סשן המוסיקה אתמול היה ארוך ואחד הקשים שהיו לי בזמן האחרון,
לא רק בגלל קושי המוסיקה שהתנגנה לה לאורכו, אלא גם בשל התמודדות עם עייפות מצטברת שהכתה בי.
אך אלו סתם תירוצים משלי.. האמתי, שמזמן לא התרגשתי כמו אתמול.
בתקופה האחרונה שמעתי מוסיקה קצת פחות ממה שאני רגיל והכניסות לחדר שלי, היו מועטות..
משלל סיבות כאלו ואחרות..
אך אתמול כמה דברים קרו, שהסשן הנ"ל היה מחויב המציאות מבחינתי.
בשבועות האחרונים, אני מבקר לא מעט בחנות דיסקים, שעברה מהפכה קטנה לא רחוק מביתי.
עכשיו יש שם מחלקה קלאסית רצינית מאד ומנהל שמכיר ומבין את הצרכים "שלנו" המטורפים שממשיכים
לרכוש את המדיה הפאסה הזו (מישהו אמר את זה באחד השרשורים, לפני כמה ימים).
גם אתמול עשיתי את פעמי לכיוונה, במסגרת מיפגשון עם חבר יקר וצוציק שרצה "לטייל" במקום לסור הביתה.
למרות החושך, הקור והעייפות.. יצאתי. אבל בטיול הזה זכיתי גם בקצת מוסיקה מצוינת ובהתרגשות גדולה
שהתגעגעתי אליה ולשכמותה.
הרשומה הזו באה, במקום לעדכן כמה שרשורים במקביל. יש את שרשור הדיסקים החדשים בפורום הקלאסי..
ויש את השרשור שתפס מאסה מכובדת מאד (כפי שצפינו) של "מה אתה שומע?"
כך שאני בעקרון הורג כמה ציפורים בבת אחת, בתקווה שזה יהיה נחמד יותר..
אז כאמור הסשן היה קשה. מוצלח מאד, אבל לא קליל בעליל.
בשעה די מאוחרת שהשקט שרר בבית, יכולתי סוף סוף לסור לחדרי, לבחור את אחד הבקבוקים שהמתין
בקוצר רוח לנשום קצת חמצן, למזוג לי כוס ולשקוע בספה הרכה שלאוזניי זוג אוזניות חמימות.
הדיסק הראשון ששמעתי הוא דיסק קאמרי, שהמרכז בו הוא פסנתרן שאני אישית אוהב מאד.
אחד הגדולים של המאה, שממעט מאד להופיע ולהקליט. אנחנו זוכים לשמוע אותו פעם בלא מעט שנים,
כך שבכל פעם שהוא כן מוציא, ההתרגשות חוגגת ואני ממתין בכיליון אוזניים להקשיב לאצבעותיו מקישות על
הפסנתר המבריק. את הדיסק הזמנתי מהחנות המדוברת וכאשר הגיע, קיבלתי טלפון שהוא נמצא וממתין לי
(הם שומרים לי כמעט את כל הדיסקים שאני "צריך" ואני כמעט ולא מחפש במדפים מוסיקה, רב הרכישות שלי
מהם נעשות מאחורי השולחן (לא מתחת...
)).
Bacewicz: Piano Sonata No. 2; Quintets Nos. 1 & 2\Zimerman
קריסטיאן זימרמן מנגן כאן מוסיקה של מלחינה פולנית בת "זמננו" כאשר בכותר ישנן שלוש יצירות..
2 חמישית לפסנתר, וסונטה לפסנתר סולו.. שכמובן זימרמרן מוביל בדיסק הזה מבעד לקלידים.
המוסיקה לא קלה לעיכול והיא דורשת ריכוז רב כדי לספוג את הליריות, הזמנים והטקסטורות השונות שהמלחינה התכוונה להם.
אפשר לסמוך על זימרמן שלמד את המוסיקה הזו על בוריה, התאמן והגיש אותה בצורה מעוררת השראה.
הכוס שלי כבר חצי ריקה בזמן הסונטה, שנמצאת בין שתי החמישיות בדיסק. החמישייה הראשונה קשה,
אך די נינוחה (לעומת הסונטה והחמישייה השנייה) היא אלגנטית קצת יותר ואפשר לספוג ממנה מהתקופה
הרומנטית גם כן. הסונטה קצת יותר קשה לעיכול והמודרניזם פורץ החוצה אט אט , עד שמגיע לשיא בחמישייה שמסיימת את הכותר.
בסופו של הדיסק, ואחרי שלוש יצירות חדשות לגמרי שלא שמעתי מעולם, הכוס הראשונה נלגמה עד הטיפה האחרונה..
אני חושש שהוויסקי המשובח הוא הווזלין הטבעי, שהביא את המוסיקה הזו להיספג די ברכות אצלי, אבל סה"כ אהבתי.
מאד יכול להיות שההתרגשות בלשמוע את זימרמרן מנגן, העלתה את הריכוז שלי בעוד דרגה, כך שהכול יחד,
הצליח לייצר פלטפורמה די חלקה להאזנה ראשונית של המוסיקה הזו. אני כמובן צריך עוד כמה וכמה האזנות כדי
לקלוט את הכל ולנתח אותה מבחינה מוסיקאלית קצת יותר רצינית
משם המשכתי הלאה, ולדיסק נוסף שרכשתי אתמול אחה"צ.. והוא מיוחד מאד גם כן ומרגש ביותר, לפחות מבחינתי.
הפסנתרנית YUJA WANG במפתיע לגמרי, אחרי זוג כותרים עם מוסיקה מדהימה ויכולות מרשימות, שבהם היא
מנגנת פסנתר סולו, הקליטה דיסק- שבו היא מנגנת קונצ'רטו שלם סוף סוף.
ולא סתם קונצ'רטו. את השני של רחמנינוף! ומי על הפודיום מוביל את תזמורת מאהלר? קלאודיו אבאדו לא פחות.
פשוט חגיגה מדהימה הדיסק הזה. ולא היה זמן נכון יותר להניח אותו על הטרנספורט, מאשר מייד אחרי זימרמן
והפולנייה..
Abbado\Yuja Wang: Rachmaninoffהכותר מתחיל דווקא עם "הרפסודיה על נושאים של פגניני".. יוג'ה וואנג נכנסת כאן למים עמוקים מאד,
לאו דווקא מבחינה טכנית, שכבר הכרנו ואנו יודעים שאין לה עם זה שום בעיה.. אלא לאוקיאנוס של רגשות.
לבוא ולתקוף מוסיקה של רחמנינוף זה דבר שאין להקל עליו את הדעת והיא עושה זאת בהצלחה מרובה.
נראה שהיא מתכווננת לרוח הרוסית הנוגה ונגינתה משקפת את הניואנסים ואת הטקסטורות הנהדרות שישנן
ביצירה הזו.
הכוס מתמלאת שוב, ואני שוקע בשנית בתוך הכורסא הרכה.. לוגם לאט לאט את הנוזל החריף והמתוק מהכוס
ועולה לשמיים מהנאה. בסיום הרפסודיה, אני נהיה דרוך יותר, מכיוון שעוד רגע מתחיל הקונצ'רטו..
זו הפעם הראשונה שאשמע אותה מנגנת בליווי תזמורת וזה מבחינתי מבחן לא פחות חשוב מהאלבומים
הראשונים שלה שבהם היא ניגנה סולו.
אבאדו על הפודיום, תזמורת מאהלר הצעירה מלווה ויוג'ה וואנג הנפלאה מתיישבת מול הפסנתר.
ההקלטה חיה לגמרי, עם קהל מולם ואפשר להרגיש בנקל את הדינאמיות וההתרגשות של כל הנוגעים בדבר.
הביצוע טוב מאד, הליווי מקסים כהרגלו של אבאדו, אך משהו שהפריע לי היה שהפסנתר קצת נבלע בין התזמורת.
בקונצ'רטו הזה, הפסנתר הוא כמעט כמו כלי בתזמורת, אך לא צריך להגזים
.
כנראה שטכנאי ההקלטה חשב על זה יותר מידי ופשוט הוריד את הסליידים של הפסנתר נמוך מידי.
אך אל דאגה, ההנאה שלי ממש לא נפגעה (וגם שלכם לא תיפגע אם תחליטו לרכוש אותו), זה רק אומר שאם
מישהו רוצה לשמוע רחמנינוב, בפרט את הקונצ'רטו הזה, יש כנראה טובים ממנה. אך ההתרגשות נשארה בעינה.
עדיין, שמחתי על הכותר, על התעוזה שלה ועל כשרונה הרב. זהו כבוד גדול מבחינתה לנגן תחת ליוויו של המאסטרו אבאדו.
היא, אני בטוח מוקירה זאת מאד.
הכוס השלישית והאחרונה נמזגת ואני עובר לדיסק השלישי בסשן הארוך הזה..
שוב אני פונה למוסיקה קשה, לא אינטואיטיבית כל כך ובעייתית לעיכול.
כותר חדש יצא גם לכנרת המעולה ליסה בתשבילי. הצגתי אותה לפניכם לא פעם, ואני מנסה לעקוב אחריה
בהקלטותיה שמגיעות כל תקופה.. הפעם כותר חדש, הראשון מתוך הלייבל DG שליסה עברה אליו אחרי שהקליטה
קצת ב SONY..
Echoes of Time זה שמו של האלבום, בו ליסה
מנגנת כמה מהחומרים היותר "מופרעים", יפים, קשים שיש לרפרטואר הכינור, אך לכולם יש מבחינתה בסיס
פוליטי לא קל בכלל.
כל אלו שבחרה לנגן כאן, אם בליווי תזמורת, עם בדואט עם פסנתר (ד"א הפסנתרנית באלבום זה שמצטרפת
לליסה בלא מעט מהחומרים כאן, היא- הלן גרימו המדהימה) משלבים מלחינים גרוזינים (ארץ מוצאה של ליסה)
ורוסיים. כמו רחמנינוב, שוסטקוביץ ועוד. ליסה מנגנת כאן את הקונצ'רטו הראשון לכינור של שוסטקוביץ,
שהוא אחד הקשים ללא ספק ברפרטואר.. מוסיקה מדהימה, אך חדורה המון אמוציות לא קליטות.
מלווה אותה אקה פקה סאלון.. עם התזמורת רדיו של בווריה.. בכישרון רב ללא ספק.
הכותר ממשיך עם קטעים קצרים יותר של מלחינים כמו ארבו פארט, ג'יה קאנצ'ליס, ואפילו רחמנינוב בקטע
אחרון יפיפה ביותר, בדואט עם הלן גרימו כאמור.. – ווקאליסט.
השעה כבר די מאוחרת ואני מרגיש שהוויסקי העייפות וההתרגשות נותנים אותותיהם לעיני שכבר מתקשות מאד
להפתח. המספרים על נגן הדיסקים נהיו מטושטשים ובדיוק התוים האחרונים של Vocalise, Op.34 No.14
מסתיימים. הנגן מסמן לי ברעש דיגיטאלי אופייני' של עצירת סיבוב הדיסק, שהסשן נגמר.
הכוס שנחה לי ביד כבר כמה דק' מבלי שאעלה אותה לכיוון הפה, עולה לקו העיניים כדי לראות אם לא
פספסתי טיפה.. אני הופך אותה אל פי בכל מקרה.. מתנתק מהאוזנייה, מקפל את הדום של הכיסא חזרה
למקומו ועף לישון..
אביעד.
