נתחיל את היום השני של התערוכה בוידוי אישי. יש צורות מסויימות של רמקול שגורמות לי להרתע. הכדורים של חברת Cabasse, נחשבים ככל שיהיו תמיד היו כאלו עבורי כך קרה שבשום תערוכה לא יצא לי לשמוע אותם.
[אגב, לא מדובר אפילו בטעם עיצובי, סתם מן שריטה כזאת]
אך כנראה ששילוב שטיפת המוח של חברנו הידוע, ועדויות חיוביות של כמה חברים אחרים עשו את שלהן והפעם לא רק שנכנסתי לחדר אלא אפילו שמרתי לו את הבוקר הנינוח יחסית.
הייתי כמעט לבד בחדר, התחלנו עם הדגמה של ה- Pacific האקטיבי למחצה (באס) המונע עם אלקטרוניקה של Anthem (כן כן, פרוססור רב ערוצי) ונגן CD של Project.
הטרק הראשון כלל ווקאל גברי וגיטרה אקוסטית. היה מעט דגש על המיתרים והיתה חסרה קצת תחושת התיבה, משהו בסאונד הזכיר לי את Vivid מכל הרמקולים שבעולם, אבל האמת היא שאני לא מכיר את ההקלטה הספציפית.
המשכנו עם איזה טרק בומבאסטי, כנראה המציגים רצו להדגים את הבאס של הפסיפיק וזה בהחלט הצליח להפציץ את החדר הגדול.
הגענו לקאסידי המנוחה ב- Fields of gold את הטרק הזה כבר היה לי ממש קל לשפוט. מחד הבחנתי בחוסר פוקוס שאני יודע שקיים בהקלטה, לא ברור לי אם זה בגלל האלקטרוניקה או המרחק הגדול בין הרמקולים, שכן בהם עם הדרייברים הקואקסאליים לא הייתי חושד.
הטונאליות היתה יפה, די נעימה, חלק מהבעיות בהקלטה לא חשפו את עצמן לטוב ולרע.
הסיכום של הסטאפ הזה יהיה: רמקול מעניין, סטאפ שממש לא מביא אותו לידי ביטוי בשום צורה.
זה לא קשור למחיר, ה- Anthem הזה עולה 8,750 פאקינג יורו, אבל הוא כנראה לא בנוי לנגן בצורה שאני מצפה. היה כאן יובש מצד אחד וערפול מצד אחר. בקיצור, שנה הבאה אלקטרוניקה אחרת בבקשה. אה, וגם להעמיד סט רמקולים אחד במיקום אופטימאלי במקום שלוש זוגות בו-זמנית עם פשרות.
אך גולת הכותרת של החדר, ושל חברת Cabasse בכלל הוא ה- L'Ocean
קצת לא פייר שאני מכיר אותו לפני ה- La Sphere אבל אלו החיים.
ה- L'Ocean אינו רמקול קונבנציונאלי, הוא בעצם מערכת של מספר רכיבים.
ראשית הוא מוגבר לחלוטין על ידי סוללה של מגברים דיגיטליים בבסיסו.
שנית, החיבור מולו אינו ב- Speaker Level ואינו ב- Line Level אלא חיבור דיגיטלי. ולא סתם דיגיטלי אלא אופטי
בטח תשאלו את עצמכם, חיבור דיגיטלי, אז איך אאזין לפטיפון שלי? ואיך בעצם אשלוט על הווליום?
אוקי, זאת אחת הסיבות שיש לנו כאן מערכת ולא רק רמקול. עם ה- L'Ocean מגיע מן מוצר שנקרא לו קדם לצורך העניין, אבל הוא בעצם ממיר דיגיטל לאנלוג על מנת שנוכל לחבר מכשירים בעלי יציאות אנלוגיות בלבד, ומבצע את ה- source switching ו- volume control בשיטות שלו.
במקרה שלנו המקור היה ה- Copland.
עכשיו על כל המערכת הזאת תוסיפו גם DSPים, מיקרופון כיול ל- RC והשד יודע מה עוד.
אה והיא עולה 80,000 יורו.
אבל ברקצ זה לא בשבילך, 96khz בלבד.
אחרי כל הסיפור הזה מעניין איך זה נשמע? בואו נראה.
מתחילים עם טרק קלאסי ווקאלי. התכונה הראשונה ששמתי לב אליה היתה העדינות, יפה, גם לא היתה תחושה של לחץ שהיה ברור לי שיכולה להווצר מההקלטה הזאת.
עברנו לשנסון נשי, שוב סאונד משוחרר ולא לוחץ, שוב מתבטאת עדינות והבאס מוחשי ושרירי. כזה שלא היית מצפה לקבל מאיזה כדור מרחף.
הטקסטורה כאן טובה בהרבה, בהדגמה הזאת הרגשתי הרבה פחות את תחושת ה"פלסטיקיות" מההדגמה הקודמת.
ברוק לעומת זאת היא חזרה, והסאונד היה די לוחץ, אבל כאן מיתרי הגיטרה היו יותר מחוברים לכלי.
המדגים הגיע עם הווליום כמעט ל- 0 (מתחיל במינוס כן?), מעיין מה קורה אחר"כ, אין ברירה, כנראה הגברת הסיגנל בדומיין הדיגיטלי.
ביצירה האחרונה ששמעתי לכלי נשיפה התגלתה טקסטורה טובה של הכלים בעיקר לטרומבון. הפיזור בחדר היה מעניין וההפרדה מצויינת.
אז מה הסיכום לסטאפ הזה? האמת נשמע הרבה יותר טוב מאיך שחשבתי שסטאפ סופר דיגיטלי שכזה ישמע.
אולי המסקנה העיקרית היא שאני פראייר שלא שמעתי את ה- La Sphere ההוא.
אני חושב שזה הדיוקן היחיד שיש לי מהתערוכה
כשהגעתי הייתי לבד, כשעזבתי כבר היה המון שהתחלף כמה פעמים.
