עמיר לב - פעם בחיים

אני האחרון שיטען שהוא מבין משהו בסצינת המוזיקה הישראלית. מי "נחשב" ומי "פאסה", מי מכר יותר ומי נשאר על המדפים, או אפילו מי נכנס לפלייליסט של מי.

למרות זאת, אני בטוח שאין הרבה שלא נתקלו ביוצר - עמיר לב, ואני כמותם.
עם סאונד מלנכולי בדר"כ, וקול עמוק במיוחד, גם אם טיפה נשמע מאולץ לעיתים, קשה שלא לשים לב אליו גם בהאזנה חטופה ברדיו.

אחד המנהגים שלי בשנים האחרונות הוא להערים כמה דיסקים של יוצר ישראלי אקראי בכל ביקור בחנות הדיסקים הקבועה. החל ממרגול ועופרה חזה וכלה בזמרים עכשויים, כולל אלו המככבים בגלגל"צ, משתדל לתת לכולם צ'אנס (עם גבולות מסויימים כמובן).
נכון, הרבה פעמים הדיסקים האלו שוכבים בערימת הסגורים חודשים רבים, יש שם כאלו שנרכשו לפני יותר משנה וחצי, אבל משני הדיסקים של עמיר לב (שנרכשו לפני כחצי שנה אני מעריך) היו לי ציפיות.

האלבום עליו אכתוב כמה מילים - פעם בחיים - יצא לקראת סוף העשור הקודם, מסתבר לי היום, לאחר שקראתי כמה ביקורות ברשת שהוא מאוד "נחשב".
כולנו מכירים מתוכו כמה שירים כמו "כחול וירוק" שעדיין מושמע בתחנות הרדיו השונות.

אהבתי מאוד את העובדה שכל הדיסק, עשרה טרקים בסה"כ, שומר על עקביות מוזיקלית כלשהי, תיפוף איטי, גיטרות, וגוון שירה סיפורי הנשמר לאורך כל הדיסק.
יש שימצאו את זה משעמם, אבל אני באופן אישי אוהב להתאים את המוזיקה למצב הרוח, ואין דבר יותר מעצבן מאיזה שיר קופצני באמצע אלבום רגוע.

אבל מה שבאמת מיוחד באלבום הזה, ובכלל בשירים של לב, היא רמת האינטימיות שהוא יוצר בליריקה שלו. זאת הבחנה שמאוד בלטה לי בהאזנה בבית לעומת האזנה בחצי אוזן ברדיו.
הוא חושף בצורה בוטה סיטואציות מהחיים, יחסים עם בת זוג, עם האמא ושאר מחשבות והירהורים שבדר"כ נשארים אצל רובנו כמוסים. כמובן שיכול להיות שהכל פרי דימיונו הפרוע, אבל זה לא כל כך משנה, כי זה מרגיש ונשמע אמיתי.

שמתי לב שבאלבום החדש יותר שבבעלותי (2004) איכות הסאונד השתפרה, אבל גם אותו דיסק מסוף שנות ה- 90 בעל איכות סאונד מתקבלת על הדעת. בטח בקנה מידה ישראלי.

מעניין אותי לשמוע את הדיסק החדש שיצא רק לפני מספר חודשים ולא היה על המדפים באותה רכישה, בקרוב אם כן.

תתפלא אומנם,אך בשנים האחרונות,איכות הסאונד של המוזיקה הישראלית השתפרה עשרות מונים ביחס להקלטות המזעזעות של שנות השמונים/תשעים.לדעתי,חלקן אף ברמה המתעלה על המון הקלטות חדשות מלייבלים תוצרת חוץ!

במידה והסגנון הישראלי אינטימי תפס אותך,תנסה את הדיסק "יציאה" של שלום חנוך מתוך ההופעה האקוסטית ביחד עם משה לוי.יופי של דיסק ויופי של הקלטה(למעט כמה SS שורקים..)
עדיין ח"ח על הסקירה ,למרות שליוצר הנ"ל אני לא כ"כ מתחבר...

יכול להיות, אני ממש לא בעניינים. יש לך דוגמאות?

כמו שכתבתי בעריכה:
שלום חנוך-יציאה
הבנות נחמה-איכות חבל"ז
אביב גפן-ועם הזמן
שלמה ארצי+שלום חנוך בהופעה בקיסריה(מעט מפוצץ בבאסים אך עדיין טוב)
מרסדס בנד-הדיסק הראשון
אפילו קרן פלס...כן כן..ידוע
עוד?

המממממ

תלוי למה אתה משווה, בנות נחמה חביב, קרן פלס הראשון מקומפרס חבל"ז את השני לא שמעתי.

אולי זה טוב יחסית למוזיקת פופ/רוק מחו"ל, אלו שמטביעים במליונים לא אלפים/עשרות אלפים, אבל רבאק, זה הכי טוב שאנחנו יכולים לקבל?

תראה,חלק גדול מהמוזיקה שאני שומע הוקלטה באזור השישים/שיבעים כך שאני מוכן לקבל הקלטות ברמה של הבנות נחמה על כמעט כל הדיסקים שלי(ובהנחה שאתה בעצמך מאזין למוזיקה ולא לסמפלים של "נעים" כל הזמן... )!

ברור.

הבעיה היא שעם הרבה מערכות חושפניות קשה מאוד לשמוע דברים כאלו, זה מוציא את החשק (לא מדבר על נחמה, ולא על הדיסק שבסקירה, כי הוא בסדר יחסית).

מסכים!

לא מזמן ערכת כאן סקירה לדיסק של רוקפור "האיש שראה הכל".הדיסק עצמו אכן נפלא ביותר,כל עוד מאזינים לו במערכת מיני של גרונדיג.האיכות הקלטה שם כ"כ (אבל כ"כ..) מזוויעה עד שבאמת ולא ניתן להאזין ל-"דבר" הזה במערכת נורמאלית!

אז לסיכום,במקרים מסוימים כנראה שתמיד אפשר יותר!

חביב העמיר לב הזה

שי מהתוכנית שי ודרור משמיע את האלבום האחרון שלו בלי סוף.
נראה לי שיש לו פוטנציאל סביר לקניה.

כן איזה הקלטות אה בטח עשו רי-משהו ואז הוסיפו לזה עוד רי-משהו.
הקלטות עאלק.

מטבעה של אמנות [ שיר, צילום, ציור, פסל...] היא מפוענחת אצל הנמען.

רבות דובר ב'כוונת היוצר' החל מהכותרת למשל שהוא נותן לדבריו או כמה רקע ביוגרפי אכן מצוי ביצירה [ ע"ע הארספואטיקה של ביאליק, מצור לבבי חצבתיו ] ושאר פרמטרים חיצוניים , אבל בשורה התחתונה, זה צריך להתקבל אצל המאזין, ולטובת כך דרושה אצל המאזין הזה קרקע פורייה לחומרים הספציפיים, שתעורר סוג-של-הזדהות/הבנה או לכל הפחות ש'תיגע' במקום שחשוף לסוג כזה של נגיעה. חשוב לזכור שאין המדובר בתיקוף התכנים ביחס ישיר [ יעני "ככה אני/אצלי" ] גם 'הבנתם' כאמור מספקת ואפשר להתרגש מדברים שאינם ולא היו חלק מחיינו [ רח' האגס 1 ].

אני לא יודע אם ההרהורים הללו נשארים אצל רובנו כמוסים. אצל חלקנו וודאי. חבל על כך.

כוחה של אמנות מצוי בין השאר שם, באופציה שלה ליטול "בכח" דברים 'כמוסים' ולאוורר אותם,
היא מרגיעה ע"י מתן תוקף 'אוניברסאלי' לתחושות למשל על בת זוג, אמא, אהבה וכיו"ב.
את החשיפה שהגדרת 'בוטה' יכול אחר להגדיר כטריוויאלית...: שם מתמקד הדיון בעיקרו,
והוא רמת הפתיחות של כל אדם, שהיא סוג של אסטראטגיה לחיים - אבל כזו שלרוב נגררת
מגיל צעיר ונותרת מכח ההרגל, ובהיעדר בחינה שלה לא תימצא לאדם אלטרנטיבה והוא יחוש,
לכל הפחות, 'מוגן' מאחורי משהו, לכאורה, כי אם נחשוב סטרוקטוראליסטית טיפה, אזי מוגן - במגננה - האם יש מתקפה ? אי-פתיחות, באופן כללי, פחות 'יעילה' מהבחינה הזו, ובכלל.

אבל בואו נחזור לעסוק בעיקר, מה השטויות האלה, פתיחות, כשאפשר במקום לרכוש חוט.

הבנות נחמה על כל ערימת הכשרון וההצלחה וההקלטה הטובה [ והבהירה ] לדעתי ההרמוניה בינהן היא מדרג ב', 3 קולות יחידניים ששרים יחד, אני עדיין מאזין להן פה ושם אבל עיקר ההרגשה שלי הוא שזה דיסק מפוספס. עמיר לב הוא מסוג החבר'ה שמגיעים אלי מהארדיסק נייד של חברים, האזנתי פה ושם, הוא אחלה כרקע ואכן גם מאוד חשוב לי שהוא שומר על אותו קצב בדיסק - מאוד הזדהיתי עם מה שאלוני אמר בהקשר לזה.