אחרי הופעה מדהימה אמש של דודו טסה בזאפה, אפשר לסכם לטעמי שהרוק הישראלי הוא בשיאו כיום, ונקווה שימשיך לעוד פסגות. עם טסה, אביב גדג', ברי סחרוף ואסף אבידן הרוק הישראלי מציג בשלות , בגרות ועצמאות. הוא לא חקייני, הוא לא ילדותי, הוא מכאן, הוא משולב בטקסטים מעולים, ונראה גם שיכולתו לשמור על רעננות אקטואלית לאורך לשנים תהיה גבוהה יותר. זוהי כבר התפתחות של עשור, שבהחלט גם מעוררת סקרנות באשר להמשך. הרמה כרגע בכל אופן, היא עולמית לגמרי. היא נותרת לוקאלית רק כיוון שהיא כאן, לא במרכזים הבינלאומיים, אבל המרכזים הללו מפסידים חשיפה לכישרונות נהדרים.

דודו טסה אחד היוצרים הטובים החשובים שיש לנו

שמע, אני מעריך אותך מאד, את הידע שלך וכיוצ'.
אבל אני לצערי "לא ממש רואה\שומע" את מה שאתה מדבר עליו..
אני חושב שיש לנו עוד שנות אור כדי להגיע לאיכות בינלאומית בנוגע למוסיקה בז'אנר הזה..
יש פה כשרונות אדירים בארץ.. אבל הם לא מצליחים להתרומם פה.. יש לזה הסברים לרב, אבל בסופו של דבר.. לדעתי... בינתיים, אין לי למה לגשת לסטנד העברי.

מסכים לחלוטין.

יש לנו כמה יוצרים שבהחלט מהווים מקור גאווה.

הבעיה היא שברוק צריך תעוזה, צריך ביצים וזה משהו שאצלנו בארץ לא תמיד יודעים להעריך. הצורך של היוצרים הצעירים להתבסס על קונצנזוס העלים כמה מהמוצלחים באנשינו בשנים האחרונות.

מאוד משמח לראות את דודו טסה שעבד מאוד קשה להיכנס לקונצנזוס בכל מיני תרכובות במהלך השנים, דווקא זוכה להערכה בעקבות שני האלבומים האחרונים והלא מתפשרים שלו.


נמרוד

.

תתבגר בובו כעס וצעקות זה לילדים.

.

ככה יה נקניק זרקת אותי מהבירה ... ?