אני לא מתבייש להודות שבדר"כ אני לא סובל את ההדגמות של חברת Avantgarde בתערוכה.
נכון, יש להם את הקטע של "הופעה חיה" אבל עם הווליום שהם דופקים שם אתה מרגיש כאילו אתה עומד מטר מרמקול הגברה באיצטדיון. עדינות ומוזיקליות? שכח מזה. חור בראש? סיכוי טוב.
השנה סופסוף משהו השתנה. סה"כ סטאפ דומה לשנים קודמות (עם הטריו והבאס הורן) אבל השנה הצליחו להגיע לסאונד יותר מאוזן שיכולתי להתחבר אליו במידה כלשהי.
זה לא שנעלמה תחושת ההופעה החיה, היא שם, וגם שמו הרבה רוק, ובווליום (שהפריע לאיזה עשרה חדרים מסביב
).
כתבתי לעצמי שזה לא נשמע כמו הופעה, אלא ככה הופעה צריכה להשמע. היה איזה סוג של קלריטי שלא תמצא בהופעה מוגברת, וכמה מהתכונות הטובות שכן.
אני אומנם יכול להעריך דברים כאלו, אבל זה לא משהו שממש מרשים אותי. הסיבה האמיתית שהפעם התחברתי לחדר יותר, היא שהפעם כשניגנו חומרים יותר רגועים יכולתי למצוא סופסוף את העדינות החמקמקה.
נניח בטרק כלשהו עם ווקאליסט וגיטרה אקוסטית, הגיטרה יצאה פשוט נפלא, מלאה, מפורטת ועדינה (כשמנגנים כך), לא מנסרת, אבל גם יותר בסגנון של הופעה מוגברת מאשר לא מוגברת.
תחושת הקצב היתה מצויינת השנה, אומנם על הצד ה-"קצבי" מאשר מלודי, אך מצאתי את עצמי מתופף כל הזמן עם הרגל עד שאני נזכר שאני לא לבד בחדר.
את הטייפ סלילים לא שמעתי השנה, אך הפטיפון וה- CD ניגנו מצויין ובערך באותה הרמה. למעשה אאודיו אירו הפכה ליותר מעניינת עבורי השנה. גם ב- La Fontaine הזה, כמו ב- La Source יש מגוון כניסות דיגיטליות וכמדומני גם קדם.
בקיצור, מקווה שמכאן חברת Avantgarde תלך רק קדימה בהדגמות ולא תחזור לניסורים של שנים עברו.
}
