|
מזה זמן מה אפי משגע אותי, שניסע דרומה לזיו.
מיותר לציין, שאם כבר מדרימים, אין מצב שלא נכנסים לדוד פיני (Hybrid).
הסברתי לאפי, כי בתור תימני ....
הוא יעשה פליקפלק לאחור באולימפיאדה הבאה, לפני שאני אוציא שקל.
אפי הרגיע אותי כי נוסעים ברכב שלו.
או. זה מה שאני אוהב לשמוע, ובפיזוז קל נכנסתי לרכב.
היידה, יצאנו לדרך. אחרי דקה מיד עולה וצצה לה הפלוגתא - מאיפה נוסעים.
בעיקרון אני הערס פה, אך מה לעשות שאפי עקשן... ונוסעים מיקנעם.
איזה יופי. איזה כיף. שעה! שעה עמדנו בפקק מעפן ביקנעם.
(אין, רק גאונים נופלים עלי).
לא די בזה, לאפי יש טנדר שהיצרן החליט לשים קרשים במקום מתלים.
טוב. לפחות נדליק סיגריה, חצי נחמה.
יא רייט... כאילו שיש לי כזה מזל. ברור שאסור לעשן באוטו של אפי.
(ידעתי שאסור לי להסתובב עם פולנים).
רצוצים, עייפים ופרוכים הגענו לזיו.
זיו כבר בחלון... שמח שהגענו סוף סוף.
במדרגות אני לוחש לאפי באוזן, כי אני כבר מת מרעב.
אפי עונה בניחותא : אל תדאג, זיו יצא בהפסדים היום.
<מסכן זיו, לא משער בנפשו איזה צמד צייקנים הגיעו אליו>.
חיבוקים, נישוקים.... פעם אחרונה שישבנו כולנו, היתה לפני חודשיים.
זיו כבר בטלפון מזמין לכולנו פיצה (וואלה, היה שווה לבוא).
דא עקא, הפיצה לא כשרה. זיו מבטל את ההזמנה ...ואפי רוצה לקרוע אותי.
מתיישבים בספה. מדובר במקום החדש של זיו.
חלל נפלא. אמנם נשארו לזיו עוד אי אלו טיפולים אקוסטים, אבל בקטנה.
החלל ממש בגודל הנכון לדעתי. דהיינו שיכול להתאים הן לרמקול מדפי והן לרצפתי גדול.
זיו מכתת רגליים למטבח, וניגש לשפות מים לקפה.
וחיש מהר צלחות עם תופינים ושאר מטעמים על השולחן.....
ואפשר להתיישב לשמוע מוזיקה.
זיו מתלבש על הפטיפון, בזמן שאפי ואני מתכתשים - מי ישב באמצע.
(סאמק. אפי יותר חזק).
היידה, מרביצים מוזיקה. זיו כמו תקליטן מחליף לנו ז'אנרים....
מג'אז, גרובים ועד בלוז.
בקרן זוית, עומדת לה בגאון גיטרת בס מחוברת למגבר קטן.
זיו מתחרמן מהמוזיקה ולא מתאפק, לוקח את הבס ליד... ונכנס לגרוב עם המוזיקה ברקע.
אני קם לארונית התקליטים, מעלעל להנאתי.
אין משהו שאני ממש מתאווה לו. למעט AJA
ולא בכדי. מדובר באיכות הקלטה לעילא ולעילא.
אבל גם המחיר לעילא ולעילא.
<להזכירכם, אני תימני>
זיו שנכמרו רחמיו, מציע לי מחיר מפתה.
אז נכון, המחיר מפתה, אבל עדיין כהוצאה לתקליט לא מעט.
אני מסביר לזיו, כי יש לי את התקליט בבית, אך לא באיכות כזו.
זיו מיד עונה לי - עזוב. אם יש לך.... אל תיקח.
איזה חמוד זיו, הא? גם בא לקראתי... וגם מוותר על מכירה בסוף, אם ראה לנכון כך.
אבל רגע. אני מזהה שם תקליט של ג'ימי סמית. החולה נפש עם ההאמונד.
זיו מיד נותן לי מחיר, שאפילו אני מוכן לשלם.
בשלב זה אפי כבר עומד כמו רסר עם 2 תקליטים ביד, מסמן לי : לא נעים, דוד פיני מחכה.
אני שנתכרכמו פני, משיב לו : אולי אם לא היינו עומדים שעה בפקק .... !!
אפי עושה חצי צעד לעברי עם מבט של בפומט, ואני נושא רגליים וממהר לאוטו.
ושוב... חיבוקים, נשיקות.... נפרדים מזיו.
לשמחתנו דוד פיני גר קרוב. תיק תק מגיעים ...ופורקים מהרכב.
הבית למטה סגור. אשה חביבה שאך הגיעה פותחת לנו.
איפה פיני? קומה 3. ללא מעלית!
לוקחים אויר, ואני כל הדרך למעלה חושב... איך לעזאזל פיני העלה את הרמקולים.
הנה. אנחנו מול הדלת של פיני. אני אומר לאפי - מזה הבית העתיק הזה בלי מעלית.
אפי בשיא האדישות עונה לי : לא. יש מעלית, היא שם בקצה!
חבל שלא היה לי מחבת באותו רגע! ממש חבל !!
דוד פיני פותח את הדלת!
עם פיני דיברתי הרבה. בעיקר נעזרתי בו. אך מעולם לא נפגשנו.
אדם בן 50+, חביב עד מאוד עם שמחת חיים.
(רק לאחר מכן, פיני אמר את גילו שזה מעבר למה שהוא נראה וחשבתי).
אני קופץ על דוד פיני, שמקבל אותנו עם חיוך גדול.
פיני מכניס אותנו לסלון... ואני עומד משתאה לנוכח הרמקולים!
איזה יפים! מרשימים! תענוג לעין.
מתיישבים בסלון, ותוך שניות התקרובת לא אחרה לבוא.
מכל טוב ומשמני הארץ. פיצוחים, עוגיות, בורקסים ... שפיני טרח מראש לדאוג.
לפני שפיני מדליק את המע', הוא נותן לנו הסבר קטן ורקע.
אני מביט משתומם בפיני, ולא נהיר לי למה הוא החליט לדבר סינית.
פיני ואפי התחילו לדבר על מחשב, דאק, ועוד מילים מוזרות שלא הבנתי כלום. גורנישט!
(אצלי בבית יש רמקולים, מגבר, פטיפון. זהו).
אני יושב ליד אפי, ומת להכניס לו מרפק. תפסיק עם השטויות.....
חרמן אש לשמוע כבר את הרמקולים האלה !!
דוד פיני קלט שאני מנותק לגמרי מכל הקשור לדיגיטלי וכו ...והניע את המע' !
מתחילים במשהו סולידי. כמדומני שירה, בס וגיטרה אקוסטית.
זה היה מספיק !!
איזה סאונד יש לרמקולים האלה. וואו.
אני לא בקי במונחים המקצועים של החברים פה בפורום.....
אבל דבר ראשון שהגניב אותי, היה הנפח בסאונד. לא יאמן.
כאילו לכל תו וצליל, יש את החלק שלו באויר, ואף תו אחר לא נכנס לחברו באמצע.
איכות ופירוט הצלילים פשוט מליגה אחרת.
כמובן שפיני גיוון לנו מסגנונות מוזיקה שונים, אך עדיין נשארנו בתחום המחשב.
אני מזהה תקליט של בנסון מבצבץ לו שם.
אין מצב שבמע' כזו, אני לא אשמע פטיפון. ועוד בנסון.
דוד פיני מרגיע אותי : תקבל תקבל בנסון, תנוח דעתך.
ואכן כך היה. עברנו לפטיפון.
עם הפטיפון דוד פיני ניגש למטבח, וחוזר עם בירה. יאמי!
'פיי בק טיים'. אפי לא יכול לשתות, והרי הוא נוהג.
מאידך, אני לוגם להנאתי את הבירה בפניו של אפי ... בעודי מנשנש פיצוחים.
(מגיע לו).
מבנסון... אנחנו עוברים לסטילי דן (גאוצ'ו), הכל כמובן תוצרת חוץ.
לאפי זו פעם ראשונה (אוי לבושה. עם מי אני מסתובב), והוא נדלק על התקליט.
אני לא מוותר לדוד פיני, וחוקר על גילגולי המע'.
כן נכון, הוא כתב על זה בפורום ... אבל עדיין, כשיושבים יחדיו זה אחרת.
דוד פיני, נינוח עם חיוך מסביר בסבלנות אין קץ.... ובמקביל פיני שולף עוד בירה!
היופי אצל פיני, שאין שום השקעה אקוסטית.
אביזרי סלון רגילים. ספות, שטיח, תמונות וכו.
והסאונד ....?
אני אתמצת כפי שאמרתי לאפי באוטו, בדרך חזרה הביתה.
כל המע' שם ברמה. איכותית.
אבל !! וזה אבל גדול....
הרמקולים - ליגה אחרת.
אמרתי לאפי - אני לא מצאתי חיסרון ברמקולים הללו. נקודה.
כן, נכון. לא בדיוק חרשתי עליהם וכו. ובכל זאת.... לא שמעתי בהם משהו שלא אהבתי.
אני שקוע בשרעפים - איך אני מכניס את הרמקולים הללו לטנדר של אפי.
אבל לא נעים. ככה ללסטם את דוד פיני. וויתרתי!
לפני הנסיעה הארוכה בדרך חזרה.... אפי ואני נכנסים להתפנות, והיידה.
נפרדים מדוד פיני.
ושוב... חיבוקים, נשיקות ... ותודה רבה גדולה.
הייתי מכביר במילים על דוד פיני, אבל כבר מספיק הלאתי את הקוראים.
אז בקיצור : כן ירבו כמותו !!
ועוד מלה, שאני רואה לנכון להוסיף.
תודה גם לאשתו של פיני.
כשנכנסו היא קיבלה אותנו בסבר פנים יפות וחיוך....
ופרשה בצנעה לחדרה הקט, והניחה אותנו להשתגע בסלון.
מדוד פיני גם הבנתי, שהיא שותפת לשיגעון שלו ותומכת.
(איזה כיף לו).
זהו. תם יום ארוך בדרכים ואצל החברים.
אז... המון המון תודה לדוד פיני (ואשתו).
תודות לזיו כמובן.
סליק דבר.
: -)
_________________
דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם
|
........... אנחנו עוד נתראה הרבה ...... 
