בשבועיים האחרונים אני בנירוונה מהאזנה למוסיקה, מאז שהגיעו אלי הרמקולים החדשים Brodmann VC2 .
מעט רקע על הרמקולים:
הרמקולים מהסדרה הזאת מתוכניים על ידי הנס דויטש, אשר, בין השאר, היה הטונמייסטר (Tone Master) של המנצח קארייאן. במשך מספר שנים הרמקולים יוצרו, תחת פיקוח המתכנן הנס דויטש, על ידי יצרנית הפסנתרים האוסטרית הידועה והוותיקה – בוזנדורפר. לאחרונה בוזנדורפר נקנתה על ידי חברה יפנית. ההנהלה היפנית החליטה להתמקד בפסנתרים בלבד ולזנוח את ייצור הרמקולים. בהסכמה ובתיאום, בשיתוף פעולה עם הנס דויטש, בוזנדורפר העבירה את ייצור הרמקולים לחברת ברודמן, חברה אוסטרית צעירה יחסית, המייצרת אף היא פסנתרים. בשורה תחתונה, מבחינת הצרכן, הרמקולים מסדרה זאת, אלה שיוצרו על-ידי בוזנדורפר ואלה המיוצרים על-ידי ברודמן, זהים לחלוטין לכל דבר ועניין, לבד מהשם על תווית היצרן.
תחילת המסע.
לפני מספר חודשים התארחתי אצל שמעון בוזגלו ושמעתי את המערכת שלו, אשר ליבה הם הרמקולים Bosendorfer VC7 . הייתי עם פה פעור במשך כל זמן ההאזנה. מעודי לא שמעתי מוסיקה משוחזרת הנשמעת כל כך טבעי, כל כך קרוב להופעה חיה – בין אם ג'אז, או מוסיקה קאמרית, או מוסיקה סימפונית. כאשר חזרתי הביתה, במשך 3 ימים לא הייתי מסוגל לשמוע את המערכת שלי, עם הרמקולים B&W N 803 , אשר עד אותו זמן נשמעו לאוזניי טוב מאד. לאחר מספר שבועות ביקרתי שוב אצל שמעון ושמעתי את המערכת שלו. הרמקולים שלו נשמעו לי מדהימים, לא פחות מאשר בפעם הראשונה. שוב, כאשר חזרתי לביתי לא הייתי מסוגל לשמוע את המערכת שלי במשך כמה ימים.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הרמקולים האלה עולים הון תועפות, אין לי סכום כזה ואיני יכול להרשות לעצמי סכום כזה. אם יהיה עלי להפוך להיות חסר בית כדי לרכוש את הרמקולים, לא יהיה לי היכן לנגן אותם. מאידך, האזנה למוסיקה היא ההנאה הגדולה ביותר שלי בחיים, האזנה למוסיקה היא טעם החיים עבורי. התלבטתי במשך כמה חודשים וחשבתי על הדגם הנמוך ביותר מאותה סדרה, VC2 . בירורים שעשיתי העלו ששני הדגמים האלה נשמעים דומה מאד, אפילו עם יתרון קל לדגם VC2 , כאשר הדגם VC7 נועד לחללים גדולים מאד, בעוד חלל ההאזנה בביתי הוא די קטן. הרמקולים VC2 עולים פחות מאשר VC7 , אם כי עדיין המון כסף. בסופו של דבר אזרתי עוז, אספתי משאבים והזמנתי את הרמקולים.
הנירוונה.
בשבועיים האחרונים, מאז שהגיעו אלי הרמקולים, אני בנירוונה מהאזנה למוסיקה ואיני יכול להפסיק לשמוע מוסיקה.
בעיקרון, אני נמנע מלקרוא מגזינים בנושאי אודיו ואודיופיליה וכן אני נמנע מלקרוא ביקורות על מוצרים, כך שהמונחים השגורים בפיהם של האודיופילים אינם מוכרים לי. שמעתי מונחים אודיופיליים שונים, אך איני יודע למה בדיוק מתכוונים אותם מונחים. כך שאני יכול לתאר את חווית ההאזנה שלי רק בלשוני, שהיא לשונו של אדם מהשורה.
הדבר הראשון אשר בו הרמקולים האלה כבשו אותי הוא הטבעיות שלהם. כלי הנגינה והקולות האנושיים נשמעים טבעיים באופן לא רגיל. לפעמים, כאשר אני מאזין למוסיקה ועוצם את עיניי, זה נשמע לי כאילו אני מאזין לנגינה בקונצרט חי. כמובן, זה מתייחס רק לכלים אקוסטיים, לא מוגברים. בין אם מדובר ברביעייה קאמרית, או בתזמורת סימפונית, או בלהקת ג'אז – ההאזנה קרובה מאד לישיבה בקונצרט חי, קרובה יותר מאשר בכל מערכת אחרת שזכיתי להאזין לה. נראה לי שלרמקולים האלה פירוט ושקיפות יוצאים מהכלל ואיזון טונאלי מושלם. יותר מכל, הרמקולים "מוסיקליים" מאד.
יש לי שני מבחנים פרטיים משלי למערכות שמע.
האחד הוא כיצד המערכת נשמעת מחוץ לחלל ההאזנה עצמו. עם הרמקולים האלה, המערכת נשמעת גם בחדר הסמוך לא פחות טוב, אם כי, כמובן, אין את תמונת במת הקול.
המבחן השני הוא האזנה בעוצמות נמוכות ונמוכות מאד. לפעמים אני שומע מוסיקה בשעות הקטנות של הלילה. בשל מציאות שכנים, עלי לשמוע בעוצמות נמוכות מאד. מסתבר שכל התכונות של הרמקולים נשמרות גם בעוצמות שמיעה נמוכות ונמוכות מאד. עם הרמקולים הקודמים שלי, יכול הייתי להנות מהם רק החל מעוצמות שמיעה בינוניות-גבוהות.
מניסיוני במערכות שמע קודמות, כאשר מעלים את רף הפירוט והאיכות של מערכת שמע, פגמים בהקלטות וכן דחיסה (compression) – מובחנים יותר ומפריעים יותר. עם הרמקולים האלה קרה לי משהו שונה. בין שאר מקורות, יש לי אוסף תקליטורי ג'אז בהקלטות היסטוריות משנות הארבעים והחמישים – הקלטות מונו, באיכות טכנית ירודה, אשר לפחות חלקן נעשות בהעתקה מתקליטי ויניל לתקליטורי CD . האזנתי לתקליטור מונו כזה של שרה ווהן. בהתחלה, שמעתי כמובן את האיכות הטכנית הירודה של ההקלטה. אבל, לאחר כמה שניות, האוזן שלי התעלמה לחלוטין מהפן הטכני של ההקלטה ומצאתי את עצמי בנירוונה מוסיקאלית עם ההאזנה לקולה המופלא של שרה ווהן ולהקת הג'אז המלווה אותה. אם לתאר חווייתי במילותיי – הרמקולים האלה פשוט "עושים מוסיקה".
לגבי העדפות ההאזנה שלי, מבחינה כמותית, במקום הראשון נמצאת מוסיקה קלאסית, במקום השני ג'אז (קלאסי ומודרני) ובמקום השלישי רוק קלאסי, מוסיקה ישראלית, כולל גם מזרחית וכן מוסיקת עולם, כולל גם מוסיקה הודית וערבית. שמעתי עם הרמקולים מוסיקה מכל הסוגים והסגנונות. הם הרמקולים המהנים ביותר ששמעתי, בכל סוג וסגנון מוסיקה שהוא.
ולהאזין בחושך 
(ה"אמת" לא אצלי בכיס, כזכור 