מי המנהלים כאן?
יש בכלל?

מנהלים זה בעבודה, פה באנו לעשות חיים.

אני לא מבין גדול באלקטרוניקה אבל:

קלאס A:
שיטת הגברה בעלת מספר מאפיינים:
1. משתמשת בטווח אופטימאלי של רכיב ההגברה
2. לא יעילה. צורכת הרבה חשמל גם כשאין סיגנל, דורשת שנאים חזקים והרבה אנרגיה הופכת לחום.
3. מהבחינה הסונית אמורה להיות טובה מהשיטות האחרות. כמובן עם תלות במימוש.

סינגל אנדד טריוד (או SET, אותו הדבר): הגברה כזאת, בדיוק כפי שהשם מציין משתמשת בטריודה אחת לספק את הכח. זאת בניגוד לטופולוגית push-pull בה לפחות שני רכיבים מבצעים הגברה בנפרד לשני הקטבים ובסוף מאוחדים.

דואל מונו:
הרעיון כפי שהשם מרמז הוא לממש רכיב סטראופוני כשני רכיבי מונו. היתרונות הם ברורים לדוגמא בגלל crosstalk והפרעות אחרות.

יש מוצרים בהם ממש בניה כפולה, אם מדובר במגבר לדוגמה אז נראה כפילות החל בשקע החשמל ועד לכפתור ההפעלה. זה כמו שני מונובלוקים בקופסא אחת. המגבר שלי הוא כזה לדוגמה.

לא תמיד הקונספט ממומש עד הסוף, לעיתים רק חלקים מסויימים הם מופרדים (נגיד שנאים) וחלקים אחרים מאוחדים (אפילו לשם הנוחות, נגיד ווליום קונטרול).

ואלה אתם כבדים ....... סתם צחקתי.

כל הנגנים בשורה אחד אחרי השני ? ואחר כך רוקדים הורה ? מחזה מדליק.

פשוט כשאמרו שההרגשה במונו היא לעומק ולא לרוחב כמו בסטריאו, דמיינתי לעצמי את התמונה הסוריאליסטית הזאת. כאילו מישהו היה רוצה מראש לתת לתזמורת אפקט של "מונו" ולכן מראש מסדר את הנגנים בשורה ולא לרוחב הבמה.

תגידו יקירי - עוד לא קלטתם את חוש ההומור המוזר שלי ?

אלוני, תודה על ההסבר.