עכשיו 21/10/17 02:35

פורסם: 28/04/10 21:10 ע"י aloni


מגבר משולב JAS Array 2.1 SE



JAS Audio Array 2.1 SE


למרות גילה הצעיר יחסית של חברת JAS ההונג קונגית היא כבר אינה זרה לנו, שפע של סקירות וחוויות משתמשים על גבי הרשת גרמה לי להרגיש שאני כבר מכיר אותה. אולם מלבד האזנה חפוזה ל- Plato בשתי הזדמנויות שונות - ה- Array 2.1 SE הוא בעצם הניסיון המעמיק הראשון שלי עם החברה.

JAS מגדירה את עצמה כחברה המורכבת משותפים בעלי השקפות, תחומי התמחות, וניסיון אודיופילי שונה ומגוון שיחד מגדירים את אופי החברה ולא Vision של מתכנן בודד. שפע המוצרים שכוללים מגברים (דגש על שפופרתיים), מקורות, סטנדים, כבלים, ציוד היקפי ורמקולים החל ממיני מוניטורים ועד ל- Plato השאפתניים מתאימים להגדרה הזאת.

נוכל גם למצוא את מומחיותה של JAS בשיתופי פעולה כפי שכבר טעמנו בסקירתו של חברנו אפי את מגבר האינטגרייטד A-203SE של ShengYa.

ה- Array 2.1 SE, מושא סקירתו היום הינו מגבר משולב שפופרתי בטופולוגית SET. זה כבר הופך אותו למוצר לא טריויאלי, אולם שאר תכונותיו הופכות אותו לכזה במידה רבה עוד יותר.
נתחיל עם הקונספט, נראה ש- JAS לקחו בעצם מגברי מונובלוק ושילבו אותם למארז אחד שבצירוף פרה פאסיבי הופך אותם למגבר משולב. ניתן להבחין בביצוע בקלות במבט חטוף החושף מבנה סימטרי של מערך המגבר הכולל שנאי כניסה ויציאה נפרדים לכל ערוץ.

גם הפרה הפאסיבי אינו בחירה טריויאלית, בוודאי פרה פאסיבי ממונע הנשלט בשלט רחוק (שלא סופק לבחינה אך מהווה חלק מרכזי בגירסת ה- SE).
עכשיו נוסיף את בחירת השפופרות המיוחדת של 805 כטריודה המונעת על ידי 300B והספק גבוה מאוד למגבר SET (של 45 וואט).

ה- 2.1 הוא מפלץ לא קטן, ברוחב של כ- 67 ס"מ ומשקל קרוב ל- 50 ק"ג הוא לא יתאים לסטנד קונבנציונאלי. למרות הסטנד הרחב שלי העדפתי לפברק (fabricate) מעמד מאולתר ולא להעמיס את כל השפופרות החמות והגבוהות אל תוך המדף התחתון על הסטנד.
אני סבור שמקום ראוי עבור מגבר שכזה הינו על פלטפורמה כגון מזנון (עם מנגנוני שיכוך מתאימים) או על הריצפה עם מעמד יעודי (חברת JAS מציעה אחד כזה שמתאים לגודל המכשיר).

גם בעיצובו ה- Array 2.1 לא מותיר את הצופה בו אדיש. גוש מתכת ענק בציפוי המזכיר לי פנים תנור בגימור שחור עם נקודות מבריקות (הולם מאוד בהינתן החום המוקרן מהמגבר), כשהציפוי עוטף את השסי וכן את ארבעת השנאים המחולקים בין שני הצדדים.
במרכז המכשיר תשע השפופרות מסודרות באופן סימטרי על פי גובה יורד.

בשני צידי המכשיר ידיות ניקל משולבות עץ, ואלו היו עבורי מתנת אל שכן בלעדיהן אני לא בטוח אם הייתי יכול לנייד את המכשיר לבדי כפי שעלי לבצע בעת סקירה (אם לצורך החלפת ציוד ואם לצילום).

הפאנל הקידמי המוברש מכיל שני בוררים גדולים, השמאלי בורר הווליום והימני בורר המקור. שני אלו מוארים בלדים כחולים כאשר המגבר פועל כמשולב וכתומים כאשר הוא פועל כפאוור בלבד (ראו הערה בנושא בהמשך).
העיצוב הבלתי מאופק בעליל גם כך של המכשיר הופך מוגזם עוד יותר כאשר התאורה הכחולה דולקת, התאורה הכתומה יותר הרמונית עם העיצוב.

JAS Array 2.1 SEJAS Array 2.1 SE


בפאנל האחורי נמצא את טרמינלי הרמקולים בשני הקצוות (מצויין! אני תמיד מעדיף את אלו בקצוות) עם אפשרות להתאמה לרמקול בעל עכבה נומינלית של 8 או 4 אוהם.
במרכז כניסת סינגל אנדד לעבודה כפאוור בלבד ובצידיה הבוררים הקובעים את מוד העבודה כפאוור או משולב.
בצד השמאלי ארבע כניסות סינגל אנדד RCA לחיבור מקורות במוד מגבר משולב (line level).
כפתור ההדלקה/כיבוי הראשי ממוקם בצידו השמאלי קידמי של המכשיר.

בורר הווליום הינו ממונע ונשלט בשלט רחוק כאמור. בעת הדלקת המכשיר ה- 2.1 יחליש את הווליום למינימום בצורה אוטומטית וישמור עליו שם במשך מספר שניות על מנת לספק לשפופרות זמן להתייצב. באותו זמן נוכל לשמוע את מנוע הבורר עובד ואם ננסה להגביר הוא יתנגד לפעולה זו. בתום הפעולה יגביר את עצמו המכשיר באופן אוטומטי לסימון תום הפעולה.

JAS Audio Array 2.1 SE

JAS Array 2.1 SEJAS Array 2.1 SEJAS Array 2.1 SEJAS Array 2.1 SE


בזמן שהותו כאן פעל המכשיר בצורה עיקבית ותקינה, ללא יותר מידי פיצוצים בהדלקה או כיבוי זאת למעט שני גליצ'ים קטנים.
הראשון הוא מן רעש קטן דמוי חירחור כאשר מחליפים מקור בעזרת בורר המקורות, אני סבור שזה נגרם משום שלא נעשה שימוש במכשיר במשך זמן ארוך ויתכן שעם הזמן ישתפר/יעלם.
הגליצ' השני הוא מצב שבכבל מסויים (דווקא זה עימו רציתי לבחון את המכשיר) הערוץ הימני לא תמיד פעל. תחילה חששתי שמשהו השתבש במגבר אולם כאשר החלפת כבל פתרה את המחדל הבנתי שהבעיה היא כנראה תאימות עם סוג הבננה של ה- Crystal Cables Ultra וגם את זה הצלחתי לפתור אחרי קצת משחק עם הקונטור.

לא לחינם התעקשתי לעבוד עם ה- Crystal. חתימת הסאונד של ה- 2.1 היא מהסוג המלא וה-"איטי", המהירות של הקריסטל Ultra תוך כדי שמירת הפרטים, הגוונים והמוזיקליות עושה טוב למגבר הזה.
ואם התחלתי בנושא הציוד הנסקר, אז מלבד נגן ה- MBL 1531 הרי הוא הרפרנס הקבוע שלי כמקור, שידכתי את ה- Array 2.1 למגוון מקורות (דיגיטליים בלבד) החל ממחשב המוזיקה היעודי עם כרטיס ה- Essence ST, דרך שלושה DACים שונים (כולל אחד שיסקר בשבוע הבא) ועד לנגן תקליטורים שגם יסקר בקרוב.

העובדה שה- 2.1 מסוגל גם לעבוד כפאוור בשילוב המציאות העגומה שלא סופק לי שלט עם המכשיר, נו טוב, גם בגלל שהוא נראה יותר טוב עם האור הכתום, גרמו לי לבדוק את המכשיר גם בקונפיגורציה כזאת.
[עדכון, מאוחר יותר גיליתי שהבורר הימני, למרות שגם עליו כתוב Integrated/By Pass שולט רק על צבע הלדים כך שאפשר לבחור מה שבא]
השתמשתי בפרה ה- MBL 5011 ובממיר משולב הפרה MBL 1611 להזין את ה- 2.1 ואכן התוצאה היתה שונה משמעותית מזו של הפרה הפאסיבי של המכשיר.
הפרה של ה- 1611 הוא מלא ובשרני, שילובו ל- 2.1 שבעצמו מלא וגם חם לא נתן את מה שחיפשתי. הכבדות נותרה והיתרונות של ה- 1611 די נעלמים בקונפיגורציה זו.
עם ה- 5011 בעל הסאונד הקליל יותר והאימג'ינג המטורף ה- 2.1 כן הלך לכיוון אחר. הוא די התעורר לחיים ואולי גם השתפר ברמה הטונאלית עם תחום גבוה פתוח ותחום נמוך מוחזק יותר טוב, אבל למרות אותם "שיפורים" היתה לי תחושה שאני מנסה לעשות מה- 2.1 מה שהוא לא. ובעצם למה לי?

JAS Audio Array 2.1 SE


ל- Rabo de Nube לקח לי קצת זמן להתרגל, הג'אז החופשי או האוונט-גארדי אף פעם לא היה המנה המועדפת עלי בתפריט. עם זאת האלבום החוגג שבעים לצ'ארלס לויד בהופעה חייה בשנת 2007 הפך תוך האזנות ספורות לאחת היצירות האהובות עלי בתחום. יש באלבום משהו חוויתי וסנסואלי שבאמת מזכיר לי הופעה חיה, הסאונד לעומת זאת טוב בהרבה ממה שהייתי מצפה מהקלטת הופעה שכזאת.

ולא לחינם הוא מופיע כאן ראשון, ה- 2.1 מעבר לכל דבר אחר, הווה עבורי מכונה מוכשרת להעברת ביצועי ג'אז אקוסטיים. כלי הנשיפה בין אם סקסופון או חליל יוצאים החוצא בגודל מלא והמון טקסטורה, כלי ההקשה מהירים דיים בתחום הגבוה ומלאים בתחומם הנמוך, הפסנתר גדול ונכון באופן מפתיע (למעט מה שיוזכר עוד רגע) והבאס, או הבאס, סופר מוחשי ושמן ומובחן תמיד ללא סייג.

ברמה הטונאלית הייתי רוצה את הפסנתר טיפה יותר פתוח, הוא דווקא הפתיע אותי בנכונותו הטונאלית הכללית ולא לקח צד MIDי מוגזם כפי שניתן לצפות על פי התחושה בכלי הנשיפה, אך עוד טיפה פתיחות היתה הופכת אותו מושלם עבורי. בכלי הנשיפה לא הרגשתי את החוסר הזה.
הבאס, לפחות על הרמקול ה-"קל" שלי, ללא שום ספק אינו פרופורציונאלי לשאר התדרים ואנו מבחינים כאן בניפוח מסויים של הבאס/מיד באס אך כזה שמסתדר יפה מאוד עם הקלטה כגון זו. בעיקר בחדרי שכידוע לא סובל מעודף באס באופן כללי...
הבאס של ה- Array 2.1 אינו הדוק ומדוייק אלא רפה וגדול, מה שאני נוהג להגדיר "פלאפי". הוא יכול לשחזר תוף או תוף רגל ברמה סבירה (עם תלות בסגנון הנגינה וההקלטה) אך יצטיין יותר בקונטרה-באס ופחות בגיטרת באס.

ברמה המוזיקלית, והרבה בגלל אופיו הטונאלי, ה- 2.1 מרגיש איטי. אך למרות שהוא איטי המוזיקה זורמת בנינוחות ומן ליקווידיות מרנינה. מאוד מאוד מתאים לאלבום כגון זה, ולא הפריע גם בקטעים היותר קצביים אבל עלי לבחון בהמשך כיצד זה מתבטא בסגנונות מוזיקליים אחרים.

אך לפני שנגיע לאותם סגנונות נשאר עוד רגע בגיזרה המרגשת ונשלוף את מתוך השקט של שלמה יידוב שהייתי חייב לרוץ ולרכוש לאחר סקירתו הנפלאה של מיודענו. וכפי שכתב אביעד האלבום הזה באמת מדהים ביופיו, וגם נשמע נהדר בכל סטאפ שניסיתי.

אך עם ה- 2.1 היתה לי בכל זאת הפתעה, גודלה של הגיטרה והטונאליות שלה לכל אורך הטווח, הבאס השמנמן בין אם החשמלי של יידוב או הקונטרה-באס של מגן כה מוחשי ומהנה.
שלבו את ה- flow המוזיקלי האיטי והמרגש ויש כאן הרכב מנצח. כן באלבום הזה מנצח גם את הסטאפ האישי שלי. עוד לא נהנתי מהאלבום הזה כל כך.

בין אם בטרקים האיטיים והסופר מרגשים או בטרקים הלטיניים המעט יותר קצביים ה- 2.1 עשה כאן יופי של עבודה.

נתחיל את נסיקתנו במעלה הסולם הקצבי עם אלבום הבכורה של אדל 19 שמבחינתי אינו אלבום רגיל. מעבר להשתלטות הבריטית הנוכחית על זירת המוזיקה בה כולנו מבחינים, ישנו תת ז'אנר מעט מתחנחן מעט בריטי במבטאו, הקוטע את ההברות וקצת מזכיר טייק על פרייזינג ג'אזי. מבחינתי הוא מאוד משוייך לאדל, רחוק אומנם מהסגנון הברוטלי של ווינהאוס אך ללא ספק מושפע גם ממנה. נוכל להבחין בו בקלות אפילו בשתי העונות האחרונות של אמריקן אידול עם שלוש טופ 12 פיינליסטיות אמריקאיות (כמובן).

כשהאזנתי לאלבום לראשונה די הופתעתי, הכרתי כמובן את Chasing Pavements אותו קשה היה לפספס בשנים האחרונות, אך הוא דווקא אינו מייצג את האלבום. רוח האלבום הרבה יותר אינטימית ומלאת נשמה, דומה יותר ל- Hometown Glory המוכר מאוד גם הוא.

מרבית האלבום מוקלט טוב יחסית לאלבום פופ, אדל בקול גדול וצלול שמתרנדר נהדר דרך ה- 2.1 כשבצמוד אליו בדר"כ באס גדול או שאר אפקטים המספקים נחת, אך מספר טרקים מוקלטים בצורה מזעזעת. אחד מהם הוא דווקא אותו Chasing Pavements שנשמע כאילו מנוגן מטרנזיסטור או Melt My Heart To Stone בו נשמע שמיקרופון מגיע לרוויה כשאדל טיפה לוחצת.

ולמרות שזה אולי נראה כך, ה- 2.1 לא התקשה דווקא בטרקים היותר קצביים, הבעיה היתה בהקלטה בלבד. כאשר זו היתה סבירה התוצאה הסונית היתה מספקת ביותר. כן, באותם טרקים ניתן לקבל יותר בסטאפ מכוון אחרת אך זה יהיה בוודאות על חשבון הרגש בטרקים האינטימיים יותר.
בסך הכל, באלבום הסמי קיצבי הזה ה- 2.1 עשה עבודה טובה מאוד, נהנתי להאזין דרכו לאלבום.

נתקדם ל- Buena Vista Social Club Presents Ibrahim Ferrer, אנו לא מתקדמים במקצב אלא בכמות הכלים והבמה העמוסה.

באלבום זה הייתי רוצה לגעת באחת התכונות של ה- 2.1 שבאלבום זה מצטיירת במלוא השפעתה.
ל- 2.1 יש סאונד גדול יחסית ובעל באס מורגש ומשמעותי גם אם קצת רפה, זאת כבר אמרנו. מה שעוד לא ציינתי היא העובדה שישנה נקודה ספציפית על בורר הווליום אשר ממנה ואילך תכונות אלו מתעצמות.

אני אוהב להתאים את הווליום למצב הרוח ולחומר אליו אני מאזין, אך אני לוקח בחשבון גם את הסטאפ. כלומר לא אגביר יתר על המידה מגבר שלא עומד בעומס ולא אגרום לרמקול לקרוס. אלמנטרי. אך גם אם המגבר זקוק למעט יותר ווליום על מנת להפגין את כישוריו אשתדל להעניק לו את האפשרות.

במקרה של ה- 2.1, ברוב האלבומים הסוויט ספוט שלי על גבי בורר הווליום היתה בסביבות אותה נקודת מפנה, מתחתיה התוצאה עלולה להיות אנמית קמעה, מעליה הפרזנטציה קצת גדולה מידי עבורי ובעלת עודף באס (אני לא שולל שאחרים דווקא יאהבו את זה).
ניתן לומר שבפועל הצליל הגדול כפי שמתבטא במעלה בורר הווליום הוא המייצג את חתימת הצליל של המכשיר והצליל האנמי בתחתית הסולם היא סוג של תופעת לוואי, כנראה של הפרה הפאסיבי שכן עם פרה חיצוני לא חשתי בתופעה זו.

אך בואו נחזור למר איברהים ולסיבה שאני מציין את התופעה דווקא כעת. כשאני עם הבורר בסביבות נקודת התפר שהיתה אהודה עלי ברוב האלבומים התוצאה קצת משעממת אותי. יש באס (ודווקא באס עמוק שלא הייתי בטוח שה- 2.1 מסוגל לייצר) אך איברהים, שאר הזמרים והמלווים לא יוצאים החוצה, קצת תקועים מאחור ואפילו לא ברורים/צלולים.

כאן סיבוב קל של בורר הווליום עשה פלאים, הפרזנטציה אמנם גדלה, ואיתה הבאס, אך לא בצורה שמפריעה לי, ההיפך. איברהים הפך יותר ממשי, יותר צלול, הבמה הפכה הרבה יותר תלת מימדית ומעניינת.
גם כלי הנשיפה והמיתר פתאום מקבלים גודל ופוקוס.

את Legend of the black Shawarma של Infected Mushroom אני מקדיש לחברנו Foxy שהתעקש שאשמע (מה שאומר אצלי לרכוש) את האלבום הזה. זה קצת מצחיק שבחרתי להזכיר את האלבום דווקא עם אחד המוצרים שלטעמי הכי פחות מתאים לו (גם לפוקסי וגם לאלבום), אבל זה תמיד נחמד לראות אלבום שאתה אוהב מוזכר בסקירה.

האלבום הזה יהווה עבורנו את נקודת הקצה לשילוב של עומס וקיצביות. לא ציפיתי שה- Array 2.1 יצטיין בניגון אלבום או מוזיקה מסוג זה. במוזיקה כזאת סטאפ שמוציא מיד גדול וחם ובעל סגנון איטי ורומנטי אינו מבטא נכונה את המהות המוזיקלית האצורה באלבום.

דרך ה- 2.1 האלבום נשמע קצת עייף, הסדר הוירטואלי על הבמה לא במיטבו בגלל גודל הצליל, והבאס האיטי והשמן לא מתאים לסוג כזה של מוזיקה, הוא אמור יותר לבעוט ופחות לדחוף.

JAS Audio Array 2.1 SE


אך מלבד האלבום האחרון הייתי מרוצה מהדרך בה העביר ה- 2.1 את סגנונות המוזיקה השונים. הוא הצטיין בעיקר בהרכבי ג'אז אקוסטיים, הוא החמיא ביותר לווקאל אותו רינדר בגודל ענק ועוטף (אם כי לא ממש ריאליסטי בעיני) עם המון טקסטורה ורגש.
גם בפופ ורוק רך לא היה ל- 2.1 במה להתבייש, תוספת הבאס שלו הצליחה בדר"כ להשתלב היטב עם סגנונות אלו, כמו גם עם קאונטרי ובלוז שם יכול היה להפגין את הגיטרה הנהדרת שהוא יודע להוציא.

אך בכל דבר שניגן אופיו הדומיננטי של ה- 2.1 היה מובחן ומורגש. לטוב (למי שאוהב) ולרע (למי שלא). הפרזנטציה תמיד גדולה מאוד (אך בצורה שאפילו אני שלא כל כך אוהב פרזנטציה כזאת יכולתי להנות ממנה), המיד תמיד פורח ומלא טקסטורה, הבאס תמיד דומיננטי בגודלו והמוזיקליות תמיד לכיוון האיטי והמרגש.

רבים מחשיבים מגברי SET כמגברים שקופים ומיידיים, ולמרות שניסיוני עם מגברים כאלו מונה רק כמה בודדים אני יכול להבין את הסיבה (בעיקר עם אחד ספציפי). אצלי ה- 2.1 לא נופל לקטגוריה הזאת מבחינת הסאונד, אך הוא כן צבעוני, גדול, מרגש ובעל במה תלת מיימדית רחבה ועמוקה.

מי שמתחבר לסגנון הברור שה- 2.1 מכתיב יוכל למצוא איתו הרבה הנאה. באופן יחסי למגבר SET ושפופרות בכלל הוא גם עושה לי רושם של מגבר שמסוגל להניע לא רק רמקולים קלים במיוחד אלא גם רמקולים "סטנדרטיים" ואפילו מעבר לכך. עבור רמקולים קשים כבר הייתי מחפש בכיוון אחר.


נתונים טכניים


הספק: 45 וואט
רגישות: 300mV
סה"כ עיוות הרמוני: קטן מ- 0.3%
טווח תדרים: 20hz - 30khz עד -2db
יחס אות לרעש: גדול מ- 88db
משקל: 45 ק"ג
מימדים: רוחב 67.1 ס"מ גובה 26.1 ס"מ עומק 41 ס"מ

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, Asus Essence ST, MBL 1611, Musical Fidelity V-DAC
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011, MBL 9007
כבילה - חשמל: ELROD, MBL, PS Audio
כבילה - סיגנל: Siltech New York, Siltech SQ110, Siltech Compass Lake, Crystal Cables Ultra\Dream
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר : 4,250$ + מע"מ (לגירסת ה- SE)
יבואן: אודיו דרימס




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות