אחד החדרים שהכי ציפיתי לו בתערוכה, חברה שוויצרית ששמה הולך לפניה בתחום הhigh end
שמלבד אלקטרוניקה ורמקולים מייצרת גם את פטיפונים, זרועות וראשים מביתה.
החדר של דה וינצ'י היה מרשים ביותר מבחינת הציוד שהובא אליו, התצוגה המנגנת וכן גם הסטטית מסביב לחדר.
יחד עם דה וינצ'י הייתה בחדר תצוגה גם של חברה שכנה - ORPHEUS.
המוצרים של שתי החברות נערמו בפרונט החדר, שהם מניעים יחד מגברים ומקורות – זוג MARTEN GETZ. רמקולים קרמים, בגימור שחור פיאנו - מאחת החברות הנחשבות בעולם כיום.
מכל חברה נוכל להבחין במוצרי הדגל שהביאו עימם, מונו בלוקים כולל ספקי כוח,
מחוברים דרך קדם מגבר מונו בלוקים (4 חלקים) של חברת דה וינצ'י מדגם: Preziosa.
המקור מדה וינצ'י היה כמובן פטיפון הדגל שלהם, שכלל 2 זרועות וראשים של החברה –
2AAS GABRIEL MK.
אותו לצערי לא הצלחתי לשמוע בחדר זה, גם לא בפעם השנייה שהצצתי פנימה כדי לנסות שוב.
המקור שניגן כאשר שהיינו שם, היה CDP של חברת אורפיוס, השוויצרית גם כן.
זהו מכשיר חדש, SACD של החברה מסדרת הפריווילג'.
חברת אורפיוס מילאה סטנד שלם במוצריה (כולם מהסדרה הגבוהה ביותר) וכן גם את מוצרי הכבילה שלה בתצוגה סטטית ברחבי החדר.
המוצרים נראים קצת "פלסטיים" או כמו שתיארנו אותם בתערוכה (מזוודה), אך לאחר מישוש והסתכלות פנימה לתוך הקוספאות-
מבינים שאלה מוצרים שמיוצרים ברמת הגימור וההנדסה הטובים שישנם כיום.
במיוחד אהבתי את ה DAC של החברה – Haritage מבחינת העיצוב.
החדר הזה היה אחד הטובים שהייתי בו בתערוכה ואם לא הייתי "חייב" להמשיך הלאה, הייתי נשאר בו יום שלם להאזין למוסיקה.
"עזר" גם למציגים, שניגנו מוסיקה לפי בקשתנו. לאחר שהם הבחינו שעל התגים שלנו כתוב PRESS.
(וזה שכתבתי במרץ במחברת שלי, בשפה מוזרה
)
כך שהמוסיקה שהיית לטעמי, במקביל לחדר מטופל, המצויד במיטב התוצרת השוויצרית (פרט לרמקול)
די הביאו אותי לגישה הרבה יותר חיובית.
הטראק הראשון שהאזנו לו, היה אחד כזה שכבר התנגן שנכנסנו. הוא היה "ניסוי כלים" מבחינתי.
קטע ג'אזי טיפוסי בתערוכה, הסאונד היה מאוזן ונקי מאד, אך בזמן זה התעסקתי יותר בלהביט מסביב ולספוג את יוקרתיות המוצרים שעמדו סביבנו ולפנינו ולנתח את האקוסטיקה בחדר.
באותה העת היה די עמוס מסביב. דיבורים ורעשים מחדרים נוספים שניגנו ממול, הפריעו קצת לריכוז ולאווירה בחדר, אך זה השתנה לאחר כמה דק.
המציגים כאמור שאלו אותי איזו מוסיקה ארצה לשמוע ואני כמובן ציינתי כמו תמיד, "מוסיקה קלאסית. עדיף משהו גדול ודינאמי."
נציגי החדר נעתרו לבקשתי ושני קטעים שלמים מהז'אנר הושמעו לקהל שישב באותו העת בחדר ואנחנו ביניהם (לא עניין פעוט, או נפוץ בכלל).
הראשון היה הפנטזיה כרמן של ביזט בביצוע אנה סופייה מוטר.
לא משהו עמוס מידי, אך היה אפשר להבחין בטקסטורות, בהפרדת הכלים המעולה ובניקיון המדהים שהיה למערכת. דבר נוסף שהבחנתי בעיקר בגין הקטע הנוסף שהושמע לבקשתי (סונטה לפסנתר מאת בטהובן) היה הרקע ה"שחור" מהמערכת.
היכולת להבחין באספקט זה, ניתנה לנו בגין השקט ששרר מאותה העת שהסונטה התחילה בחדר.
כולם השתתקו לפתע, הדלת הגדולה נסגרה והפסנתר קלח באוויר החדר (כנראה שיראת הכבוד לבטהובן גדולה מאד גם שם
).
הסאונד היה מלא ויפה, הפסנתר נשמע צלול ונקי והרקע כאמור היה "שחור" וחלק.
הפירוט פנומנאלי דרך רמקולים קרמים והציוד שנלווה למרטן הפעם, הוא חוד החנית בתחום.
כך שהיה אפשר סוף סוף להרגיש ולשמוע- מה מערכת הי אנד אמיתית, מסוגלת להוציא בתחומי הסופרלטיבים.
מוסיקאליות זה עניין של טעם, אני מאד אהבתי והתחברתי לקריסטליות, פירוט והאנליטיות המיוחדת שהייתה שם. אחרים מן הסתם יוכלו לחשוב שהיא היית קרה מידי, או מנוקרת מידי.
למעשה, אחד הדברים שבדרך כלל מפריעים לי, דרך סט אפים כאלו שיש בהם רמקולים קרמים.
הוא המלאכותיות המסוימת שהם ממנגנים בגבוהים, הפעם זה לא היה. לשמחתי ולהפתעתי.
ללא ספק אחד מהחדרים האוהבים עלי בתערוכה! רק חבל שאין וכנראה גם לא יהיה לי את הממון, לרכוש לי סט אפ דומה.
