בשלב מסויים במסע פירסמתי בלוחות את המגבר שלי פליניוס 9100.
ראשון הפונים היה בחור בשם רוננסאו, (באנגלית זה נשמע יותר טוב), והוא כתב ועניתי, ואני כתבתי והוא ענה, וכך
התכתבנו כמו שני זקנים שאין להם מה לעשות כל היום חוץ מלכתוב.
בשלב מסויים רונן (שהינו זקן יותר עסוק ממני כניראה) החליט שדי לו ושלח לי טלפון.
שיחת הטלפון הובילה את שנינו להסכמה שאבדוק אופצית שידרוג לפליניוס בכיר יותר (כמו שיש אודיופיל בכיר יותר) אתרשם וניהיה בקשר.
תקשיב, אמר ליתר ביטחון יש בחור בשם מתנוש יש לו פליניוס הייאטו- דבר איתו אולי תאזין למגבר שלו ותתרשם למה לרוץ לת"א?
מתנוש , אמרתי, זה לא זה שכולם מפחדים להתעסק איתו ? מי שנופל אצלו לאצבע (המקלידה) הלכה עליו.
לא, הוא בסדר אנחנו חברים תנסה ותדע .
איך הם חברים שאלתי את עצמי , הרונן הזה נשמע מקסים. טוב ננסה.
נכנס לכרטיס שלו באתר, אי אפשר לשלוח אליו הודעות פרטיות -חסום !
למה חסום אין לי מושג, אבל מפלס החרדה שלי מפניו עלה עוד מדרגה. עובר לאתר השני, הינה אפשר.
שולח אליו הודעה הכי מנומסת שיכול, מסביר לו באצבע מקלידה פייסנית את רצוני ונכנס לחרדה (סליחה המתנה).
עוברת שעה, הבחור עונה- אני בחו"ל חוזר ב-15 לחודש, תמתין אחרי.
מה חו"ל ? ואיך שולח משם הודעות. בשלב הזה אני כבר מתחיל להצטער, אבל אין דרך חזרה.
הטלפון הבא לרן שביט. יש הייאטו מתצוגה, תביא 9100 תביא קצת פפלינוס וקח.
החישוב מראה שאני בתקציב וקצת מעל. מחכים למתנוש, אולי אסע לשדה התעופה להחזיר אותו?
לא כדאי, הוא בטח חוזר עם טי מאקס שחור, או אולי איזה ב.מ.וו.שחורה עם חלונות כהים ולדים ירוקים.
כותב לו עוד הודעה מנומסת ומקבל בחזרה את הפוסט הבא:
"עזוב קישקושי ביצים, תבוא עם המגבר שלך אלי ונעשה השוואה במקום אוננות מילולית"
מתוכן ההודעה אני מבין שהבחור התרכך מאוד בחו"ל, וכדאי שיכנס במצב הזה לארץ.
(הערה חברים- ,לגבי הציטוט התקבלה הסכמתו של מתן לפרסמו)
מתחילים לקרוא ביקורות על ההיאטו, הביקורת של אלוני מפרגנת אך המסקנה מובילה אותי למשהו אחר שאני מחפש,
פתאום אני נתקל בפוסט של מתנוש, "הצליל מעט בהיר והסימפוניה מציקה באוזן" (טוב שלא חיסל את כל הנגנים חשבתי)
מגבר בהיר, ואם אתרשם שזה כך איך אגיד זאת למתנוש ?
חמש עשרה לחודש הגיע, שמעתי חדשות לוודא ששום מטוס לא נפל, והתקשרתי למתנוש. הוא נחת.
תבוא בשבע אני עייף, נתן את הכתובת וניתק.
היה יום גשם, שמתי את הפליניוס שלי בשקית זבל וחיפשתי את הבית. ניזכרתי שהוא אמר שמדובר בבית פנימי.
צעדתי במורד הרחוב עם הפליניוס (בעיות חניה) והמושג מסע לשידרוג מגבר, קיבל משמעות ריאליסטית.
הגעתי למספר הבית ומבחין בכביש פרטי שיורד למטה, תיראה מה זה אמרתי, הוא מבודד, אבל אל תיהיה פולני זה בטח בגלל שהוא שומע מוסיקה בקול רם (כך קיוויתי לפחות)
טלפון נוסף מוביל אותי לדירה, הדלת נפתחת ומולי עומד עם נעלי בית פומפניות,בחור בהיר עור, שיער שטני גובה ממוצא וחייכן
אוטומטית כמעט נפלטה לי השאלה אם אבא בבית, אבל הוא הקדים אותי והכניס אותי לבייתו לאחר שצוותי על חליצת נעלי.
חלל האזנה ענק, הציוד מונח על שלושה סטנדים, המון מכשירים, לא יודע מה כל אחד עושה וגם לא שואל.
נותן למתנוש את שלושת הדיסקים , שלקח אותם לחדר צדדי (עוד נגיע לחדר הזה בהמשך) על מנת להוריד את הקטעים למחשב.
בינתיים אני מביט על ההיאטו, המכשיר ענק, כבד איכותי למראה ובצבע אלומינים כהה מוברש.
הינה הוא פתר את בעיית הבהירות אני אומר לעצמי- הצבע הזה יותר יפה.
אני מביט במגבר שלי ונבהל. ליד ההיאטו אני ניראה כמו ממיר של יס , ועם זה אני בא להשוואה ? פאדיחה. עכשיו גם השקית זבל ניראת לי מתאימה למגבר.
מתנוש חוזר, ומדליק את המערכת. הכל נישלט ע"י מחשב, כשמתנוש שולט בהכל עם סטרימר אלחוטי ידני.
אתרכז במגבר, מהירות שליטה ועוצמה שלא שמעתי משום מגבר, התחום התחתון מהיר כברק, אבל הצליל לא נעים מעייף.
בשלב הזה הבטחון העצמי חזר אלי והושטתי למתנוש דיסק עם הקלטה שלך חצוצרה. מקבל חיוך ממזרי, יושב ומביט על מתנוש.
הוא סובל הבחור, אני מחייך, גם אני סובל. ניראה מי ישבר ראשון. מיצחו מתכדר ועיניו מתכווצות, עוצר את המוזיקה. קום הוא פוקד
אני קם, תרחיק את הספה , מרחיקים את הספה, ממשיכים להאזין.
"יותר טוב הא." הוא שואל, אני מהנהן בראשי בהסכמה ופי בוגד בי ואומר "לא".
שוב עוצרים. מתנוש ניגש בצעד עצבני לחדר ההוא (נחזור אליו שוב אני מבטיח) וחוזר עם שני כבלים של חשמל.
בוא תעזור נחליף כבלים. אני ניגש מאחור מביט ומקבל סחרחורת.
יש לי הרושם שאם מישהו שופך מרק מעל כל העסק, אף טיפה לא תגיע לריצפה.
לא יודע איך השד הזה הצליח אבל עם הרבה מאמץ של שנינו מיקמנו כבלים חדשים.
חוזרים להאזין, יש שיפור אבל עדיין מציק. ברגע של מחווה למתנוש אני מציע לו לחבר את המגבר שלי.
שוב עבודת חשמל וחיבורים (הבחור תותח מכיר הכל) מתיישבים ומאזינים לאותם קטעים.
הבאס ניהיה איטי יותר, הרמקול גדול על המגבר, אבל לא אבדו צלילים, הקצב ניהיה איטי יותר, אבל הכי חשוב - החריפות נעלמה.
הגענו שנינו להסכמה שכך היה נעים יותר להאזנה, אבל זה לא המגבר הנכון עבור הרמקול הזה.
מתנוש ניראה שקט מכין קפה ממכונה,(סוף סוף ראיתי כבל קומקום) יושבים ומקשקשים קצת.
חוזרים לספה ואני מתחיל לקפל ציוד.
חכה עוד לא סיימנו, שוב מתנוש נעלם לכיוון החדר המסתורי, שתי דקות והוא חוזר ומחזיק בידיו משהו.
איזה חמוד, פיצה עם זיתים שחורים. לא היא ניראית שרופה. מניח על השולחן מה זה ????
זה לא פיצה - זה מגבר אנסמבל טייגר בצורת משולש בצבע שחור.
עכשיו תישמע מה זה , הצבע חזר אליו והוא ניראה מאושר. שוב מחברים מחדש מתישבים והצליל הראשון בוקע,
לפתע אני שומע שאגה - ההאאא.......אני מביט מופתע שמאלה ורואה אצבע משולשת מול הפרצוף שמחוברת ליד, שמחוברת לאדם שניראה הכי מאושר בעולם.
יותר טוב מהפליניוס שלך הוא קורא לעברי, האמת כן. יותר מוזיקלי, כל מה שיש בפליניוס 9100 אבל יותר מתוק עגול מקסים ורומנטי.
קשה לתאר כמה אווירה יש במגבר הזה, פתאום סולחים לו על העוצמה (50 וואט) היא לא ניראית חשובה.
נכון שעוצמת הבורר הייתה במקסימום אבל, המגבר לא החסיר דבר , הכל היה מאוזן.
אז נפרדים שנינו מרוצים, לא חוכמה- שניים נגד אחד.
בדרך לרכב אני מביט על הפליניוס שלי. לא יורד גשם. קורע ממנו את שקית הזבל, וממלמל- לא מגיע לך שקית זבל יקירי
בפעם הבאה תקבל רק שקיות מכובדות.
הערת המחבר- אולי קטעים מסויימים ניראים מפוברקים, אבל הם לא ! ניתן לבדוק מול מתנוש
רק תתפשו אותו ביום טוב.
תודה ענקית מתנוש
ההיאטו ירד ממשיכים במסע.
.
