הי,
מעניין הדיון הזה, וכמי שיש לו כמה מאות תקליטי מונו, חלקם חדשים, חלקם ישנים יותר, וחלקם הגדול מאוד, הוצאות מימים בהם היה רק מונו - נראה לי שאני יכול לתרום קצת
נתחיל מסקירה די מפורטת שכתבתי בזמנו בפורום שכן - סלחו לי, אני לא אכתוב את הכל מחדש
תקליטי מונובגדול, אני יכול לחלק את תקליטי המונו לשלוש קבוצות עיקריות:
תקליטים חדשים - ככלל, אני נמנע מלקנות תקליטים חדשים, אבל אם כן - אין להם שום ייתרון על הישנים בתחום המונו.
תקליטים שיוצרו החל משנת 57, בימים בהם הסטראו היה כבר מסחרי - יש תחום "אפור" עד תחילת שנות ה- 60, אבל בגדול, מרגע שהסטראו הפך לסטנדרט בשנת 1957-58, כמעט כל התקליטים שהודפסו היו תואמים לשמיעה בציוד סטראופוני. המשמעות היא שגם אם האות עצמו היה מונופוני (כך היתה ההקלטה למשל), החריטה שלו על התקליט היתה בחריץ התואם למחט סטראופונית, הרגישה לאות במישור האופקי והאנכי. בתקליטים כאלו, איכות השמיעה היא כאיכות ההקלטה וההדפסה (כמו כל תקליט למעשה), ואין שום ייתרון להשמיע אותם באמצעות ציוד מונו.
תקליטים קודמים לסטראו - כפי שתוכלו לקרא בפוסט אליו קשרתי למעלה, האות נחרץ על התקליטים האלו במישור האופקי בלבד, ללא שום התייחסות לגימור תחתית החריץ. זאת מאחר והתנועה האנכית של המחט לא השפיעה כלל על הצליל שהפיקו ראשי מונו. כנ"ל לגבי לכלוך שהצטבר שם (ושם רוב הלכלוך מצטבר). המשמעות היא שהאזנה לתקליטים כאלו, באמצעות ראש סטראו שגם רגיש להפרעות מתחתית החריץ, וגם מייצר שני אותות מימין החריץ ומשמאלו - תמיד תפיק צליל מעט מעורפל (במקרה הטוב), שיכלול שפע הפרעות ורעשים מיותרים.
אז אני מאוד אוהב סטראו, וממש לא מחפש מונו "במיוחד". אבל - יש שפע הקלטות מדהימות, הן באיכותן הטכנית ובוודאי באיכות המוזיקאלית שלהן, שמצדיקות איסוף ומקום על המדף (כמטר

), ובסופו של יום - ראש ייעודי שמאפשר לשמוע אותן כפי שנועדו להשמע, ובמלא הדרן
