סיפור קצר על חיים בחשכה וחזרה אל האור - מיוחד לחג החנוכה.
לפני כשבוע וחצי בערך, הגעתי מהעבודה וכהרגלי במיטב המסורת נכנסתי להדליק את זוג התנורים ששוכנים אצלי בסטנד
כדי שיתחממו ויכינו את עצמם לבואי לקראת ערב של מוסיקה.
יצאתי מהחדר ונכנסתי למטבח להכין לי משקה חם ומשהו לאכול.. פתאום אני שומע מן קחחחחח#$%#%&* מהחדר
אני עוזב הכל וטס אליו.. שהגעתי ראיתי את אחת השפופרות באחד המונובלוקים בוערת כאילו היא עץ בכרמל! ואש מתחת לשסיי!
מיד זינקתי עליו בפזצטה מפגרת (בדיוק שלחתי את השטיח לניקוי, אז קיבלתי גם מכה הגונה מהפרקט) וניתקתי את החשמל מהכול..
אך.. זה כמובן היה מאוחר מידי.. השפופרת כשלה בסוף חייה כנראה, נדלקה ולקחה איתה את נגד הביאס ואת כל הנגדים של כל השפופרות האחרות, כולל כל מה שהיה סביב השפופרת...
למזלי הרב, המגברים הללו מתוכננים ובנויים לעבוד עד קץ הימים, כך שנזק רב בכסף לא היה, גם לא בחלקים רבים..
אם זה היה מגבר אחר, כשל כזה היה שורף חצי מגבר.
מה שכן, הנזק היה כזה שהמגברים היו צריכים לעבור לידיו של ההוגה, המתכנן והבונה שלהם, הלו הוא המאסטר מיכאל 845 הגדול מכולם. וזה חברים, לוגיסטיקה לא פשוטה שאתה גר בחיפה, בבניין מוצלח אבל ללא מעלית עדיין וכל מגבר שוקל מעל 40 קילו בשקט.
מורידים את המגברים לאוטו, נוסעים לרחובות וממתינים עד שהדוד, האח, המלך יתקן את המגברים שלו, בידע רב חברים, בלי עצבים, בלי להסס, בלי לחפש.. הוא פשוט מטפל בהם כמו תינוקות של קונדור! מאכיל אותם עם פינצטה חוט חוט, נגד נגד..
ובדרך גם משפר, משדרג ומייעץ לתחזוקה נכונה יותר לעתיד ורוד ובוהק יותר.
המגברים חזרו לחיפה באותו היום (אחרי שעות רבות על שולחן הניתוחים!
), אך שפופרות היה צריך להחליף בשני המונובלוקים כי עבר זמנם ממזמן!! וזה חברים, משהו שלצערי אין בארץ. אז מה עושים? מזמינים.. כך חייתי בחשיכה שבועיים כמעט ללא "אור"
בחדר וממוסיקה שהתנגנה רק מאוזניות (אחלה סט, אבל עדין!).
היום, יום שלישי, פעמיים כי טוב ונר רביעי של חנוכה, חבילה גדולה עם שמונה שפופרות דנדשות KT120 הגיעו.. ושוב יש אור בחדר.
המוסיקה מתנגנת ואצלי בלב רק שמחה, הערכה לכל אלו שתמכו בי במשך השבועיים הנוראיים הללו וביחוד למיכאל שבלעדיו...
אללא יוסטון!!!
אביעד.
]