|
שלום חברים,
א' בתשרי הוא היום הראשון להשלמת בריאת העולם ולכן הוא הוא נקבע לראש השנה. כשם שראש האדם מפעיל את כל הגוף, כך בראש-השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה.
א' בתשרי אינו רק היום הראשון של השנה לפי מנין השנים בלוח היהודי, אלא גם ה'ראש' שלה. מדוע נקבע א' בתשרי כיום הראשון של השנה; והלוא מנין החודשים מתחיל בחודש ניסן, שנקרא בתורה החודש הראשון?
א' בתשרי הוא היום הראשון להשלמת בריאת העולם - "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". ביום זה השלים הקב"ה את כל מעשי בראשית, שנמשכו מכ"ה באלול, במשך ששה ימים. ביום השישי נשלמה הבריאה בבריאת האדם הראשון, ואותו יום ראש-השנה היה.
כשם שראש האדם מפעיל את כל הגוף, כך בראש-השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה, כמו שנאמר: "עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" - מראש-השנה נידון מה יהא בסופה (תלמוד,'ראש-השנה' דף ח' עמוד א'). ולכן נקרא יום זה "יום הדין".
יום הדין
ההכנה לראש-השנה מתחילה בחודש אלול, שהוא חודש הרחמים והסליחות. במיוחד מרבים בסליחות ביום שלפני ראש-השנה, ערב יום הדין, כדי שניכנס לראש-השנה עצמו לאחר בקשת הסליחה והמחילה מאת הקב"ה, וקבלת החלטות טובות - לעשות אך טוב וחסד מכאן ולהבא. כך אנו נכנסים ליום הדין כבעלי תשובה שהקב"ה מוחל להם על עוונותיהם.
ביום זה אדם נידון על מעשיו וכל מה שיקרה לו במהלך השנה הבאה. ביום זה קוצב הקב"ה את מזונותיו עד סוף השנה, וביום זה כותב הקב"ה את דינו של כל אחד ואחת, מי יחיה ומי ח"ו להיפך, "מי ינוח ומי ינוע, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום - ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" (מתוך תפילת ראש-השנה).
לכן ביום זה אנו מרבים בתפילה ובתחנונים לקב"ה, ומקבלים על עצמו לתת צדקה, שיכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה.
יום-טוב - יום שבתון
בספר ויקרא (כג,כד) נאמר: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון". בראש-השנה, כבשאר מועדי ישראל, אסור לעשות מלאכה כפי שאסור לעשותה ביום השבת. עם זאת, לצורך החג מותר לעשות מלאכות שנועדו לצרכי הגוף (בעיקר לצורך אכילה) בחג עצמו. מלאכות אלה מוגדרות בהלכה "מלאכת אוכל נפש", שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", דהיינו: לישה, אפייה, שחיטה ובישול. כמו-כן מותרים בחג הוצאת חפצים מרשות לרשות ושימוש באש (כאשר ההצתה נעשית אך ורק מאש בוערת, ולא ע"י הצתת אש חדשה). בכל-אופן יש להיזהר בדינים אלה, והם מפורטים בשוחלן-ערוך, ובקיצור-שולחן-ערוך, הלכות יום-טוב (סימן צח).
מהותו העיקרית של ראש-השנה היא הכתרתו המחודשת של הקב"ה על העולם. זהו היום שבו ציווה ה': "תמליכוני עליכם", ואנו עושים זאת בעיקר על-ידי התפילה העוסקת בכך.
מלוך על העולם כלו בכבודך (תפלת ראש השנה)
ראש-השנה הוא יום המשפט לכל באי-עולם, והוא גם יום הדין על כל צורכי האדם, הגשמיים והרוחניים.1 לכן אנו מעתירים רבות בתפילות החג בבקשות בריאות, ילדים, פרנסה, וכן להצלחה בתחומים הרוחניים.
אולם מהותו העיקרית של ראש-השנה היא הכתרתו המחודשת של הקב"ה על העולם.2 זהו היום שבו ציווה ה': "תמליכוני עליכם"3, ואנו עושים זאת בעיקר על-ידי התפילה, שנושא המלכות מוזכר בה פעמים רבות: "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ" וכו'.
לחשוב על השכינה
כאן נוצרת לכאורה סתירה מסויימת: הכתרה פירושה, שאדם מבטל את עצמו לחלוטין כלפי המלך, עד שאין הוא חש שום רצונות אישיים. על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בהכתרת הקב"ה, מלך-מלכי-המלכים, הרי ההתבטלות כלפיו צריכה להיות מוחלטת. כיצד אפשר באותה שעה להיות מודע לכל הצרכים האישיים ולבקש בקשות גשמיות פשוטות ויום-יומיות?
(ואמנם, נאמר ב'תיקוני-זוהר'4, שאלה המבקשים בימים הנוראים את צורכיהם הגשמיים, דומים לכלבים הצועקים: 'הב-הב'; שכן בשעות קדושות אלה צריך לחשוב על השכינה ולא על הצרכים האישיים. אך מצד שני, בקשות אלה הוכנסו לנוסח התפילה על-ידי חז"ל, ומזה מובן שצריך לבקשן, וכדי לבקשן באמת - צריך האדם לחוש את הצורך בהן!).
לשם-שמים
לאמיתו של דבר, אין כאן שום סתירה. בקשת הצרכים הגשמיים צריכה אף היא להיות למען הקב"ה - כדי להשלים את מלכותו על העולם! כדי שתתבצע הבקשה "מלוך על העולם כולו", נדרש כל יהודי להתעסק בענייני העולם - לשם שמים - ועל-ידי-כך לקדשם ולשעבדם תחת מלכות-ה'. ממילא מובן, שהוא זקוק לבריאות, לפרנסה וכו', כדי שיוכל למלא את תפקידו בעולם.
הבקשה בדבר הצרכים הגשמיים לא באה אפוא כדי לספק את התאוות האישיות, חלילה, אלא כדי שהאדם יוכל לעבוד את קונו כראוי ולהביא את אור הקדושה לחלקים רחבים יותר של העולם ולעשות מהם "דירה לו יתברך בתחתונים".5
שאיפה פנימית
אמנם יודע אדם בנפשו, שבקשת צרכיו לא באה רק למען הקב"ה, אלא יש בה גם מניע אישי. אך על כך כבר אמר הבעש"ט6, על-פי הפסוק7: "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" - שבעומק הרעבון והצמא מסתתרת השתוקקותה של הנפש לניצוצות האלוקיים שטמונים באוכל ובמשקה.
לכן, אף שבחיצוניות הדברים מבקשים אנו את הצרכים הגשמיים למען עצמנו - הרי בעומק הבקשות הללו מסתתרת שאיפתה העמוקה של הנשמה לשפע גשמי כדי למלא את הכוונה העליונה - להמליך את הקב"ה על העולם כולו.
מצוות ראש השנה
בראש-השנה מצווה לשמוח, כבכל מועדי ישראל, אך שמחה זו משולבת ביראה וחרדת מאימת יום הדין. השילוב של שמחה וחרדה משלימים זה את זה בראש השנה. בזמני התפילה אנו נתונים ליראה ולחרדה, מתפללים ומתחננים לכתיבה וחתימה טובה, ולאחריה, בטוחים אנו שהקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים ולשלום.
המצווה המרכזית של ראש-השנה היא התקיעה בשופר. "יום תרועה יהיה לכם". תקיעת השופר מציינת כי ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה למלך על כל הארץ. בין הפסוקים הנאמרים בתפילת ראש-השנה, בנוגע לתקיעת השופר, אנו מוצאים: "כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ... עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר".
טעם נוסף לתקיעת השופר - לעורר זכות אבות, כדי שישמשו לנו מליצי יושר ויגנו עלינו בדין. ברגעים הנשגבים של יום-הדין, אנו תוקעים בשופר, העשוי מקרנו של איל, ומזכירים בכך לפני הקב"ה את עמידתו בנסיון של אברהם אבינו, כאשר לפי מצוות הקב"ה עמד להקריב את בנו יחידו - יצחק - קרבן לה', הדבר נמנע ברגע האחרון, לאחר שכבר הניף את הסכין, כאשר מלאך ה' קרא לאברהם לעצור. עיני אברהם הבחינו לפתע באיל שנאחז בקרניו בסבך. את האיל הקריב לקרבן תחת בנו. ביחס לכך אמרו חז"ל: "תקעו לפני בקרן של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ויעלה זכרונם לפני".
וטעם נוסף - להזכיר את מעמד הר-סיני, שבו התחייב העם, פה אחד, "נעשה ונשמע". מתן התורה בהר-סיני היה מלווה ב"קול שופר חזק מאד". תקיעת השופר בראש-השנה מזכירה את מעמד הר סיני - מתן תורה - שבו כרת ה' ברית עם בני ישראל.
כאשר יומו של הראשון של ראש השנה חל בשבת, אין תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה אלא ביומו השני בלבד.
בראש-השנה מצווה לשמוח, כבכל מועדי ישראל, אך שמחה זו משולבת ביראה וחרדת מאימת יום הדין. לכן יש להיזהר מאד מפני קלות ראש ומכל דבר המסיח דעתו מאימת יום הדין. לפיכך מרבים ביום זה באמירת תהלים ונזהרים מלבר דברים בטלים.
מטעם אימת יום הדין, אין אומרים הלל בראש-השנה.
השילוב של שמחה וחרדה משלימים זה את זה בראש השנה. בזמני התפילה אנו נתונים ליראה ולחרדה, מתפללים ומתחננים לכתיבה וחתימה טובה, ולאחריה, בטוחים אנו שהקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים ולשלום. ואסור להיות ח"ו באבל ובעצב ביום זה, אלא להיפך - "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח,י').
* תודה לחב"ד.
בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה המכובדים, אני מאחל לכם, לבני משפחתכם ולכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה מדבש, אושר, בריאות וחיים טובים.
מני
_________________
איפה אתה קוקוליטו?
|
