Thales Simplicity II
פחות זה יותר? פשוט זה עדיף?
אינשטיין אמר שאם אתה לא מצליח להסביר משהו בפשטות, אתה לא מבין אותו עד הסוף.
מיכה הובר, ההוגה, היצרן והבעלים של חברת ת’אלס השוויצרית ללא ספק מבין את הקונספט ואת הכיוון האנלוגי בצורה כזו שהוא
הצליח במקום שכמעט כולם נכשלו יחסית.
כבר למעלה מחמישים שנה שלא מעט חברות מנסות שלל כיוונים, טכנולוגיות שונות ומשונות, ישומים כאלה ואחרים, חומרים, המצאות ופטנטים לעקוב אחר תקליטים בקו ישר (לינארי), הכל התחיל מהצילינדר של אדיסון וכלה בג’ררארד זירו 100 שלמעשה הוא “הסבא” של הסימפליסיטי בדיזיין שמתבסס על זוג מוטות שמטות את השלה לעקוב אחר קו ישר, בדיוק כפי שהודפס התקליט במקור.
כך למעשה שומרים על טראקינג מושלם, יחסית לזרועות פיבוט כמובן.
הבעיות העיקריות שנתקלו החברות השונות במשך השנים שניסו ועדיין מנסות ליצור זרועות לינאריות -רחבות יריעה; מדיזיין שכולל כמות חלקים אדירה, נדלן גדול מאד יחסית על גבי הפטיפון, דרכים שונות “לעקוף” כבילה וחיכוך ממנה סביב הזרוע, תנועה חלקה על גבי קו העקיבה, ואולי אחד הדברים החשובים ביותר; איזון הכוחות המאוזנים והאנכיים בקומפליאנס היחסי בין הסספנשיין של הראש, הזרוע והטראקינג.
לפני לא מעט שנים, שמיכה הובר סיים את לימודיו באוניברסיטה למדע מעשי, הוא התקיל את עצמו אקדמית בפיתוח זרוע לפטיפון שתהיה קומפקטית, פשוטה יחסית, מחוברת פיבוט אך שתעקוב אחר תקליט בפיצוי לינארי הקרוב ביותר לקו ישר. כך, ב 2004, רשם על שמו פטנט עם זרוע ה AV שלו שלמעשה הקדימה את זמנה ולאחר מכן פרצה את הדרך למה ש Thales מייצרת ומייצגת כיום.
זרוע ה AV הביאה אל השולחן (pun intended) זרוע קצרה יחסית 9”, כאשר יושבת על פיבוט, אך מסוגלת לעקוב אחר גרוב התקליט בזווית כזו שהכי קרובה לקו ישר מבלי שתהיה בעלת הנדסה לינארית שלמה. מיכה הפעיל על יצורו גאומטריה עתיקת יומין שנקראית
עיגול ת’אלס שלמעשה מצליחה לחשב קו ישר שחותך קשת (במילים להדיוטות).
משם החברה התפתחה וכיום יש תחת חברת Thales שלוש זרועות שונות, שני פטיפונים מדהימים, כבילה שתתמוך בעניין וזה הכל. פשוט ומנימליסטי בדיוק כפי שהמוצרים נראים, אבל פשוט למראה לא אומר שזה נחות או פשוט באמת. בעצם המוצרים של חברת ת’אלס הם אמנות מכנית לשמה - ונותר רק להביט באופן אישי על המוצרים שלהם, לגעת, להפעיל ולהתפעל אחרי הבנה לאיזה דיוק מכני מיכה הגיע ומייצר. היכולת השוויצרית לייצר מכניזם עדין ומדויק, בעיצוב ובדיוק מושלם הוא לא רק מיתוס עתיק יומין אלא עובדות בשטח שתעשיית שעונים ענפה, וגם בתחום האודיו הי אנד מצליחים להשפיע על כל לב, בטן וראש של חובבים ברחבי העולם. בעצם המושג SWISS MADE הוא תמרור מזיל ריר לכל מה שטוב, מדוייק ונכון ביצירות מכניות ואלקטרוניות שכיום שמות כמו רולקס, נאגרה, ות’אלס משורבבים לצד המילה “יוקרה” אך רק אחרי שמבינים שיש פה טיב מושלם.
ה”רומן” שלי עם ת’אלס התחיל עוד לפני המון שנים שנוכחנו בתערוכה במינכן ואז עוד ראינו את ה AV המגניבה מסתובבת שם בחדר של EMT (חברה שעובדת בשיתוף מוחלט כיום עם ת’אלס השוויצרית) ולאחר מכן בשנים האחרונות בפיתוחים החדשים של מר הובר.
לפני כמה חודשים שהיינו בתערוכת 2017, בישר לי היבואן של ת’אלס (קודו אודיו) בישראל שהוא “סגר” עם החברה להטיס את הזרוע היקרה של החברה, ה"סימפליסיטי II" לסקירה יחד עם הראש היקר ביותר של חברת EMT…
אני מצידי תמיד שמח לקבל מוצרים ברמות הללו לסקירה ובפרט -שהיום אני כבר מסובב בביתי ציוד אנלוגי שעומד בקנה אחד עם המחירים הללו. כך שזה גם מוסיף לרפרנס אישי עבורי. דיבור קצר בהמשך לחדשות המרנינות על לייצר ארם בורד שיתאים לפטיפון האישי שלי שישלח ע”י ת’אלס בנוסף. זאת כדי שאוכל לחבר את הזרוע בנוסף לזרועות שלי. ועל זמן ההמתנה שהזרוע תגיע חזרה לשוויץ עבור בדיקה, איפוסים ואריזה מחדש עבורנו.
לפני כמה שבועות רועי (קודו אודיו) התקשר שהסימפליסטי בארץ והוא מגיע להביא לי אותה.
הזרוע מגיעה ארוזה באופן כזה שהיא כמעט מושלמת להתקנה. כאמור קיבלתי גם ארם בורד חדש מקליר אודיו שהגיע יחד עם הזרוע מת’אלס ומכיוון שמיכה שלח גם ראש של EMT הוא היה כבר מורכב ומאופס על אחת מתוך שתי השלות שהוא שלח יחד עם הזרוע. הזרוע מגיעה באריזה יחד עם משקולות שונות שניתן לאזן מגוון רחב מאד של ראשים (מ 7 עד 23 גרם), כבל נחושת DIN TO RCA, ברגים, כלי עבודה, ג’יג מיוחד לאליימנט עבור ראשים (עליו בהמשך) וג’יג עבור התקנת הזרוע על פטיפון כדי לחשב את מרחק הברינג לספינדל הקיים. כמובן עוד בהמשך לאלו; מנואל עם תמונות והסברים מפורטים על מלאכת ההתקנה וכל מה שצריך כיאה למוצר ב- 9500 יורו ובכלל בתחום.
ההתקנה עצמה לקחה כמה דקות קלילות, הארם בורד הותקן על "הרגל" השלישית בפטיפון שלי שנשארה ריקה ע”י בורג אלן מרכזי, הלבשת הזרוע עליו ויחד עם ג’יג הפלסטיק המסופק המרחק של הזרוע ביחס לספינדל מחושב בשניה וחצי. נועלים את הבורד והזרוע מותקנת בעזרת בורג נוסף שנועל את הזרוע על הבורד עצמו. הלבשת חלק מהשלה יחד עם הראש שסופק פשוט וקל. מלבישים מהצד על מסילה ונועלים מקדימה בורג מיקרוני עם מפתח אלן קטן במיוחד שמסופק גם כן בחבילה כמובן. הפשטות היחסית בהרכבה מורידה את הצורך בסרגלים כאלו ואחרים ובקריאה של נתונים; כמו אורך אפקטיבי, אובר האנג וכיוצ’… הכל מאד מאד מדוייק וישיר למטרה. מעבר לכך יש צורך כמובן לבדוק VTF ו VTA\SRA שלשם כך השתמשתי במשקל DS3 של אורטופון וב סמארט-סטיילוס של חברת אקוסטיקל סיסטמס. לזרוע עצמה בורג איפוס VTA עדין ורגיש שניתן לכוון ולאפס ON THE FLY… ובעזרתו כיוונתי לאחר כמה שעות שוב את ה VTA לאופטימום של 23 מעלות.
הזרוע עצמה מרשימה למראה למרות המנימלסטיות, היא יוקרתית עם ברינג שנבנה ללא שום לחצים, על ידי ספירות מלוטשות, וצורות גאומטריות שזזות ומשתנות על פי הזווית של שני המוטות אשר תופסים את השלה בקצוותיהם. המשקולת מאחור מחולקת לשניים וחלק ממנה גם אחראית לאנטי סקייטינג שמשתנה גם כן אוטומטי על פי מיקום הראש על התקליט (ולא ניתן לשינוי כמו בפטיפונים אחרים שיש לבצע כיוון ע”י חישובים, עין, אוזן וכדומה ובדרך כלל זה בגדר הימור או לכל היותר ניתוח מושכל\הנחה של איפה הוא נשמע הכי טוב). שוב, הפשטות היחסית אך הגאוניות בהנדסה מביאה עבודה מקסימה, מדויקת, מאוזנת ומרשימה מאד מאד שרק מי שרואה את פעולת הזרוע הזו שלא לדבר על האזנה מבין על איזו רמת גימור, תיכנון וביצוע מדובר כאן.
כאמור, הזרוע הזו בעצם מהונדסת שהיא פועלת מפיבוט יחיד כפי שרב הזרועות בעולם פועלות, אך תחום או קו העכיבה של הראש עם התקליט נעשה כמעט לינארי לחלוטין. מיכה הצליח להביא את הסימפליסטי 2 לרמת שגיאה של 0.006%, נתון מרשים ביותר לכל הדעות. כאשר השלה פשוט מתאפסת על קו ישר בעזרת התזוזה של שני המוטות ביחס לזווית הזרוע כולה עם התקליט.
את המבחן שביצעתי על הזרוע במשך שעות רבות אצלי על המערכת עשיתי בעזרת 2 ראשים בעיקר.
הראשון , EMT JSD 6 PLATINIUM שסופק יחד עם הזרוע ע”י חברת ת’אלס והפתיע ביכולות פנומנאליות יחד עם מוסיקאליות אופינית לראשי EMT, השני הוא ה ZYX AIRY3 SB הותיק והטוב שלי שאותו אני מכיר באופן מושלם כבר שנים רבות וכמעט כל רפרנס לכאן או לכאן הושווה מולו, גם אם הוא היה פחות טוב, או טוב יותר מאחרים שניסיתי. זו נקודת האפס עבורי בשל הכרותי המוחלטת עמו ועל שלל זרועות, פטיפונים ועוד שעבדו יחד איתו להנאתי.
בסופו של דבר העמדתי אותו על השלה השנייה שסופקה באריזה שאוכל להחליף בין הראשים בקלות יחסית והקשבתי איתו בשביל לבטל מעט את היכולות של ה EMT ובכך לאפס את עצמי ואת אוזני למה הזרוע עצמה עושה ביחס למה שהראש הביא אל התוצאה. (אשרבב את היחסיות הזו תוך כדי הטקסט להשוואה
).
סאונד\מוסיקה…
את הזרוע לא היה צריך “לשבור” (ברייק אין) אך הראש כך נאמר לנו היה חדש יחסית, כך שמיכה הציע לנו להריץ אותו כ 30-40 שעות כדי שהסספנשין יתרכך קצת ורק אז להתחיל “לבחון” את הסט. אני גם ככה לוקח כמה ימים בבחינה של מוצרים חדשים ללמוד או לשמוע מוסיקה באופן בלתי מחייב לפני שאני “קופץ למים” אז בכל מקרה כשבוע הרצתי את הסט החדש עם שלל תקליטים שהגיעו חדשים וישנים.
בתום השבוע החלטתי לתת לזרוע הזו להזיע, ושאני אומר להזיע אני אומר לזרוק על הסט קטע שפשוט מוציא את המיץ לכל מערך אנלוגי (כולל הגברה ורמקולים). בשביל לבחון זרוע\ראש אני בדרך כלל מעביר אותם תלאות של טראקינג, בס, יכולת לעמוד בעומס והפרדה. טונאליות, מוסיקאליות, פירוט, שקיפות וכן הלאה, אלו דברים שאני בוחן לאחר מכן, מפני שאלו דברים שמיוחסים לסקאלות בראשים ובזרועות. דינמיקה וטראקינג הם למעשה הבסיס שכל זרוע נבחנת קודם כל. ואם זה עובר באופן סביר לאוזני (בתקווה ללמעלה מזה), אפשר להמשיך. לכן, אולי אחד הקטעים הקשים ביותר שאני מכיר בתחום האנלוגי, הוא האוברטורה 1812 של צ’קובסקי. כמובן שלפני שבוחנים את הקטע הזה, חייבים להבין או למצוא כותר והקלטה שתהיה מספיק נקייה ומדויקת, ולזו הוצאתי מהספרייה תקליט שרכשתי לפני כמה חודשים. ריאישיו של ספיקרס קורנר להקלטה של DECCA… )
TCHAIKOVSKY 1812 OVERTURE - Kenneth Alwyn -London Symphony Orchestra). התקליט הזה מוקלט בצורה טובה יחסית, ולמרות עומס הכלים בחלק מהיצירה אדירת המימדים עם קטעי טוטי מרשימים וחזקים במיוחד, כולל כמובן התותחים הרמים בכמה וכמה נקודות, הסימפליסטי מצליחה לעמוד בגאון, לעקוב אחר כל גבעה ומהמורה על הגרוב מבלי להתעוות כלל! זאת למעשה אולי אחת הזרועות היחידות בעולם מאלו ששמעתי שמסוגלת לקחת את קטעי העומס הרמים ביצירה הזו ולעבור אותם ללא שום תחושה של קריסה, שום עיוות, אפס דיסטורשיין וללא שום אינדיקציה לבעיות אנלוגיות אינהרטיות. הביצוע של הת’אלס הזו מנגד לאוברטורה העיף אותי לשמיים ומפה אפשר רק ליהנות ולהמשיך לבחון! אך כמובן לפני שנמשיך חייבים להזכיר גם את ה EMT המיוחד שנלווה לסימפליסטי ברינדור התקליט הזה והאחרים. אילולא היכולות הפנומנאליות של הראש הנ”ל העסק היה מקבל הרבה פחות נקודות אני מניח, למרות שגם לאחר מכן עם ראש קצת פחות מושקע אך עדיין מעט מעל המומצע (ZYX AIRY3) לא נשמעו בעיות כלל וכלל, אולי רק מעט סיבילנס מינורי בגבוהים ובקטעים עמוסים במיוחד בחלק העליון, שזו חתימת הזיקס הספציפי הזה בכל מקרה. אך עדיין, כל מה שמתקדם בגזרת הדינמיקה והטראקינג, התא’לס פה מנצחת “הנדס דאון” כמעט הכל! (ד”א לכל אלו שתוהים איך היא בגזרה הזו למול ה TT2 הפרטית שלי, אני יכול רק להגיד שהסימפליסטי היא הקרובה ביותר ששמעתי בחי (LIVE) מולה בגזרת הדינמיקה, ה TT2 קצת יותר אקסטרים אמנם, אך מבחינת טראקינג, בגלל שהת’אלס בסופו של דבר מביאה יותר “דחף” מהיותה פיבוט, היא מצליחה לעקוב אף טוב יותר מהמפלצת של קליר אודיו).
התקליטים הבאים שנחתו על הפלטה היו פחות או יותר דברים שאני שומע ביום יום, תקליטים חדשים שנכנסו במשך השבועות בהם הת’אלס ניגנה אצלי באופן רציף, בעוד אני משווה עוד שני סטים של זרועות וראשים מולה, אך לא לשם תחרות, אלא יותר כדי להבין את היכולות ולקבל רפרנס בצורות שונות כאלו ואחרות.
בסונטה הגדולה של שופן לפסנתר וצ’לו (
Rocco Filippini & Michelle Campanella Chopin Sonata Op. 65 Gran Duo Concertant - FONE) למשל, האזנתי למיקרו דינמיקה, אך בעיקר לטונאליות ואיזון הכלים. הת’אלס מצליחה להביא הולוגרפיה מושלמת של כלי הנגינה במרחב והאימג’ שהיא מייצרת מפוקס ויציב מאד על הבמה. פה אנו שומעים פסנתר כנף שמוקלט די קרוב ומקדימה לו יושב צ’לו, בדיוק כפי שנראה על תמונת הכותר. הטונאליות, הטימבר והניואנסים של כל כלי כאן מוצג- מיוחדים, קסומים ובעיקר טבעיים מאד. הזרוע הזו היא אחת הטיבעיות ששמעתי מבחינת טימבר, אני ממש חושש לכתוב זאת, אבל היא כמעט ואינה קיימת מבחינת סאונד סיגנצ’ור משלה. בעוד שה TT2 נעלמת כמעט בכלל והיונברסל מכניסה מן תחושה של דרייב ומיד בס לוחץ, למולן הת’אלס סימפליסטי II מנגנת בחן ובטבעיות שאין שני לה למיטב ידיעתי בגזרת זרועות הפיבוט, אפילו לא אלו הארוכות יותר שמייצרות סאונד רגוע עם עקיבה מדויקת יותר מאלו של ה 9”. אך עדיין למרות מעשה העלמות שלה והמרחב שהיא מפנה עבור כלי הנגינה עצמם היא מצליחה לזוז מהר מאד מאפס למאה בצורה מעוררת השתאות. דינמית כבר שמענו אז בצ’קובסקי וניתן לשמוע זאת גם במוסיקה הרבה יותר רגועה ונינוחה כמו הסונטה הזו של שופן לשני כלים. אך אם במהירות עסקינן ובטימבר או יותר לכיוון הפאנצ’יות והיכולת שלה לתת “מכה” דווקא בהקלטות שבתוכן סולו תופים כאלו ואחרים היא מצליחה להרים לי להנחתה שוב (סטאקדיש!).
בריאישיו של אנלוג פרודקשיין ((
Tommy Flanagan Overseas 200g LP (Mono) יש קטעי סולו תופים שפשוט מקפיצים אותך מהכיסא. התחושה כל כך חייה שניתן להרגיש את עור הסנר ממש מטר מהגוף. המהירות, החיות והקופצניות של עורות התופים השונים בסט המנוגן בתקליט הזה וגם באחרים, למשל כמו בהופעה חיה מצוינת של פט מת’יני -
(
Pat Metheny, Haden, Jack Dejohnette :Live Montreal 89) מדהים ומרגש במיוחד. שוב עניין הטראקינג יוצא פה הרבה מעל הממוצע, אך הרבה יותר כאן ספציפית המהירות שהתדר מתחיל ונגמר, השינוי בין עורות הסט, המצילות, האוויר סביב והאימג’ של התופים עצמם במרחב.
הסימפליסטי II יחד עם שני הראשים שניסיתי איתה, מצליחה להעביר התרגשות ממוסיקה, מטונאליות כמעט מושלמת, טבעית ופאנצ’יות ששמעתי רק מה- TT2 עד היום ואולי בעבר מזרוע של איקדה עם מיאג’ימה שילבה בסט אפ אחר משלי.
ה EMT פלטיניום המשודך כאן, סופר מפורט מהיר ומוסיקאלי, אך עם אילו -מן גבולות מאד ברורים שלא נותנים לו להשמע אודיופילי בכלל! למעשה, זה די מרשים, והזכיר לי מאד את ה ANNA של אורטופון, למרות שזה האחרון, דינמי ומפורט יותר. עם בס עמוק וחופר פי כמה.
גם פסנתר בחנתי כמובן, שזה מבחינתי לאחר הקלטות ויצירות עמוסות כגון האוברטור 1812, קשה כמעט כמוהם לרינדור טבעי ונכון. פסנתר זה כלי הנגינה הקשה ביותר לקבל באנלוג (ובכלל) לעניות דעתי ואחרי שמוצאים את המדיות שבהן הוא נשמע סביר לפחות, מגיע זמנם של החלקים בסט האנלוגי להצליח לפרום את הקשרים לכיוון הרמקול.
פה “זרקתי” על הסימפליסיטי II כמה וכמה, בג’אז הוצאתי ריאשיו חדש יחסית של (
ORG - Bill Evans The Paris Concert Edition One Numbered Limited Edition 180g 45rpm 2LP)שלמרות שזו לא הקלטת סולו, הפסנתר די בפרונט וזה מה שרציתי לבחון בעצם. בקלאסי היה יותר קל להוציא סולו של ממש ופה יש לי מבחר רב של מתמודדים. אחד התקליטים שהוצאתי עבור הסקירה היה שוב ריאישיו די חדש שרכשתי לפני כמה חודשים, והפעם ריאישיו זול יחסית של דויטשה גרמופון ולא מאיזו חברת בוטיק, של הקלטה לא הכי חדשה, אבל לא עתיקה
(Krystian Zimerman Chopin: 4 Ballads, Barcarolle, Fantasie 180g LP)- בכל המקרים הללו וגם כמובן בלא מעט אחרים שניסיתי במשך החודש שהזרוע מנגנת אצלי כבר, הפסנתר היה מצוין, וההקלטה פשוט יצאה באופן שקוף לחלוטין. היה ניתן לשמוע בנקל את היכולות של הקלטת הפסנתר בלייב של ביל אוונס למול הקלטת אולפן של זימרמן. הנקיון, הטכניקה והמוסיקאליות שבכל תקליט כזה. הזרוע הזו יחד עם ה EMT אך גם עם ה ZYX לסירוגין הצליחה להביא את הפסנתר לנקודת אמצע הומוגנית ונקייה במיוחד. הרג’סטרים הגבוהים שבדרך כלל אובדים בחלל או מציקים באוזן מנוגנים ונשמעים בדיוק כפי שהאוקטבות האמצעיות נשמעות דרך הסט כולו אל אוזני. ניתן לחוש ולשמוע את הפד שבקלידים הגבוהים מעמיס על התו עצמו, או ואפילו את איוושת דוושת הססטיין (זה גם קשור לשקיפות והפירוט של ה S3MK2 של מג’יקו בין היתר). הת’אלס לא משאירה כלום מאחור ומעבירה כל פיפס ומניטורה שנכנסה אל הגרוב, עד כדי כך היא מסוגלת לדיוק מכני, דבר מרשים ונהדר מאין כמוהו. גם בגזרת הבס היא מצטיינת ביותר, אך למרות שהיא לא יורדת לתחתית החבית כמו ה TT2 יחד עם ה ANNA, היא מסוגלת לנגן תווים בתדרים מאד מאד נמוכים, שזה אומר טקסטורה שהרמקול אשכרה יכול להוציא החוצה (מקור תחילה?).
אך בל נשכח “שעם כח מגיעה אחריות”… וזרועות כאלו יש לחבר לפטיפונים בעלי יכולות, ולזרועות כאלו מגיעים גם ראשים שישתלבו באופן הולם, מושלם טונאליות ומכנית עם הסט. פה לשמחתי היה לי בסיס איתן לחבר ולבחון אותה ויחד עם ה EMT שסיפק לי מיכה מת’אלס, שמעתי מדוע הוא כל כך מחוייב לחברה הוותיקה הזו. הצימוד הזה נשמע מצוין, כאילו הראש והזרוע חד הם ולא מעט מאלו שרכשו סימפליסטי II, עשו זאת יחד עם ראש מסדרת ה JSD של EMT… והיום אני מבין גם מדוע.
אך ראשים אחרים ברמות הללו, וכמובן גבוהות יותר, ישתלבו באופן קליל ומעולה עם הזרוע הזו ואולי אפילו יפיקו סאונד אודיופילי ברמות גבוהות יותר למי שמחפש את זה, בדיוק כפי שעשיתי עם ה ZYX וממש לפני שפיניתי את הזרוע מביתי, גם עם ראש בטכנולוגיה מיוחדת וחדשה ה DS002 של DS AUDIO (בקרוב גם עליו). הזרוע הזו מהווה פלטפורמה כמעט מושלמת לכל פטיפון, נבנתה קטן ומנימליסטי כדי שתוכל להיות מורכבת בכל סט, ועם יכולות והנדסה שתוכל לקבל כמעט כל ראש עלי אדמות (מלבד אלו שצריך עבורם חיבור לזרוע כמו SPU ודומיהם).
גם רוק, בלוז ועוד נוסו במשך השבועות שנהניתי מהצמד של ת’אלס ו EMT אצלי על הסט.
ממש לא מזמן היה יום הולדת 30 שנה לאחד מתקליטי הרוק כבד הגדולים בכל הזמנים, ”היסטרייה” של דף לפרד… (
Def Leppard Hysteria 180g 2LP - Mercury) ולא רק זה, גם חברת מרקורי הוציאה בפעם הראשונה את האלבום בריאישיו כפול ויניל… באריזה מיוחדת, עם פוסטר כיאה ללהקה שכיכבה במצעדים בשנות ה 80. התקליט יצא ב 1987, כאשר היא “עברה” טראומה והיסטריה אחר שהמתופף של הלהקה נפגע בתאונת דרכים ובגינה גדעו לו יד. ריק אלן, המתופף, תכנן מערכת תופים מיוחדת שיוכל לפצות על העדר היד בעזרת דוושות רגלים. "היסטריה" יצא ב 87 כאמור ונחל הצלחה ומכירות של מליוני עותקים גם באנגליה, גם בארצות הברית ובכל העולם כמובן גם כן. האלבום מלא “בלהיטים” עם הפקה מעולה, פאנצ’ית והומגנית של שירת גלאם, גיטרות ותיפוף. הת’אלס מצליחה להוציא את כל הדרייב, הפאנצ’יות וההיסטרייה שהוקלטו והודפסו בויניל הנהדר הזה. ובכל עת, ללא שום שפיצים, ללא שום עיוות בלי קשר לחוגת הווליום שאט אט עולה עם הכיף שהאלבום הזה מביא! הזרוע הזו פשוט ברמה כל כך גבוהה מבחינה טכנית, כמו פסנתרן על, ששוכחים שהיא כזו. היא מוציאה מוסיקה בחוסר קושי ובנונשלאנטיות מקסימה! אפשר לחשוב שהיא שוכבת ומשתזפת למול האלפים השוויצרים בעוד שהיא מסובבת תקליטים על אצבע אחת ושותה דרינק ביד השניה בעוד האגם הקריספי משתקף על מסכי משקפי השמש הנקיות.
בהתחלה ציינתי שבחבילה מקבלים מן ג’יג מיוחד שבו למעשה עושים אליימנט לראשים על חלק מהשלה שמתנתקת. כך למעשה ניתן לחבר ראשים מחוץ לתחום ורדיוס הפטיפון והזרוע עצמה. מה שמקל מאד את העבודה ותחושת הבטחון.
הכיוונים נעשים בקופסה נפרדת, נועלים ואז מעלים את הראש אל הזרוע. מכוונים VTF וכן הלאה וזהו. כך למעשה הצלחתי לחבר כמה וכמה ראשים בקלילות יחסית. כל ראש כזה לקח לי כמה דק’ לחיבור סה”כ, מה שעזר לי לעשות השוואות, להצליב ראשים על אותה הזרוע ולקבל רפרנס אמיתי ליכולות הזרוע ביחס לראש וההיפך. לונה פארק של אפשרויות בקלילות יחסית ובדיוק מקסמילי.
הסימפליסיטי II של חברת ת’אלס השוויצרית מבחינתי טורפת קלפים מחדש! בכל פעם שמגיעים לנקודת סאונד שממש מרוצים ממנה או שהיא מרשימה במיוחד, קשה מאד להבין מה יש “מעבר לגבעה”. כך היה לפני ששמעתי את ה TT2 שלי למשל, יחד עם ה ANNA, או את הפטיפון הספציפי שמנגן כרגע אצלי על הסטנד. אך ברגע שמשהו טוב בהרבה מגיח, אתה מבין שהגבולות שאמנם די קרובים כיום אחד לשני מפעם, הם עדיין נשברים וזזים קדימה. משהו שמאד מעורר ומאד מסקרן, אותי לפחות. הסימפליסטי פתוחת שוב פער ממה שהכרתי בזרועות פיבוט ואם לא הייתה לי הכרות מעמיקה של כבר מעל חצי שנה עם זרוע לינארית ברמת ה TT2, הייתי יכול להגיד בפה מלא שהת’אלס הזו היא אחת הזרועות הטובות ביותר ששמעתי בחיי!, אז פה אני יכול עדיין להגיד זאת, אך לסייג בכך שהיא מסוג הפיבוט הטובה ביותר ששמעתי בחיי. מיכה הוברט פשוט ייצר פה “שעטנז” הנדסי מוצלח ומדהים מאין כמוהו. היתרונות בפיבוט, עם הנדסה מדויקת וגאונית של טראקינג כמעט לינארי לחלוטין עם אחוזי עיוות מינוריים עם כמה אפסים אחרי הנקודה העשרונית. ללא ספק הישג מכני אדיר ומרשים ברמה גלובאלית. זה לא נדיר שחובבים בכל העולם מרעיפים על החברה השוויצרית הזו ועל הזרוע הזו בפרט שבחים, באמת מגיע לה, ומי שישמע את הזרוע הזו בסביבה נכונה וטובה יבין בדיוק על מה כולם מדברים.
את הזרוע ניתן כיום לקבל בשלושה צבעים; אפור, שחור וברונזה, כאשר ניתן להזמין ב שלוש ואריציות של חיבוריות, כבל מולחם מראש ועד קונקטור, כבל DIN ל RCA או XLR וכן הלאה.
גם שלות נוספות ניתן כמובן להזמין כפי שהגיעה עבורי מת’אלס. בימים אלו מיכה הובר הוציא זרוע שלישית ויקרה פי 2 מהסימפליסטי II, אותה הוא כיוון לשוק מהמזרח הרחוק… עד כמה ובמה היא טובה יותר מהסימפליסטי II שבחנתי פה, איני יודע, לכך אצטרך להמתין לשמוע בעצמי. עד הפעם הבאה... Auf Wiedersehen
אביעד
יבואן: KODO AUDIO
מחיר: 9500 יורו פלוס מעמ.
סטאפ בחינה והשוואה:הגברה:LUXMANN M900U
קדם:LUXMAN C700U
רמקול: MAGICO S2 MK2
מקורות דיגיטאל: Metronome Technologie C8+ELEKTRA
PLAYBACK - MERLO
Aurender N10 streamer
מקורות אנלוג:Clearaudio Master Innovation With TT2 & Universal
Pass Labs XP-25
Phono Stageכבילה:חשמל: Nordost Odin1, Furutech flux, Argento Flow master reference
סיגנל: Siltech Empress D.C - XLR & RCA
רמקולים: Siltech Empress D.C
אנלוג: Siltech Empress D.C, Siltech Classic 770 i, Tara Labs
טיפול בחשמל: Ps Audio - P10 power regenerator
סטנד: Solid-Tech - Rack Of Silence - Reference
TAOC' based platforms'
