני, אך אחרי חיפוש קצר ראיתי שזה היה דווקא השני. יאללה מחליפים לראשון.
למרות ההופעה החיה, הגודל הטבעי הזה משאיר הרבה שקט על הבמה, אני מאוד אוהב את התחושה הזאת. הרבה ממש מאוכזבים ממנה אז זהירות.

הקול של ג'קסון טיפה יותר קשה באלבום הזה דרך ה- JAS מהחלקות בשני, אבל עדיין נשמע נפלא.
הייתי שמח לשמוע הקלטה של האלבום הזה בדיוק באותו ביצוע באולפן. אני חושב שהיה נשמע מדהים, כי שלא באשמת ה- JASים יש מעט צליל של הגברה בקולו של ג'קסון. גם קצת echo לפעמים.
הגיטרות שלו כל כך עדינות, עזבו שהן מוציאות המון ניואנסים אודיופיליים, הן רכות עם טונות על טונות של פינס. אני מודה שאני נהנה מהן יותר מהשירה של ג'קסון (מבחינה סונית, טוב האמת שגם מוזיקלית) משום שכאשר הוא מרים את הקול יותר מידי יש שם איזו מגבלה בהקלטה. לגיטרה זה לא ממש קורה.
הצורה שאפשר לעקוב אחרי ה- Decay או יותר נכון המשך הויברציה והתהודה לאחר הפריטה של כל מיתר ומיתר היא מדהימה. זה לא משהו שקופץ לך מול הפרצוף ואומר לך "שים לב אלי". בכלל לא. לא הייתי חושב על זה אם לא הייתי צריך לתאר לכם מה אני שומע.

החיסרון היחיד האמיתי שאני שומע כאן זה כשג'קסון מתרחק יותר מידי מהמיקרופון הוא קטן מהר מידי.
הפסנתר עדיין נהדר (חשמלי כנראה).
אני אוהב את הסיפורים שלו בין השירים, זה ממש נותן תחושה של הופעה.

Ensemble Explorations/Vivaldi –Cello Concertos
מה קרה לי ששלפתי אלבום שהשתתף ממש לא מזמן?
אולי משהו שקורה להרבה אודיופילים כששומעים משהו שנשמע יותר טוב מהציוד שלהם. הם רוצים הסברים!
בסקירה של ה- VTL סיפרתי שהוא נשמע הרבה יותר טוב מה- MBL באלבום הזה.
ה- VTL עיבה את הצליל, נתן לכלי הקשת יותר בשר, יותר טקסטורה. הרמקול שלי מעדיף את זה, המיד שלו יותר טוב מהגבוהים ממש שהולכים לכיוון ה"מלוכלך" קצת.

חשבתי שכדאי לבדוק איך ה- MBL יעבוד עם ה- JAS באלבום הזה... סתם, האמת שאני סתם מחרטט פה בשביל הסיפור. לא חשבתי ולא בטיח, על פי מה ששמעתי עד כה ידעתי בודאות שזה ישמע נפלא וכך זה אכן נשמע.

לא, לא היתה המלאות של ה- VTL, למעשה זה גם פחות מלא מה- MBL עם ה- WLM. אבל עכשיו התחום הגבוה כל כך חלק, כל כך שקוף, וכל כך לא בצורה אנליטית. כל כך לא בצורה "אודיופילית".

אני חושב שלהרבה אנשים יהיה חסר ה"בשר" הזה. אולי אני לא כל כך מייצג, אל תקחו את טעמי כרפרנס למרבית האוכלוסיה. אבל את מה שאני שומע עכשיו אני מעדיף על ה- WLM עם ה- MBL וגם עם ה- VTL. זה נשמע לי כל כך נכון, כל כך משוחרר, שאני בעננים.

לא רק הכינורות הצטיינו, גם הצ'לו, וכל שאר כלי המיתר, חוץ מאחד, ברמת העדפה אישית, העדפתי את הצ'מבלו בגירסה של ה- VTL עם ה- WLM, אבל הי, זה כלי בעייתי בהגדרה. יש סיכוי טוב שהוא דומה לגירסה הזאת במציאות (לא בטוח, לא שמעתי, האמת לא כל כך חשוב לי).

סיכום


אני מניח שכבר הסקתם מההקדמה הארוכה, מסשן ההאזנה ומהטון הכללי בו כתבתי את הסקירה שמאוד נהנתי לארח את ה- Orsa אצלי. בהנתן המגבלות (באס, תיכף נגיע לזה) זה ממש לא עניין טריוויאלי. אפילו אגדיל ואומר שזה בין הרמקולים שהכי נהנתי לשמוע כאן, רק שיש לקחת בחשבון שחלק נכבד בהרגשה הזאת קשור גם לעניין נוסטלגי המפורט בתחילת הסקירה.

ה- Orsa הצליח לקלוע לטעמי בשני תחומים עקריים.

הראשון בגזרת הפרזנטציה. דמויות סטראו בעלות גודל ריאלי, קלות משקל וזריזות. הסאונד אומנם בדר"כ לא עוטף אותך, אין כאן במה עצומה, אבל הבמה שישנה נקיה ומסודרת, עליה מתקיימת הופעה חושית וחווייתית בכל המימדים.
גודל הצליל של כלי או קול בודד מזכיר לי רינדור לא מוגבר, זה תורם המון לריאליסטיות מבחינתי.

התחום השני קשור לטונאליות ויכולות. התחום הנמוך בשילוב החדר והסטאפ הוא אכן בעיה, אי אפשר לברוח מזה כמעט בכל אלבום שתנגן. אבל חוץ מהבעיה הזאת הטונאליות של ה- Orsa היתה מושלמת לטעמי (אבל רק אחרי שמצאתי את המיקום האופטימאלי כן?).
למרות שיש כאן שתי יחידות מאוד שונות הן עבדו יחד בצורה נפלאה, הטוויטר הריבוני סיפק תחום גבוה שקוף אך חלק כמשי, מוציא ניואסים החבויים עמוק עמוק אך לעולם לא "ניסר" או התיש, מולו הדרייבר של מורל סיפק את תחום המיד בצלילות ומהירות מרשימה. הדרייבר התחבר יפה מאוד לאופי הטוויטר והשילוב גם לא חשף שום "חור" שיכולתי לזהות.

העיצוב אולי לא הדבר הקרוב ביותר לטעמי האישי, אבל אני מודה שהוא דווקא נאה מאוד ולא כל כך מוחצן כפי שנראה בתמונות (הצבע במציאות יותר כהה, פחות אדום).
מה שבטוח זה שללא ספק הייתי בוחר בסטנד יותר מתאים, ויזואלית ופונקציונאלית.

החלק החלש כפי שהזכרתי לא פעם במהלך הבחינה היה המיד הנמוך והבאס. לא היה כאן כמעט נפח לבאס ובטח לא עומק. הרמקול הזה ללא שום ספק מתאים יותר לחדרים קטנים יותר וקשים פחות לשיחזור באס.
לצערי בהקשר הזה קצת קשה לי להשוות אותו לרמקולים מדפיים אחרים פשוט משום שתמיד נמנעתי מלבדוק כאלו אצלי. אחרי האקזמפלר הזה אני מתכוון להתחיל.
אני לוקח בחשבון שיתכן שדווקא בחדר אחר, בו הבאס היה מתגלה יותר, חלק מהקסם שחוויתי היה נעלם. דורש בדיקה.

דיברתי קצת על היכולות בתחום הגבוה, בואו ננסה לשים את זה בפרופורציה מול מתמודדים אחרים.
ה- M&D בעלי דרייבר ה- Air Motion שסקרתי לאחרונה הציגו גם הם תחום מיד ומעלה מיוחדים בהחלט, אך ממש לא הייתי אומר שהחוויה דומה. בעוד ה- M&D כאילו מתעקשים להוציא כל פיסת אינפורמציה רחוק עד אוזני המאזין, ה- Orsa עשו זאת יותר ברכות ואווריריות. פיזרו את הצורות בחלל ונתנו לך להגיע אליהן.
ב- Orsa היתה יותר עדינות, ב- M&D החלטיות.
כשירדנו מרמת הטוויטר למיד, ל- M&D כבר היה יותר מה להציע, בטח ובטח בבאס (אבל מהבחינה הזאת אני מתייחס אליו כרמקול רצפתי לכל דבר).

ברמת הפרזנטציה הזכיר לי ה- Orsa דווקא את צמד הוריטי אודיו, לא פחות. משהו בפיזור הנינוח, בגודל השפוי, נכון שגם להם יש באס ושהסביבה האקוסטית שלי היתה די שונה בזמן סקירתם, אבל יש משהו בתחושה.
גם הרמקול שלי יודע לתת את אותה תחושה אוורירית כאמור, אך ה- Orsa הרבה יותר צלול בגבוהים, הוריטי גם במיד.

טוב, נראה שהגענו לסוף הסקירה, היא עוררה בי זכרונות וגעגוע מסויים, והיא הוכיחה לי שוב, שגם עם מגבלות לא קטנות (לפחות במסגרת החדר שלי) ניתן להנות, באמת להנות משחזור מוזיקלי של רמקול כזה.

JAS Orsa


נתונים טכניים


נצילות: 88db
עכבה נומינאלית: 8 אוהם
טווח תדרים: 40 הרץ עד 60 קילו הרץ
מידות: רוחב 23 ס"מ גובה 42 ס"מ עומק 30 ס"מ
משקל: 11 קילוגרם (ליחידה)


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר: 12,990 ש"ח
יבואן: אודיו דרימס




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות