שלום לחברי הפורום
אני חדש יחסית לעולם ה hifi אולי קצת יותר מחמש שנים. מוזיקה תמיד אהבתי אבל הרמקולים הישנים של sound design ורסיבר של אונקיו עשו עבודה מספקת עבורי. כבלים היו אמצעי העברת אות ותו לא, כך שאת הכבל קניתי בחנות חשמל, כמה שקלים למטר ויצאנו לדרך.
המהפך קרה כשהאזנתי למוזיקה אצל חבר, רמקולים של B&W 801 מלווים בחלקי מערכת תואמים וזהו, הלך עלי. החיידק תקף במלא העוצמה ומאז, חווית שמיעת המוזיקה פרצה גבולות ואני ברקיע השביעי.
המערכת שלי כוללת היום רמקולים של Usher BE 10 , מגבר של מקינטוש, Jolida CD ו- resolution audio DAC וכבלים של Chord.
קראתי רבות על כבלים וחוות דעת רבות וצבעוניות על השפעת הכבלים על הצליל, כן, אני יודע, קראתי רבות גם ממשתמשים אחרים על כך שההבדל קטן אם בכלל ועד השבוע לא חשבתי רבות בעניין הכבלים עד שנכנסתי, לא בטעות כמובן לחנות אודיו בסינגפור ושלא כהרגלי ושלא בהתאם למסורת הרומנית, לקחתי איתי את הארנק..... והתוצאה, כבל רמקול של Acoustic Zen Satori נוסף למזוודה.
נחתתי הבוקר ולפני שנהג המונית הספיק להסתובב ברחוב, הכבל כבר חובר והמוזיקה נגנה.
מכירים את המשפטים.... ״הצליל נפתח״ או ״עומק הבמה השתנה משמעותית והנגנים קפצו לקפה ולנגן בסלון״?
אז זהו, שלא
אני חייב לומר שלא שמעתי שום הבדל... אולי ירידת שמיעה בשל הגיל, אולי שעווה באוזניים אבל הצליל הטוב שהיה קודם נשאר טוב כשהיה....
אה כן, הרושם והפאסון עלו מדרגה, צינורות ההשקיה בסלון הוסיפו מימד של דאווין וכמובן נשבר רף נוסף בסולם הסבלנות של האישה.
אז..... האם זהו מקרה קלאסי של voodoo כבלים? או שעם הזמן, אשכנע את עצמי ש ״ הצליל נפתח״?
אני לא מאוכזב, סתם סקרן ומשועשע ששנים של אימון בלהשאיר את הארנק מאחור, הסתיימו בקנית אימפולס שכזו
יש כאן עוד כהני voodoo כמוני?