לא מהסוג שאני בד"כ מדבר עליו כאן של קבלים וצ'יפים.
אלקטרוניקה בהקשר של מוזיקת פופ אלקטרונית, שהתחילה בשנות ה-70 בהשפעת הסאונד הכבד יחסית של פינק פלויד ושות' והקצב של הפופ הקליל של אז. קראו לזה בכל מיני שמות - אלקטרו-פופ, סינתי-פופ וכו' וכו'. בתור ילד זב חוטם ממש הוקסמתי מהחומר הזה, שהיום אמנם נראה נאיבי ולא רלוונטי אבל לי זה עדיין עושה את זה. למי שזוכר את הימים היפים של רשת ג' עם שוש עטרי ז"ל והפינה של "כאן משה מורג מלונדון".

החשיפה הראשונה שלי כילד לנושא, והתקליט שגרם לי להתחיל להתעניין בנושא

לקח לי כמה שנים להבין שהצרפתי הנ"ל סתם חרטטן משעמם, והחלוצים האמיתיים שממש יצרו את התחום הזה הם בעצם גרמנים, שהשפיעו על דור שלם

מי שככל הנראה אחראים על מיסוד הפופ האלקטרוני המיינ-סטרימי, הם לא אחרים מאשר "טיפש מאד"

אבל היו עוד דברים מעניינים

שימו לב לכל המכונות שם מסביב, החיים היו קצת יותר מעניינים לפני שהגיע עידן המחשבים שעושים הכל

חזרה לגרמנים - הדבר הזה עדיין נשמע טרי גם 30 שנה אחרי

המקצב הפשוט הזה של Kraftwerke הגיע באיחור של כמה שנים גם לשכונות בניו יורק, וזרע את הזרע לראפ השחור

שילוב דביק במקצת של אמן המוזיקה האלקטרונית הנסיונית וכוכב רוק, מנהיג YES. יצאו להם שני שירים מדהימים (בעיניי לפחות) והשאר סתמי לגמרי.

בלתי נשכח