ישנו עניין ובעיה שאני לא מצליח להבין ומשום כך גם לא לפטור, בעיית התקליטים הקלאסיים .
אני אפרט:
יש לא מעט תקליטים משומשים ועוד הרבה יותר תקליטים קלאסיים .
בתקליטים חדשים או משומשים במצב שמור מאוד
הסאונד שבוקע מהם הוא כל כך טוב שהדבר היחיד שאני יכול לומר הוא 'הללויה' ,
יעיד על כך נגן הCD שלי שיושב מיובש בפינה כמו איזו פולניה פגועה .
הבעיה מתחילה בתקליטים משומשים שמצבם הוא טוב או בסדר אבל לא מדהים ,
בתקליטים של רוק, ג'אז , בלוז פופ וכו' ברגע שהם עוברים סדרת ניקיון ורחצה טובים {אני משתמש במכונת ניקוי} ,
הלכלוך והחרישות הקטנות שאי אפשר להיפטר מהן כמעט ולא מורגשות ולא מפריעות להאזנה,
אבל בתקליטים הקלאסיים גם הלכלוך הכי קטן מורגש והרבה יחסית לשאר הז'אנרים , גם אם הם במצב טוב ועוברים ניקויי יסודי .
מדוע ???
אולי בגלל שבתקליטי רוק פופ וכדומה יש יותר דינמיות וכוח שמשאירים את הרחשים מאחורה ?
אולי בגלל שכמות החריצים שיש בגרוב של התקליטים הקלאסיים הוא גבוהה מהשאר אז הוא יותר רגיש ללכלוך?

אני לא בטוח, וגם לא יודע איך פותרים את זה. אבל מה לעשות שזאת המוסיקה שאני מקשיב לה הכי הרבה.

מה עושים?

אם זה יעזור לפטרון הבעיה , הסט האנלוגי שלי הוא : MICHELL GYRO, זרוע של JELCO , וראש DENON 103R.


תודה.

לא חושב שהבעייה טמונה בסוג התקליטים אלא בסוג המוזיקה.
טבעי שמוזיקת ג׳אז יותר חזקה ומודגשת, ואולי פחות מבחינים ברעשים.
לגבי המישל ג׳ירו יש לי אחד,עם אותה הזרוע אך הראש הוא AT150MLX.
אני מעדיף את הראש הזה על אחרים בגלל מבנה המחט שלו.
הקצה שלה צר יותר,ומשום כך אין כמעט השפעה לשריטות והן כמעט נעלמות.

לצערי אני לא חושב שאפשר "לעזור" לך הרבה, אולי להשתתף בצערך...


הנה דוגמה כפי שאני תמיד טוען להבדל בין מה "נשמע דינמי" לבין "טווח דינמי"
דווקא לתקליטים הקלאסיים סביר שיש יותר טווח דינמי (הבדל בין חלש לחזק), אבל מה שפה קריטי זה שיש חלק גדול של היצירה שמנוגן בעוצמה נמוכה, ואז יש יחס גבוה יחסית בין עוצמת הסיגנל על הגרוב לעוצמת הרעש. וזה גורם לך לשמוע אותו יותר.

בנוסף, מה שאתה שומע כנראה זה יותר פגמים פיזיים מאשר ליכלוך. יכול להיות שאת התקליטים הקלאסיים שלך שהגיעו מייד שניה יותר "חרשו", גם בכמות הפעמים וגם עם ציוד לא טוב או לא מכוון מה שהורס את התקליט.

בקיצור, אין הרבה מה לעשות. יש באמת אפשרות לחפש ראש פחות רגיש אבל אני לא יודע אם הייתי הולך לשם. אולי להשקיע יותר בתקליטים עצמם?

שלום.

הייתי לוקח את הענין למקום אחר:

א.אין פרטים לגבי סוגי המוסיקה.תסכים עימי שבהקלטת סולו מול הקלטה סימפונית אשר משקיטה כאילו את רעשי הרקע שיש על התקליט הקלאסי.

ב.אז מהו בכל זאת מקור הרעש?

1)התקליטים,שמוקלטים בהם הרכבים מצומצמים,פגומים משימוש בראש שעבר את אורך החיים שלו.

2)מומלץ ביותר ,לא לעבור 1000 שעות שימוש בכל ראש שהוא.

3)על כיוון מיקצועי של הראש עוד לא דיברנו....

לתשומת ליבך.

רק תיקון קטן ביחס אות לרעש (SNR). בהנחה שעוצמת הרעש (לבן + צבעוני) שקיים בשרשרת הניגון מהפטיפון קבועה. הרי שעוצמת האות קובעת את ה-SNR.
כך שאם חלק גדול מהיצירה מנוגן חלש ה- SNR נמוך ושומעים פחות טוב

ניראה לי קצת מוגזם הקטע הזה של 1000 שעות.בחישוב של שעתיים ביום ,בין שנה וחצי ל שנתיים להחליף ראש שנניח עולה 3000$...?

לדעתי פטיפון כלל לא מתאים למוסיקה קלאסית משתי סיבות עיקריות (יש עוד) :

1- למיטב ידיעתי שום חברה לא מדפיסה הקלטות חדשות ע"ג תקליטים ( אם לא סופרים את דודמל -מנדלסון סימפ 3 ב DG)
לגבי הדפסות חדשות של הקלטות ישנות - בהרבה מיקרים קיימות הקלטות חדשות טובות יותר מהעידן הדיגיטלי , בנוסף, העברות דיגיטליות של הקלטות אנלוגיות "מפוארות"
הן בדר"כ טובות עד מצויינות למשל ה"רינג" של שולטי והרקוויאם של בריטן, שתי ההקלטות משנות השישים.

2 "פופים" ו"טיקים" הם חלק בלתי נפרד מהמדיה . שחיקה של הגרוב הגורמת ל misstracking ..

נעשה סדר,,,

1. כדי להגיע ל- misstracking , צריך לנגן תקליט יותר מ-100 (יש אמרים - יותר מ-150) פעם בפטפון מכוון. ישל לי תקליטים בני 50-60 שנה, ועדיין אין בהם misstracking .

2 . קליקים בודדים ואקראיים (בניגוד למחזוריים שבאים משריטות) בדרך כלל נגרמים ע"י גרגירים מיקרוסקופיים שנתקעו בגרוב. ברוב המקרים, אפשר להיפטר מהם באמצעות מכונת ניקוי טובה (כמו שיגאל לסלרי התחיל לייבא) או באמצעות עבודה סיזיפית של ניקוי רב שלבי במכונות שאיבה רגילות.

3. קליקים תקפים ("פצפוצים") מעידים על תקליט שחוק, לא כייף לשמוע ואין מה לעשות.

לדעתי , פטפון הכי מתאים למוסיקה קלאסית כי היא נשמעת בו מדהים! לא בכל פטפון אמנם. מנסיוני הלא עשיר במיוחד (ובכל זאת, היו לי 4 פטפונים) - רק פטפון מושקע מאד יכול להתמודד עם מוסיקה קלאסית בכבוד. לגבי איכות התקליטים - דווקא בז'אנר זה קל יחסית למצוא תקליטים במצב טוב מאד, עם פחות מ-10 קליקים לצד (במזל - אפילו כמעט ללא קליקים). ומשום שב"חור בשחור", למשל, מוכרים קלאסיקה לפי משקל – אפשר להמר בלי לעשות חור בכיס. אגב, תקליט טוב (מבחינת איכות הוויניל) שאין לו קליקים - יישאר להיות כזה אחרי מספר סביר של ניגונים, אם לשמור אותו באופן נאות.

klicks pops & crackle הם חלק מתהליך ההדפסה של התקליט (press) ואינם קשורים בהכרח למצבו.
תופעת הmisstracking מתקשרת גם לבעיית סוף התקליט-
לקראת סוף התקליט יורדת המהירות הקווית שהמחט "רואה" ואיתה יורדת צפיפות האינפורמציה
כמו גם הכולת להפיק צלילים גבוהים באותה עוצמה כמו בהתחלת התקליט עקב כך שהתעלות
נעשות זוויתיות יותר (קרובות יותר להיות מאונכות לכיוון התנועה)