"אני הוא הבן הרשע, זה שאינו חפץ בעבודה הזו, של גידול ילדים.
נלחמתי ביני לבין עצמי, קיוויתי שאני אחר, אבל זה מה יש.
הגיע הזמן שאקבל את עצמי כפי שאני - גבר שעשה כל מה שהחברה מצפה ממנו –
לימודים, עבודה, צבא, עשייה ציבורית - יו ניים איט.
אבל כשזה מגיע לילדים - עד כאן"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4211395,00.html

נו, אח"כ תגיד למיכאל שאתה לא אובססיבי..

בטח קראת את כל התגובות לכאן ולכאן, שורה תחתונה, כמו שאני רואה את זה וגם אני חשבתי כמוך בהתחלה: ילדים זה לא עניין של יורש, זה יותר עניין של תוכן,להיות הורה זה לא פשוט אבל רק כך אתה באמת מבין ומרגיש מה שהורים שלך עשו בשבילך, הנתינה הזאת בכל רגע נותנת לך סיבה לחיות ולהמשיך לחיות בכל רגע נתון,בראיה חומרתית אין ספק שבלי ילדים הייתי היום ברמת חיים מעל זה בטוח, אבל ילדים נותנים לך את התודעה שהכל זה בולשיט,ומה שבאמת חשוב זה הבריאות והעתיד של הילדים,אתה כאילו גורם במשוואה הזאת שנקראת משפחה/
בזכותך תהיה המשכיות של עצמך בעצם, אחרת, אתה מת והכל נמחק, מי יזכור אותך אם לא הילדים שלך? מצד אחד למי איכפת, מצד שני זו דרך חיים, להזדקן לבד,מי יבוא לבקר אותך? מי ישאל לשלומך? ממי יהיה לך באמת איכפת? חגים שבתות , הכל לבד? שמע, זה מפחיד!
מצד אחד אני רואה בלי ילדים וחושב: איזה כיף להם, יש להם שקט, יש להם סקס, הוא יכול לשמוע מוזיקה בשקט, יש לו רכב ספורט, מצד שני אני מרחם, כי בתכלס: גם אני מוצא זמן למוסיקה עם הילדים ביחד וזה יותר כיף, גם לי יש סקס, אומנם לא כמו בלי ילדים(כלומר לפני=סקס בלי הבחנה) , אבל יש סקס ואף טוב יותר, רק לעיתים רחוקות יותר, ולגבי מכונית ספורט, זה נכון, עם משפחה זה קשה ולכן קונים רכב משפחתי "חזק" , כך שלכל דבר יש פיתרון, ובסופו של דבר הכל מתגמד לו.

דבר אחד בטוח,אחרי שיש ילדים, אי אפשר בלי.

חשבתי על זה בבוקר

המצחיק הוא שכל פעם שמתפרסם כזה דבר [ולאחרונה מתפרסמים הרבה ]
דואגים לפחות 2-3 לשלוח את זה אליי [ אחד מהם נמצא במהלך נסיונות עיבור ]
ואני האחרון שצריך לשלוח לו את זה, כלומר, אני לא עוסק בזה בכלל
אבל קראתי, והייתה שם התייחסות לנושא שעלה במאמר שסונוס העלה,
של המדינה ועתידה והילדים כבשר-תותחים וחרדים ומיסוי וכד', אז נזכרתי.

אז ככה יצא שאני 'פעיל במיוחד בתחום אי-ילודה' בפורום,
שזה דווקא סותר את האינטרס שלי ואת תפיסותיי לגבי הציבור,
שמעדיפות שאזרחים הגונים יתרבו כאן כמה שיותר.

זה אחד המשפטים הכי נכונים שמסבירים המון.

דיון בנושא לא ממש יכול להתקיים בין 'הורים' ובין מי שאינו הורה,
בדיוק מהטעם הזה - ההורה 'מכיר' את ילדיו והם אישית עומדים לנגד עיניו בשיחה כזו,
וכשיש אותם, אין שאלה בכלל.

לא להרבה זמן
ילדים הם קבוצה חלשה פרלמנטרית, ואין להם כח להלחם בחוקים הנאורים של המבוגרים
הצעד הבא הוא להאריך את ה'זכות' הזאת עד גיל 3 (כמובן, רק ע"י רופא מוסמך)

הלינק שלך נוגע בדיון אתי מאוד מורכב,
ויש שיפקפקו בכלל בנכונות של לקרוא לזה 'דיון',
שכן זה מופרך מעיקרו, ואולי זו סתם פרובוקציה
של מתנגדי הפלות, שרוצים לבסס טיעון בדרך הפוכה
של 'אין הבדל' וכד'. נושאים כאלה שהם בגדר תפיסות מוסריות
הם מאוד בעייתיים ככל שזה נוגע לאיזה קו הוא נכון או האם
ניתן ליצור אחידות. זה מאוד סובייקטיבי, ויש שיטענו בעד הרעיון
שמובע שם, ויביאו תימוכין לוגיים לכאורה.

בישראל, בהווה,
מוגדר "אדם" ככזה לפי החוק 'מגמר לידתו',
כך שהמתתו המכוונת מוגדרת כרצח.