עכשיו 14/12/18 23:44

פורסם: 21/10/09 20:49 ע"י aloni


נגן Unison Research CDE



Unison Research CDE


יאפ, אחרי החופשה השנתית שאירגנו לי חברי ברוב טובם חזרתי לפעילות סדירה כשבידי האקזמפלר הראשון שאני סוקר לבית Unison Research האיטלקית.
אך למרות שמדובר בסקירה ראשונה במגרש הביתי זהו ודאי לא מפגש ראשון במוצרי החברה. בשנים האחרונות יצא לי להאזין למספר לא קטן של מוצרי החברה בסטאפים שונים, החל בחדר התצוגה של היבואן ודרך סטאפים שונים של חברים לתחביב ביניהם חברנו היקר אפי.

באותם מפגשים מוקדמים אני יכול להגיד שחשתי במכנה משותף כלשהו. סאונד מלא וגדול, פרזנטציה מעט קידמית והשפעה "שפופרתית" מובחנת.
את הדעות הקדומות נשאיר כמובן מאחורינו, ונבדוק האם תכונות אלו מתבטאות גם בנגן החדש בשילוב הסטאפ שלי.

היצרן


Unison Research מציעה שני קוי מוצרים הנבדלים טכנולוגית ועיצובית ונראה שחשוב ליצרן לשמור על בידול זה. זה ניכר גם מההפרדה באתר החברה לשני תת-אתרים השונים מעט גם בעיצובם.
על פי אתר החברה הליין הראשון מכיל לא פחות משישה עשר מוצרים מבוססי שפופרות. ואלו רבותי רק מגברים וקדם מגברים (כולל פונו). הנגן היחיד בליין ה- "שפופרות" הוא הפטיפון החדש יחסית בשם GIRO.

מלבד טכנולוגיה שפופרתית, הליין שומר על אחידות עיצובית בסגנון רטרו עם שימוש רב בחיפוי עץ ושפופרות חיצוניות עבור מוצרי ה- Single Ended ועיצוב יותר מודרני למוצרי ה- Push Pull בתת סדרת ה- P (כיום כוללת את ה- P40 ו P70).

הליין השני אליו משתייך ה- CDE הינו ה- Unico שמכיל מגוון של עשרה מוצרים היברידיים (שפופרות בדרגת הכניסה למגברים ובדרגת היציאה לנגנים) וביניהם שלושה נגני CD כשה- CDE הוא הבכיר וגם החדש ביותר.
סדרת ה- Unico מעוצבת בקונספט יותר מודרני עם שימוש תכוף באלומיניום ואף מסכי תצוגה בחלק מהדגמים (מה שלא נמצא בליין השפופרות).

כפי שבוודאי שמתם לב לא אמרנו דבר על רמקולים. אלו משווקים תחת המותג Opera אך מיוצרים באותו מבנה.

במבט חיצוני


ה- CDE שואב את עיצובו מהדגמים הבכירים של סדרת ה- Unico כגון ה- 100, 200 וה- DM בעלי הבליטה המרכזית מה שמרמז על שיוכו לסדרת הדגמים הבכירה.

Unison Research CDE


הפאנל הקידמי אינו עמוס כלל, מלבד מגירה במרכז הבליטה הקידמית ומסך LCD גדול (בעל רזולוציה של 128 על 64 פיקסלים מואר ברקע ירוק) בצד השמאלי, נמצא רק ארבעה כפתורי שליטה.

שסי האלומיניום של המכשיר לא הרשים אותי במיוחד מבחינת מראה ומגע אבל אני מודה שהוא מכובד מאוד ביחס למחיר.

אני לא מחסידי ה- LCD, בטח לא כאלו המוארים ברקע ירוק, אך התצוגה של ה- CDE היתה תמיד ברורה מאוד, לא מסנוורת וגדולה דיה. זאת הרבה בזכות החיישן המכוונן את תאורת הרקע בצורה אוטומטית על פי התאורה באזור ההאזנה. טאץ' נחמד.

Unison Research CDE


פיצ'רים ונוחות שימוש


ל- CDE רשימת פיצ'רים לא טריוויאלית כלל.

מלבד יציאות אנלוגיות מסוג RCA ו- XLR ה- CDE מציע כפתור אחורי המאפשר בחירה בין שני מצבי גיין (low ו high כאשר המצב השני מכניס לפעולה הגברה טרנזיסטורית נוספת על הגברת השפופרות בדרגת היציאה, ואם כבר הזכרנו את השפופרות אלו בקונפיגורציה של ארבע ECC83/12AX7).

גם בתחום הדיגיטלי יש ל- CDE הפתעה בדמות כניסה דגיטלית SPDIF קואקסלית. לצערי משום שהמכשיר התייצב לסקירה ללא חוברת הפעלה וללא שלט, לא יכולתי לבדוק הלכה למעשה את השימוש בכניסה זו. ללא ספק מדובר בפיצ'ר מבורך שהייתי שמח לו היה מנת חלקו של כל נגן. על פי נתוני המכשיר באתר היצרן מדובר על תמיכה ב- 44.1khz בלבד.
יותר שכיחה היא יציאת ה- SPDIF הקואקסלית גם היא.

Unison Research CDE


כפתורי השליטה על הפאנל הקידמי הינם ספורים כאמור אך מאפשרים שליטה בפונקציות הבסיסיות.
היחידה הגיעה ללא שלט או חוברת הפעלה כך שלא יכולתי לדגום את כל הפיצ'רים שהמכשיר מכיל - כולל התפריט שאינו טריויאלי לנגן CD גם הוא, אך בינינו, כמה אנחנו משתמשים באפשרויות התכנות והחזרה של הנגנים בכל מקרה?

למזלי גיליתי שה – CDE חולק קודי IR עם השלט של ה- SB3 כך שבמקרים הבודדים שהייתי צריך לעשות pause או next track יכולתי לעשות זאת גם בלי לקום מהכורסה.
(אולם זאת עלולה להיות בעיה קלה לבעלי SB3 שרוצים להשתמש ב- CDE כ- DAC, כאמור לא ממש ניסיתי זאת אבל יכול להיות שלחיצה על כפתורי השלט של ה- SB3 תוציא את הנגן ממצב ה- DAC החיצוני)

לנגן אין כפתור stand-by והדלקתו וכיבויו נעשים דרך כפתור פיזי on/off בצד המכשיר (וידאתי עם היבואן שגם בשלט אין אפשרות כזאת).

פיצ'ר מעניין נוסף עליו למדתי מאתר החברה ואיני בטוח שכבר ממומש היא האופציה לשדרג את ה- DAC על ידי הוספת כרטיס למכשיר ומעבר בין שני הממירים דרך התפריט. מעניין.

ה- CDE מבוסס על טרנספורט CD5010A של TEAC. מצאתי את הטרנספורט מעט רועש מהרגיל, בעיקר בטעינה אך גם בזמן הניגון - לפחות באקזמפלר הנסקר. כמעט ברמה של כונן מחשב מעט משוכך אך כל הדיסקים (מקוריים) נקראו היטב ובצורה מהירה מספיק לטעמי.


לצפיה באתר vimeo


מתודולוגיית הבחינה


חובבים רבים קצת מזניחים את תחום המקור. אני תומך יותר בגישה ההומוגנית בה כל רכיבי הסטאפ חשובים והנגן לא שונה מהם.
כפי שבטח הבחנתם, בסקירות האחרונות אני נוהג להשוות את הרכיב הנסקר לאותו רכיב על הסטאפ שלי ולמוצרים אחרים אם קיימים בנמצא.

תגידו שלא הוגן להשוות את ה- CDE עם הנגן שלי, ה- MBL 1531 בהיותו יקר משמעותית, ואולי אתם צודקים. אך מכיוון שכרגע אני מכיר את ה- 1531 טוב יותר מכל נגן אחר, והזיכרון שלי ממוצרים היסטוריים הקרובים יותר לרמת מחירו של ה- CDE כבר דהה אני אשווה אותו ל- 1531 ונזכור כולנו את הפרשי המחיר בבואנו להסקת מסקנות.

Unison Research CDE


השלב הבא כהכנה לסשן ההאזנה הוא שלב בדיקת הסינרגיה של המכשיר עם הסטאפ הקיים. חיברתי את ה- CDE במקום ה- 1531 כשהוא משתמש באותם כבלים (אינטרקונקט סילטק SQ110 וחשמל אלרוד), התוצאה היתה סבירה לחלוטין ויכולתי לבצע את הבחינה במצב כזה, אך בליטה קטנה במיד הגבוה קצת הציקה לי והחלטתי לנסות למתן אותה על ידי שימוש בכבל יותר פשוט ופחות חושפני של AntiCables.

זה עבד. אותה בליטה נעלמה לחלוטין מאותם אלבומים שבחנתי רגע לפני, הסאונד נשמע יותר מאוזן מבחינה טונאלית.
החלטתי לחבר את ה- 1531 במקביל עם כבל נוסף של AntiCables (למרות שהוא משתדך יותר טוב לסילטק) וכבל קומקום פשוט לחשמל. כך בעצם ניסיתי ליצור פלטפורמת יותר שיוויונית למרות פער המחיר.

בקונפיגורציה זו ה- 1531 נשמע פחות טוב מהרגיל (בעיקר ברמת המוזיקליות והשקט) אך כמובן שלא איבד את מאפייניו הסוניים לחלוטין.

Unison Research CDE


הסאונד


סשן ההאזנה שיתואר בהמשך בוצע כאמור על הסטאפ הרגיל שלי הבנוי מאלקטרוניקה של MBL ורמקולי La-Scala של WLM, אך עת הגיע ה- CDE לסקירה היה ברשותי גם ה- Reference 3.1 של Audio Space שהיה בדרכו לסוקר אחר והחלטתי לתת הזדמנות גם לשילוב הזה.

אני חיבבתי מאוד את השילוב של ה- Reference 3.1 עם ה- 1531 למרות שהיה קצת גדול או מנופח מידי לטעמי האישי. חששתי ששילוב גם עם נגן היברידי עלול לקחת את התוצאה מעבר לגבול ההנאה האישי שלי.
לשמחתי חששותי התפוגגו. התוצאה אכן היתה מעט יותר גדולה, מעט יותר קידמית ומעט יותר "רומנטית", אבל דובר בהבדל קטן יחסית, למעשה ההבדל בין הנגנים היה הרבה פחות משמעותי מההבדל על סט ה- MBL.

מחשבותי על ההבדלים בין הנגנים יתוארו בעזרת סט האלבומים הבא, כאשר המכנה המשותף הוא שלפחות ככל שזכור לי הם לא השתתפו עדיין בסקירת אודיו שלי, אבל יש להם גם מכנה משותף נוסף, מאפייני הסאונד של ה- CDE גררו אותי להאזנה מרובה מאוד של חלק מהז'אנרים האלו.

Dean Martin – A winter romance
נראה לי ראוי לפתוח את סשן ההאזנה ל- CDE עם אחד הנציגים הבולטים של המורשת האיטלקית בזירה הווקאלית וכמובן גם בקולנוע האמריקאי.
אתם יודעים שאני בדר"כ לא מעמיס עליכם יותר מידי חומרים שמקורם בחיבתי לז'אנר אז אני מקווה שתסלחו לי הפעם.
בקומפילציה הזו שמכילה כפי ששמה מרמז 18 שירים הקשורים לחורף/שלג/קור ומקורם משנת – 53 ועד 65.
אופיו הרומנטי של ה- CDE מתאים לאלבום כמו כפפה ליד. קולו של מרטין מעט גדול וקידמי מהפרזנטציה אליה אני רגיל אבל זה לא גורע כלל. אולי אפילו מוסיף.

ה- 1531 מנגן גם הוא את האלבום בצורה מרגשת אולם הם הולכים לכיוונים מאוד שונים.
התצוגה המעט קטנה אך מאוד מאוד שקטה של ה- MBL גורמת לי להרגיש שאני יושב כרגע מול דינו בזמן שהוא מקליט באולפן השקט. ה- CDE מצידו מעניק לי תחושת Old-School, תחושה שאני מאזין למוזיקה עם סטאפ בעל סגנון סאונד דומה יותר לצורה בה האזינו להקלטות באותם ימים.
אהבתי באותה מידה את שתי הגירסאות. אני חושב שבבחירת כל אחת מהן היית נסמך יותר על "המוזה" ולא על העדפה סונית.

Dinah Washington - For Those In Love
אם כבר התחלנו עם הפטיש שלי, הרשו לי להביא גם יצוג נשי בערך לאותה תקופה (58).
כאן דינה מוקפת בשמונה נגנים מוכשרים, חלקם לפני "הפריצה", אך בעיבודו הגאוני של קווינסי ג'ונס הם מצליחים לשמור על האוירה האינטימית ומפנים את הבמה לכבוד המנה העיקרית בדמות קולה הממכר של וושינגטון ותומכים בו באדיקות ובכשרון.
בדומה לאלבום הקודם, גם כאן מעניק ה- CDE תחושה תקופתית מקסימה, אך כאן חזרה לה אותה בליטת מיד גבוה (עליה דיברנו בבניית הסטאפ) אשר לא באה לידי ביטוי בווקאל הגברי, בטח לא בקולו של מרטין.
כלי הנשיפה יוצאים החוצה בחיות ופתיחות אך משהו אובד מעט בגווני קולם הרבים.
למעשה אני לא בטוח שהייתי שם לב לשתי התופעות הנ"ל ללא השוואה ישירה ל- 1531.
ה- CDE ניגן את האלבום בצורה נהדרת.

Richard Galliano – Passatori
הדיון האחרון בפורום גרם לי לשלוף מהמדף את Passatori של ריצ'רד גליאנו. האלבום שהוקלט ב- 98 ויצא ב- 99 הוא לא בדיוק מהסוג המחמיא לרוב הסטאפים. קולו הגבוה של האקורדיון והליווי התזמורתי (תזמורת טוסקנה) מצריכים (לפחות אצלי) נגן מיוחד על מנת לשחזר את כל האלבום בצורה משכנעת אך גם נעימה.
אז אמנם הלחנים המהירים יותר לא הלהיבו אותי מבחינה סונית (בעיקר שלושת הטרקים הראשונים של Opale Concerto) אך החל מ- Oblivion (דווקא של Astor Piazzolla) התחיל להפגין ה- CDE את ביצועיו.
גם כאן היתה הפרזנטציה מעט יותר קידמית, אך היתרון הגדול שבא לידי ביטוי באלבום זה היה בכלי המיתר שנשמעו לי הרבה פחות "יבשים" מהרגיל.
אמנם רחוקים עדיין מסאונד מושלם, אבל זו כבר בעיה של הקלטה לא ממש טובה לטעמי.

John Coltrane – Stardust
הצלחתו של ה- CDE להעביר מוזיקה בגוון הרומנטי בכזה flow מענג גרמה לי לתת הזדמנות ל- Stardust (בגירסת הרימסטר מ- 2007). כאחד האלבומים האיטיים יותר של קולטריין שאני מכיר הוא בפירוש לא מתאים למתנגדי ה- "תו בשעה", אך מבחינתי זאת אחת הדרכים הטובות ביותר לחתום יום לחוץ מלא טלפונים ובלבולי שכל.
ה- CDE לא איכזב וסיפק סאונד ממכר, זורם ומוזיקלי. כלי הנשיפה יצאו החוצה בזמן שהפסנתר נשאר לו הרחק מאחור. הבאס של צ'יימברס בעל משקל טוב ונוטה לכיוון העגול ופחות לדיוק ופירוט.

Johnny Cash – Solitary Man
השלישי בסדרת American (שהתחילה ב- 94 עם American Recordings) הוא בין האהובים עלי בסדרה. הוא יותר מלנכולי ופחות אלים מהסטנדרט של קאש (גם יחסית לסדרה המכילה הרבה קאברים), והיה הראשון שיצא אחרי שאובחן במחלה לא פשוטה.
גם כאן ה- CDE לקח את הסטאפ שלי למקום קצת אחר. קולו של קאש גדל קצת בניפחו וכמוהו גדלו גם כלי הנגינה. הבמה לא שינתה את מימדיה כך שבעצם היא הרגישה כעת יותר מלאה ופחות אוורירית. אין כאן טוב ורע, עניין של העדפה.
קולו של קאש, וגם חלק מהכלים, בעיקר הגיטרות ובעיקר ברגיסטרים התחתונים הרגישו קצת יותר נמוכים. זה נשמע לי יותר מהנה ויותר מחמיא להקלטה, אבל אני לא בטוח עד כמה זה "נכון" (ואולי זה רק בגלל שאני רגיל לצורה שה- 1531 מעביר את האלבום הזה).
גם כאן בהאזנה עצמאית ל- CDE לא נרשם כל חוסר בפרטים, אולם השוואה ישירה ל- 1531 גילתה רבדים נוספים שקודם קצת הוסתרו כגון שבירות קלות בקולו של קאש וניואנסים עדינים בניגון הגיטרות.

Lauryn Hill - The Miseducation Of
אני יודע שלא תניחו לי אם לא אגביר קצת את הקצב. למרות שאם לומר את האמת ה- CDE גרם לי לרצות להשאר במחוזות האהובים עלי.
אז ברשותכם נעשה זאת בהדרגה עם הראשון של לורן היל שמכיל קצת מכל העולמות.
מעניין שדווקא באלבום הזה השוני בין הנגנים היה בשיאו.
ה- CDE ניגן את האלבום בצורה שמזכירה לי פטיפון (מההיסטוריה כן? כידוע אני לא בעליו של סטאפ אנלוגי עדכני), קצת איטי, קצת "מלוכלך" עם באס קצת רפה...
ה- 1531 העניק באס מדויק ונמוך יותר, הגב' היל יותר ברורה, בעלת קול קצת יותר ריאליסטי אך גם יותר קטן ורחוק.
מצחיק שדווקא הטרק האחרון (כלומר הרישמי האחרון, יש עוד שניים לא מתועדים אחריו) בעל רעשי הפטיפון המכוונים היה משמעותית עדיף על ה- 1531.
משאר האלבום יכולתי להנות משני הנגנים (עובדה שהאזנתי לו פעמים רצוף) עם העדפות בטרקים מסויימים לכאן ולכאן.

Michael Bublé - Michael Bublé
האופי החלק של ה- CDE גרמה לי להזכר בחלקלק הקנדי Michael Buble.
הסשן הקודם גרם לי לחשוב שאולי ה- CDE יתקשה יותר לנגן מוזיקה מרובת כלים בעלת תחום דינמי גבוה יותר ועד כה לא ממש איתגרנו אותו בנושא.
אז האלבום הזה יתאים כנראה יותר לנשים שלכם, אני מוצא את Buble (למי שלא מכיר) כמן הכלאה של סינטרה ואיגלסיאס (האב).
בכל מקרה נראה שאכן התזמורת מרובת הכלים (שהוקלטה לדעתי בנפרד מהזמר) הקשתה יותר על הנגן בסטאפ הנבחן. ה- CDE בחר להעניק את הפוקוס לזמר, להגדיל אותו ולהחמיא לקולו בזמן שהפרדת הכלים בתזמורת לא היתה שווה ברמתה.
עם זאת ה- CDE שמר על groove בצורה מצויינת.
ה- 1531 פעל הפוך, שמר על שקט מופתי, גוון קול מעט יותר בהיר של הסולן ותצוגה יותר קטנה של קולו, אך עם זאת העביר יותר פרטים בקולו של Buble וגם בנגינת התזמורת.

דיאגנוזה


גם אם הפגין ה- CDE ביצועים עדיפים בסגנונות מוזיקה איטיים יותר על הסטאפ שלי, הוא לא נכשל בניגון שום ז'אנר.
ה- CDE הפגין אופי.
הוא לא "סתם עוד נגן" שדומה להרבה אחרים, הוא מעניק ערך מוסף בדמות flow חלק ורומנטי משהו, תצוגה מעט קידמית ומלאה אך יתרונות אלו מגיעים על חשבון דיוק ופירוט בתחום הנמוך וגם קצת בגבוה.
אך גם אם הוא הפגין אופי, אני שמח לבשר שלא מדובר באופי דומיננטי שישנה מהותית כל סטאפ אלא רק יתן לו פוש קטן לכיוונים המצויינים.

לא נעלם מעיני שכמעט לא תמצאו בסשן ההאזנה התייחסות ישירה למוזיקליות של הנגן למעט התייחסויות בודדות ל- flow החלק והרומנטי ול- groove. זה סימן טוב מאוד!
למרות שנבחן מול נגן יקר משמעותית ובסטאפ שאני מסמן כמוזיקלי מאוד, ה- CDE לא הרגיש חסר בתחומים אלו גם אם לא הצטיין באותה צורה.

Unison Research CDE


סיכום


המפגש הראשון (לפחות לצורך סקירה) עם חברת Unison Research התחיל מבחינתי ברגל ימין.
מצאתי את הנגן מהנה מאוד להאזנה, בוודאי בז'אנרים שאני אוהב במיוחד, בעל אופי יחודי, רשימת פיצ'רים מכובדת ואף מפתיעה (בעיקר הכניסה הדיגיטלית שלא נבחנה).

כנגן הדגל של החברה, בעל פיצ'רים די מיוחדים המחיר לא נראה מאיים במיוחד. עם זאת, ההשוואה למחירי חו"ל המפורסמים ברחבי האינטרנט מציבה אותנו על הצד הגבוה.
כמו תמיד את החשבון יעשה הלקוח הפוטנציאלי.

אני רואה שני סוגי מועמדים שיוכלו להרוויח משילוב נגן כזה בסטאפ.
בעלי סטאפ מעט קר, או מעט בועט מידי, שירצו להרגיע אותו קימעה ולהעניק לו קצת עדינות ונחת.
בעלי סטאפ מאוזן, או אפילו סטאפ מעט רומנטי בעצמו שירצו ללכת עוד צעד בכיוון שהם אוהבים.
כאמור גם בסטאפ בעל צליל שפופרתי, גדול ומלא ה- CDE לא הביא את התוצאה מעבר לגבול הטעם הטוב.

ציוד בדיקה


מקור: MBL 1531
קדם מגבר: MBL 5011
מגבר: MBL 8011
כבילה: ELROD, MBL, SILTECH, Anti-Cables
רמקולים: WLM La-Scala

נתונים טכניים:


Transport: TEAC CD5010A
D/A Converter: CRYSTAL CS4392
Digital Input (Ext): 44.1kHz
Digital Output: 96kHz
Output stage: Double Triode
Parallel Cathode Follower
Valve complement: 4 x ECC83/12AX7
Gain: +0dB (Lo) / +9dB (Hi)
Line outputs: 1 RCA stereo 1 XLR stereo
Dimensions: 17.1in x 17in x 5.1in
Weight: 25lb


יבואן: ארמה אודיו
מחיר: 16,900 ש"ח




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות