סימן נוסף לעדנה לה זוכה האודיו האנלוגי, בסטימצקי איילון החלו למכור תקליטים.

בסינימה סיטי יש סניף שמוכר כבר הרבה זמן תקליטים ובחנויות התקליטים ברחבי תל אביב יש דור צעיר שרוכש אותם, האנלוג חוזר בגדול למרות ואולי דווקא בגלל הMP3.

אני מניח שחלק מהצעירים רוצים יותר ייחודיות במוסיקה כפי שאנלוג מביא אבל עדיין יש לי הרושם שמדובר יותר במשהוא שחברות המוזיקה הצליחו למכור לצעירים בתור משהו "מגניב", דרך חיים ועוד משהו שמבדל מהזרם המרכזי - תהיה הסיבה אשר תהיה, ככול שיותר אנשים יחשפו לתחביב כן כך הסבירות שרבים יותר יאמצו אותו.

צעירים רוצים יותר דאווין, זה מה שזה

יש הרבה שאין להם שקל על XXX וקונים תקליטים משומשים לפי משקל אבל עם חיוך על השפתיים, אין פה דאויין אלא משהו אמיתי. תסתובב בחנויות בסופי השבוע ותראה בעצמך. אם כבר דאווין אז בבית ספרנו עם תקליטים (או דיסקים, איך שנוח לך) שיוצרו בירח על ידי הקוסם מערץ עוץ במחירים מופקעים.

אז מה זה בעצם ?
פטישיזם או נוסטלגיה על הצליל שהם מעולם לא חוו ?

ממה שאני זוכר מגיל הנעורים חיידק הסטיראו והמוזיקה מתחיל כבר מגיל הטיפשעשרה.
כבר אז הרבה התארגנו על מערכת טובה.

זה כן סוג של דאווין לדעתי, פשוט אחד שלא קשור לכסף

או הערכה לאיכות שהם חווים בהווה בהשוואה לאלטרנטיבות.

בהנחה שהגבתי למשפט הזה שלך :

זה מרמז שהאנשים האלה, בעלי פטיפון עד 1K $ מקסימום, עם או בלי פרה [בלי פרה זה מרמז על ה - USB] ..
ואז המשפט השני שלך

נשמע קצת פחות מציאותי, בהנחה שאתה מכיר את היצע הדאקים דהיום בתקציבים האלה, את איכותם, וזמינות המדיה בין שתי האלטרנטיבות ..