אני מציע בזאת שרשור נסיוני, האלטרנטיבה הג'אזית לשרשור הביצועים הקלאסיים.
מה אתם אומרים? כל כמה ימים ניקח "סטנדרד" כזה או אחר, ואנשים ימליצו על הביצוע האהוב בעיניהם...

שווה נסיון לדעתי - מקסימום, השרשור יגווע לו בשקט, ואני אחזור להמליץ על מוראבק ורונלד סמית' לקול גיחוכם של חברי הטובים

החוקים המוצעים פשוטים:
1) רק אחד מכריז על מעבר ל"יצירה" חדשה (אני מתנדב, למרות שיש פה כמה אלטרנטיבות עדיפות בעיני)
2) מנסים לדבוק בנושא הנוכחי, למרות שגיחה אסוצייטיבית קלה מדי פעם ימינה או שמאלה תבורך
3) כמה מילים על הביצוע ומה אהבתם
4) אסור לחפור, לקטול ביצועים שאחרים המליצו (מותר כמובן לא להתלהב מהם), לשאול שאלות על מהות השרשור (ו/או החיים בכלל), בקיצר, לזרום.

רוצים לנסות?

מעולה אייל, אני בעד
ברשותך אציע את הקטע הראשון.

מהו הסאמארטיים המועדף עליך ?
הסאמארטים שלי המרגש ביותר, היפה ביותר, המענין ביותר הוא של פיצג'רלד וארמסטרונג.
אין אחד יפה ממנו ...

אכן, קשה להתחרות באלה ולואי.
אני צריך להתארגן על המחשבות שלי בעניין, אבל עם בביצוע ווקאלי "קלאסי" עסקינן, ממליץ בחום רב על ריי צ'ארלס עם קליאו ליין. בגלל הנשמה המדהימה של ריי, ווירטואוזיות של ליין. גם התזמור יפה בעיני.



אייל

רעיון טוב אייל. אני מודה שחשבתי עליו בעבר אבל ירדתי מהעניין כי יש הבדלים מהותיים בין ג'אז וקלאסי שמייחדים את שרשור הביצוע הטוב ביותר דווקא לקלאסי:

1. להבדיל מקלאסי שבו היצירות כתובות ויש לכל אחת עשרות רבות של ביצועים, בג'אז כל ביצוע הוא בעצם יצירה שונה בפני עצמה. נכון, ה Head זהה אבל אחרי דקה או פחות הוא נגמר ומרגע זה הכל פתוח. ההשוואה במקרה כזה היא בין יצירות שונות ובביצועים שונים ולא בין יצירות זהות בביצועים שונים.

2. רוב מוסיקאי הג'אז מאמצע שנות ה-40 נהגו להקליט מוסיקה מקורית. כולם כמובן ניגנו סטנדרטים פה ושם אבל זה לא היה העיקר. השוואת ביצועים מגבילה אותנו רק לסטנדרטים והבעיה עם סטנדרטים היא שהשתמשו בהם בעיקר לג'מים (כשהנגנים לא הכירו זה את זה מראש או לא עשו חזרה לפני ורצו בסיס משותף רחב) ופחות בהקלטות של אלבומים.

3. כמעט לכל קטע בג'אז קיים ביצוע מקורי של מי שכתב אותו עם ההרכב עבורו נכתב (דיוק אלינגטון ומינגוס למשל הם דוגמאות מצויינות לכך). קשה מאד לגבור על הביצועים האלה.

עם כל זאת - אני כמובן שמח על היוזמה ואשמח להשתתף.

לגבי Summertime - אין ספק בעיני שהביצוע של Ella Fitzgerald עם Louis Armstrong הוא ביצוע אולטימטיבי. השירה של אלה, הקול החרוך של לואי ובעיקר נגינת החצוצרה עם הצליל המלא שלו והפרייזינג המושלם משקפים בעיני בדיוק את האוירה הנכונה של השיר. אני לא חסיד גדול של ג'ז מושר אבל במקרה הזה - גם לדעתי אין שני לביצוע הזה.

צודק יאיר, גם ריבוי הביצועים לא ממש עוזר (לSUMMERTIME למשל, רשומים ב AMG לא פחות מ6000 ביצועים).
גם אני חשבתי על זה, והגעתי עם עצמי למסקנה שהדבר יוביל לשרשור שפחות עוסק בהשוואה בין ביצועים, ויותר בהרחבת אופקים ובהכרת דברים חדשים/ישנים...

אגב, לא חייבים לדבוק בסטנדרטים הקולוסאליים בלבד. גם יצירות שבוצעו "רק" עשר פעמים יכולות להיבחן כאן.

אייל

יש ביצוע אחר לגמרי ל Summertime, כזה שלחלוטין לא שומר על אופיו של השיר אלא רק משתמש בו כבסיס לאלתור קבוצתי סופני. לא מה שהייתי מכנה ביצוע אולטימטיבי לשיר אבל בהחלט עושה בו שימוש לא שגרתי.
אני מדבר על הביצוע של Coltrane באלבום My Favorite Things (הוא עושה שם טיפול דומה גם ל My Favorite Thinhs)

למי שלא מכיר - אפשר לשמוע כאן:
http://video.libero.it/app/play?id=32fa ... f81ad6edf7

גברת שרה השכנה:


בגלל הקול, ההגשה והמעברים הכרומטיים ב STRINGS
ז.

לא ג'אז, אבל קורע לב לדעתי

האחת ויחידה.

אם כבר ..



מוקדש ל T REX!! (ת.ב)