לפני מס' שנים רכשתי את אלבומו החדש דאז שהוציא רוברט וואיט. גלעד עצמון- אחד הנשפנים המוערכים בסצינת הג'אז באנגליה, מנגן שם על כלי נשיפה בשבילו והאלבום היה עונג צרוף.
לאחר יציאת האלבום פורסמה כתבה ברוח הדברים שפורסמו מפיו של עצמון לאחרונה ואני זוכר את הדילמה שהיתה לי האם להשאיר את הדיסק או לזרוק אותו לפח מרוב עלבון וכעס.
בסוף החזרתי אותו לחנות אך מאוחר יותר רכשתי אותו שוב.
החלטתי שאני לא יכול לקטלג את המוסיקה שאני שומע לפי אהדתם של האמנים ליהודים ולישראל אחרת כנראה חצי ספריה שלי תלך לפח.
שימו לב לגרסה היפייפיה שעושה וואיט ל- how insensitive ולסולו המקסים של הקלרינט בסוף השיר מפיו של הנבל.
באופן פרדוקסלי, הוא יכול להתכחש ליהדותו כמה שירצה אבל אין יותר קלרינט יהודי מזה.
