טוב, כמסוכם הגיעה השעה לסכם איזה אלבומים ניענעו אתכם השנה. קיויתי לאיזה סוף שבוע חרפי לטובת העניין אבל בחוץ יבש כמו הנגב. בכל זאת, להלן הרשימה שלי :

מת׳יו שיפ באלבום יחסית נגיש ויפה :



דיינה סטיוונס. אלבום מלא אור. מחמם את הלב :



הטרילוגיה של כריסטיאן סקוט. בדרך כלל אני מסתייג משילובי ג׳אז והיפ-הופ למיניהם, אבל הפעם הצליח לו. וגם האסוסיאציה למיילס המאוחר לא מזיקה :



שרנט מופט - בסיסט השנה אצלי. אלבום מדליק.



כמו כל שנה, עוד אלבום מופת להרשי, הפעם סולו :



אן קווייה - דווקא !



פריבופ משיקגו. הולך על הקו הדק שבין בפנים לבחוץ ובועט כצפוי. מי רצה חמיד דרייק ולא קיבל (הדיסק והתכתובת אגב נשלחו אלי ישירות מדן פיליפס שגם מדביק את הבולים וכותב את הכתובת בכתב יד) :



לא צריך לספר לכם למה הוא ברשימה, נכון ?



הילד שלנו מתבגר. אלבום מפתיע במשקלו לכריסטיאן סאנדס :



הקלינפיד של השנה - מיילס אוקזקי.



מי לא ? לא ויג׳אי אייר, לא קאמאסי וושינגטון, ולמרות שבאמת ניסיתי ובסוף הצלחתי להגיע איתו להבנה כלשהי, גם לא אמברוז אקינמוזייר. לא נורא, אני בטוח שאופירס יפצה.

נ.ב. כמו שאולי שמתם לב, חלק ניכר מההאזנה שלי הוא ׳מבוסס פרוייקטים׳ כשאני יושב על דיסקוגרפיה של אמן או נושא, הרבה פעמים שכבר מוכרים לי לא רע, וחורש אותם לעומק לקבלת תובנות חדשות. פרוייקטי השנה שלי היו הגילויים מחדש של רולנד קירק, של ג׳ימי הית׳ וגם של מצדה.

טוב, זה לא סוד שאני שומע, ומזמין לא מעט ממה שעולה ממך במשך השנה.. (ומאופירס בשרשור ההמלצות).
המיצוי הזה גם מעניין מאד ומאמצע הלילה התחלתי להקשיב שוב לאלבומים שמנית כאן (לרובם לפחות שאני לא מכיר, את הטרילוגיה האדומה כבר התוודעתי לא מעט וכמובן גם לאלבום המקסים של דיינה סטיוונס).
TX!

תודה עמי

תודה עמי!
מה הכי קרוב פה (מלבד הרש שאני מכיר לא רע אבל לא תמיד מתחבר אליו) לטריו פסנתר שכיף לשמוע?

כריסטיאן סאנדס. גם מת׳יו שיפ אם אתה הרפתקן (נגיד, מה היחס שלך לשנברג ?). הרוב ברשימה הזו נושך במידה כזו או אחרת.

אבל הנה אחד נהדר שהשארתי לאופירס (שם מאה שקל שהוא ברשימה שלו) :

רשימה נהדרת עמי
את שרנט מופט לא הכרתי, נשמע מעולה
בסופשבוע אעלה את הרשימה שלי

תודה!

עוד לפני שאחרים מוסיפים, שמתי לב שאין אף סקסופוניסט ברשימה שלי. אכן שנה שחונה (ואף שכונה ?) באזור הטנור, ובכל זאת אחד טוב (ומוקלט מרשים למדי) שהגיע אלי לא מכבר בעקבות ביקורות אוהדות :



ואם כבר, אז נאזכר גם את הבאס-קלרינטיסט של השנה (ושנה שעברה, והבאה, וזו שאחריה.. למה כמה אנשים כבר מנגנים היום על קלרינט בס ?) ואחשלה. גם כי לעולם אי אפשר יותר מדי שיקאגו וגם כי האלבום טוב ומעניין :



ותיקון טעות: מיילס אוקזקי בכלל לא בקלינפיד אלא ב-פיי.

תודה על ההמלצות עמי.

נוסיף את זה: