(כטכנולוג) אני כבר זמן מה מנסה למצוא משהו מעניין (בתחום הדיגיטל למשל), וברוב המקרים מדובר על טכנולוגיה קיימת שעטופה במתכון "אודיופילי" - ספקי כוח מפוצצים, מארז כבד ויפה ומחיר "אודיופילי".

מעט מאוד חדשנות..

האם שוק האודיו אחרי פריחה במזרח הרחוק נכנס למיתון?

נושא ההיי-רז שאני דוגל בו רחוק מלהיות בפסגת השרשרת המזון: HDTracks ללא בושה מוציאים תכנים מלפני עשור שכבר הודפסו ע"ג DVD-A או SACD. וכחובב בלוז, אין תכנים כלל בפורמטים האלה, ומה שקיים על רדבוק לא מגרד את הפוטנציאל של המערכת שלי.

יש עדיין הרבה מוזיקה טובה כמובן, אבל אני לא מדבר על מוזיקה.

הקיצר, כזה פוסט מדכא

אני חושב שהחידושים המשמעותיים (בטח עבורי) בשנים האחרונות קשורים לאודיו ממחושב.
אני זוכר שלפני ארבע שנים זה היה די מזעזע. אומנם אני עצמי לא ממש ניסיתי אז לנגן ממחשב, אבל זכורות לי הדגמות סופר מאכזבות במינכן.

התחום הזה התפתח בכמה כיוונים במקביל:
1. ממשקים טובים החוצה מהמחשב. מבחינתי החברה סוללת הדרך בהקשר הזה היא m2tech שהביאה את היכולת הזאת לכל מחשב במחיר זעום.
2. התוכנות והידע על המחשב עצמו. אני לא יודע אם הבעיה לפני ארבע שנים היתה בתוכנות או בידע להפעיל אותן (כאמור אז לא התעסקתי בזה), אבל היום יש הרבה אלנטרנטיבות ושפע של ידע.
3. ה- DACים. יש היום היצע אדיר של ממירים במחירים נוחים ויחד עם שני הסעיפים הקודמים מהווים את החוליה האחרונה ברמה הפיזית.

לגבי היי-רז: מודה שאני לא מתעמק בתחום הזה.

אין הרבה אנשים כמו סטיב ג'ובס. לג'ובס היתה גשה מעניינת: אני לא רוצה לייצר לאנשים מוצרים שהם רוצים, אלא מוצרים שאני חושב שהם רוצים. ההגיון שלו היה שאנשים רוצים מה שהם כבר מכירים רק טיפה משופר: מצלמה עם עוד כמה מגה-פיקסל, רכב עם עוד יותר כ"ס, מחשב עם עוד יותר זכרון וכו.. אז בשנים שהוא ניהל את העניינים הוא שינה די הרבה סידרי עולם: טלפון, מחשב, צריכת מוסיקה, טלויזיה בבית וכו. איש דומה לו ברוחו היה הסופר ג'ול וורן: הוא "הגה" המצאות כמו הצוללת, הטיל, טיסות לחלל, טלויזיה ועוד..
מה זה קשור? ראשית זה חצי קשור במקרה הטוב . אולי מלבד זה שכשמיכאל כתב " ספקי כוח מפוצצים, מארז כבד ויפה ומחיר "אודיופילי"." זה גרם לי אסוסיאצייה של (עוד) שוק בסטגנציה*, שעיקר עיסוקו זה more of the same, ואשר חסרים בו אנשים כמו ג'ובס או וורן (או לפחות אלה שהציעו לציבור את הרמקול האלקטרוסטטי הראשון, למשל.). או אולי חסרים בו לקוחות כמו הלקוחות של ג'ובס והקוראים של וורן.

*סטגנציה: כשתקועים על אותה פינה קטנונית בפורום השמיני במספר בתקופה של עשר שנים או למעלה זו סטגנציה חמורה. מה שמחמיר סטגנציה זה היבריס: בהקשר שלנו: היומרה שניתן לשחרר נרקו-סטגנטים באותו מלל שלא צלח שנים (יהושוע: ..Let it go man, just let it go).

אלון

צודק, אבל אני התייחסתי לחצי השנה האחרונה
אני כמעט ולא מוצא תכנים מעניינים ברשת. לכמעט כל דבר יש לי הרגשה Déjà vu

אז היום כמעט כל מכשיר ניתן לחבר ל-iPad. יופי.
רוב היצרנים יודעים ליישם ממשק USB למחשב בצורה הנכונה.

חצי שנה?
אני לא כל כך חוקר, כי לא כל כך מעניינים אותי חידושים רק מעצם היותם חידושים.
נראה לי שבחצי שנה האחרונה התחילו לצאת המיוזיק סרברס של חברות האודיו. לא יודע עד כמה יש בהם ממש חידוש או עד כמה הם מוצלחים.

אני חולק על הפסמיות בהנחת היסוד, ולטעמי כל נושא המיחשוב או נגן תקליטורים זה דיון שולי לחלוטין.

התפתחות ההגברה, המקורות הדיגיטליים והרמקולים- שהיא אומנם אבולוציה ולא רבולוציה, פנטסטית ב 15 השנים האחרונות.

אני חושב שאיכות המאסטריג של חומרים אנלוגיים ודיגיטליים כיום היא מצויינת (במסגרת ה REDBOOK ), השילוב בין המאסטריג לבין שיפור המערכות נותן תוצאה מעולה (גם במערכת של מיכאל) ברמה אדיופילית .

זה משהו שלפני 20 שנה לא היה קיים בצורה כל כך נפוצה, ועם הרבה יותר נקודות חולשה ביחס לציוד הנוכחי.

אני לא רואה שום התפתחות במקורות- הם לטעמי 'הקבוע' במישוואה, והבעיה היתה ותהיה תמיד אמצעי השיחזור האנלוגיים (קרי הגברה ורמקולים).

כך קיבלנו פעם תוצאה מעולה עם טייפ סלילים מעולה, כך הגענו לאותה תוצאה עם התפתחות הפטיפון לשיאו 'השיחזורי', וכך קורה לנו עכשיו בהתפתחות הנגנים הדיגיטאליים אחרי 25 שנות התפתחות.

האם יהיה ניתן לשפר- אני מניח שכן, אולי אפילו מעבר לכל רמת המקורות שיש לנו כיום. רק לדעתי זו יהיה אותו תהליך אבולוציוני כפי שהיה עד היום, לאט ובלי מהפכות בין לילה.

והכי חשוב עכשיו - לאתר כמה שיותר דיסקים, לא מדפיסים יותר הרבה מאוד דברים ישנים כולל בבלוז. כבר היום למעלה משני שליש קטלוג הדיסקים לא זמין לרכישה (שהוא אולי 50% ממה שהיה בתקליטים).

אני לא מאמין שנראה מאסטריג חדש של מרבית החומרים הישנים, כפי שהרבה תקליטים לא הומרו לנגני CD - ולדעתי התופעה תהיה חמורה יותר כי קהל היעד שקנה תקליטורים בתחילת המהפכה הדיגיטאלית זכר את המוזיקה 'כפס קול נעוריו' , מה שלא קיים היום.

בקיצור - 'מוזיקה היום', איפה לנגן יש באיכות מעולה.

אני מסכים שיש.
הנקודה היא ש-Getz/Gilberto מ-62 נשמע הרבה יותר טוב מהרבה אלבומים של בלוז

מה זה משנה?

ואני מכיר לפחות איזה אלבום או שניים בג'אז ובלוז שנשמעים יותר טוב, ואיזה לייבל או שנים שמקליטים טוב יותר מ VERVE

תמיד יהיו הקלטות טובות יותר כי המקליט מוכשר יותר, כי האולפן טוב יותר, כי המאסטריג טוב יותר, כי ההקלטה נעשתה במיכשור מודרני יותר- וכדומה.

יש אין סוף סיבות למיגוון- אבל אני אומר ג'אז ובלוז הן לא 'הנפילות' הגדולות בהקלטות- אין לנו מה להתלונן.

צריך לחיות עם הממוצע- והמסטרינג של היום הוא לאין שיעור טוב יותר ממה שהיה לפני 15 שנה, ולטעמי לא פחות חווייה ממקורות אנלוגים מסורתיים.

הגיוני שג'ז ובלוז הם ג'אנרים קלים יותר להקלטה. למעט ביגבנד כמובן..

לא בהכרח, לא קשה יותר להקליט להקת רוק ממוצעת, בריטית במיוחד.

לך תישמע את ההקלטות פסנתר ממוצעת בקלאסי- גם בהרכבים קטנים. המילה בדיחה לא תתאר את ההפרש בתוצאה.

לך תשווה הקלטה של ביג בנד לתיזמורת קלאסית באותן שנים- אחת למאה תגיע לאיכות הקלטה של ביג בנד.

וזה לא אומר שאין הקלטות טובות בכל ז'נאר - רק הממוצע בג'אז והבלוז לא מלא 'סבל' כמו בתחומים אחרים.