קודוס, ביטוי יווני שמשמעותו: הישג מיוחד.
נעזוב את יוון ונתמקד בחברת הרמקולים הבריטית. קודוס נוסדה בשנת 1991 והתמקדה בבניית סטנדים לרמקולים, אך קיבלה תפנית משמעותית בשנת 2006 כאשר מהנדס מחברת Neat שמאחוריו 21 שנים של תכנון רמקולים הצטרף לשורותיה, והחברה החלה בייצור רמקולים.
הפילוסופיה של קודוס פשוטה, קלישאתית: Keep it simple.
לטענת Derek (אותו מתכנן שעבר מ-Neat), הקרוסאובר צריך להיות פשוט ביותר, ויש להימנע משימוש בחומרים שהוא מחשיב אותם ״אקזוטיים״.
לאחר תערוכת מינכן השנה, ניתן לומר שלקודוס טווח רחב של רמקולים ברמות מחיר שונות.
עד לא מזמן הרמה הגבוהה ביותר הייתה ה-Titan 808 ותחתיו ה-S20, הקטן באופן יחסי. כעת ממלאים את הריק ה-Titan 606 וה-Titan 707, כולם בעלי דמיון בצורה ובצליל לאח הגדול (ה-808), והם מתאימים לחדרים בגדלים שונים. אחד ההבדלים אל מול ה-808 הוא שבאחרון ישנה יחידת בס נוספת בארגז התחתון.
קודוס עובדים עם יחידות של חברת SEAS הנורבגית ורכיבים אלקטרוניים (סלילים, כבלים, נגדים וכו׳) ברמה הגבוהה ביותר של חברת Mundorf הגרמנית, החיוט הוא של חברת Chord, כל אלו לבד תורמים למחיר הרמקול.
הטוויטר יקר מאוד, מדגם Crescendo K2 29mm, זה אותו אחד שנמצא בדגמי ה-Titan של קודוס והוא אינו הטוויטר הסטנדרטי של חברת SEAS, אלא נבנה לפי ספציפיקציות של קודוס. מספר מילים על התכנון שלו: הוא כולל שישה מגנטים שמכוונים למרכז, דבר שמאפשר, לטענת החברה, איוורור ובידוד טובים יותר. הטוויטר מחובר עם פלטת אלומיניום ומצופה אבץ מאחור, כל אלו על מנת להבטיח עמידות גבוהה מפני ויברציות. ואם כל זה לא מספיק, קודוס החליטו לבנות לטוויטר ״חדרון״ משלו כדי לבודד אותו עוד יותר מהלחץ שנוצר מהוופר.
שוב, אין כאן משהו מהפכני או חדשני, שימוש פשוט בטכנולוגיה מוכרת לצד התקנת רכיבים ברמה גבוהה תוך הקפדה על תכנון מדוקדק, לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל כשזה נעשה כך, ״לפי הספר״, זה נשמע טוב, תכף תשמעו על זה.
תכנון הרמקולים נעשה על הגברות של ניים ולין, וכך הם גם מוצגים בתערוכות, כולל בזו של מינכן השנה.
אנקדוטה בדבר תערוכת מינכן: הגעתי לחדר של קודוס ביום השני לתערוכה, קודוס הציגו את ה-808 ואת שני הרמקולים החדשים שלהם - 606, 707. המערכת הייתה זהה לשלי בבית, סדרה 500 של ניים, למעט הבדל קטן במגבר (שלהם היה עם טכנולוגיית DR).
הסאונד נשמע לי עלוב. לא הבנתי מה קורה שם. התבוננתי בחדר וניסיתי להבין כיצד ניתן להיכשל בצורה כזו; האם זה בעקבות מגבלות אקוסטיקה (?) תמהתי. בכל זאת... יש שם מערכת במעל חצי מיליון ש״ח.
ואז התחלתי לחשוב, וביחד עם עוד חבר עלינו על זה! הסורס היה הסטרימר הבכיר של ניים, NDS, ולו שני מצבים שניתן לעבור ביניהם עם סוויץ׳ מאחורי המכשיר. המצב הראשון נקרא Chassis וזה אומר שהסורס הזה מספק אדמה לכל המערכת, המצב השני נקרא Floating וזה אומר שהסורס הזה לא מספק אדמה ויש לעבור למצב הזה רק אם מחובר CD Player של ניים למערכת (כי אז הוא לוקח פיקוד ומספק את האדמה לכל המערכת). ניים כותבים בספר ההוראות שאם אתה במצב הלא נכון אתה תחווה קומפרומייז באיכות הסאונד, וכך היה. עברנו למצב התקין והמערכת התעוררה לחיים, פתאום הכל נשמע טוב יותר, נכון יותר, עזבו את החדר, הוא היה לא משהו בכלל, אבל זה היה 1000 דרגות מעל מה שהיה שם קודם. החבר׳ה של קודוס היו קצת בשוק... אני לא בטוח אם השוק הזה היה בגלל החוצפה הישראלית של ללכת ולנגוע להם במכשירים מאחור (אחרי קבלת רשות כמובן) או מהשינוי האדיר בסאונד שהתחולל בחדר שלהם.
חזרה ל-S20. על אף הגימור הפנטסטי, הרמקולים נראים פשוטים למדי, הם לא מרשימים למראה, אלה רמקולים שנועדו להנעיד צלילים בחדר, לא לשמש כפוסטר.
שמעתי אותם על 4 סוגי הגברות, כולן של ניים. סט ראשון: פרה 72 מגבר 140, סט שני: Nait XS2 מחובר ל-Hi-Cap, סט שלישי: פרה 52 מגבר 250 כרום באמפר. סט רביעי: סדרה 500 עם כבלי SuperLumina כל הדרך אל ה-NDS.
הרמקול נשמע יפה עם כל סוגי ההגברות, כולל הזולות והחלשות יחסית, כמובן שעם ההגברות היקרות מקבלים הרבה יותר.
ה-140 אולי טיפה חלש, בכל זאת נצילות הרמקול היא 88dB. עם הנייט הרמקול נשמע נהדר, ועם הסדרה 500 קשה להתחיל לתאר.
ובכל זאת - יש כמה דברים שמיד שמתי לב אליהם. ראשית, הרמקול הזה ״מדייק צלילים״ בצורה שכמעט אף רמקול לא עושה, כמו לעשות פוקוס בעדשה, יש איזו חדות (לא מעצבנת) לסאונד שפתאום הכל הרבה יותר מוגדר, טיפה אנליטי אם תרצו, אבל בלי להיות מעייף או בהיר או מפורט מדי. זה לא סתם מדוייק, הוא עושה את זה עם אנינות, הכלים מקבלים את הצבע הנכון. אחרי ששומעים את הקודוס, רמקולים אחרים נשמעים כמו ״מטושטשים״ לעומתו. כמות הניואנסים היא פנומנלית. הרבה רמקולים יודעים להוציא הרבה פרטים, אבל כאן יש משהו מעבר, משהו שלם בטקסטורות, בגוונים, בגווני הביניים, בין אם מדובר בכינור או גיטרה חשמלית, הוא תמיד ימצא את הדרך הנכונה להציג את הכלי בצורה ריאליסטית.
הדבר השני הוא הבמה, הרמקול נוטה לבמה אחורית, מקו הרמקול ואחורה, הרבה אחורה, המון המון אחורה, ככל שההגברה יותר רצינית האחורה הזה מתגבר, וזה מרשים. זאת בניגוד לרמקולים של ניים שאוהבים לזרוק את הסאונד קדימה, הקודוס מייצר את הבמה בנינוחות, הכלים ננעלים במקומם והסאונד אפוף יוקרתיות שמזכירה לעיתים את הצדדים החזקים של רמקולי Wilson ו-B&W רק בלי החסרונות שלהם (מדובר על כל רמקול של ווילסון לפני ה-Sasha 2 וכל רמקולי ה-B&W לפני דגמי ה-D3).
במינכן דיברתי עם Derek, המתכנן של קודוס, והוא הדגיש עד כמה חשוב למקם את הרמקולים באופן ישר, כמעט ללא הטייה, כך הם תוכננו לעבוד. ניסיתי מספר צורות העמדה ואכן בצורה הזו - הבמה רחבה, לא מורגש שהמוסיקה יוצאת משני הרמקולים והחלל מתמלא לכל הכיוונים. אין תחושה שהצלילים מעורפלים או תחושת ריחוף כפי שקורה ברמקולים אחרים כאשר הם עומדים כך.
פסנתר כנף הוא אחד הדברים שהכי קשה למערכת לשחזר. בכל מערכת ניתן לשמוע שמדובר בפסנתר אבל התשובה לשאלה איזה פסנתר מנגן מסתתרת בד״כ רק במערכות מאוד מאוד טובות. האם שומעים שזה סטינווי או שזה נשמע כמו פסנתר ימאהה פשוט? האם שומעים את הלכות? את שנהב הקלידים? את הנפח והצבע של העץ? את ההרמוניות שנוצרות? את הדעיכה? הרמקול של קודוס ״עוזר״ למערכת בכל העניינים הללו, הוא מעין מוסיף שקט ריצפה מעצמו, מדגיש את הניואנסים הקטנים ביותר ומתקבלת תוצאה אחידה ומשכנעת. הוא משחזר את הצלילים בצורה מאוד מוגדרת, ישירה וחדה, בלי ללקק ולהתחנף. גם כשיש עומס מוסיקלי, הרמקול ממשיך לשדר צלילים באותה נינוחות, שום דבר לא מזיז לו, הוא לא יוצא מגדרו.
הסאונד באופן כללי נוטה מעט לקרירות, הוא לא חם ומלטף כמו פוקל, או הרבה רמקולים אנגלים טיפוסיים.
הוא משחזר את ההקלטה בדיוק כפי שהיא, לא מפספס אף פרט, ומוסיף טיפ-טיפה צבע משלו, יוקרתי משהו.
יש לו המון באס באופן יחסי לגודלו, אבל כמובן שהוא לא יכול להתחרות ברמקול ענק בעניין הזה. בשביל גודל יש את ה-707/808.
מאוד קל למקם את הרמקול בחדר, הוא ינגן טוב כמעט בכל מצב, וכמעט עם כל מגבר, לא תשמעו בומים, זכוכיות כמעט לא מפריעות לו, והרוב בזכות יחידת הבאס שמכוונת לריצפה.
התחושה הכללית היא שמדובר באיזה ילד פלא חדש, הוא נשמע שונה, אין רמקול שמזכיר אותו.
כששומעים דרכו מוסיקה זה נשמע אחרת, זו חיה שונה. וזאת פריבילגיה לשמוע כך.
תענוג לשמוע מוסיקה! ההדגמה נעשתה באדיבותו של עופר שחורי (מאסטרו אודיו), מאוד נהניתי מהרמקול, יהיה מוזר בלעדיו.
