עכשיו 13/11/18 20:19

פורסם: 05/01/10 00:01 ע"י דג רקק


Robben Ford



רובן פורד הוא אחד מאמני הפיוז'ן-ג'ז היותר מיוחדים שפועלים בעשורים האחרונים.
למעשה הוא פועל כבר למעלה משלושים וחמש שנה והשתתף בעשרות הקלטות,
חלקן הגדול לאלבומים שלו ולא מעט שיתופי פעולה עם אחרים.
בהם כמה תותחים כמו ג'ימי וויטרספון, מיילס דייויס , מייקל מקדונלד, דיזי גילספי וג'ורג האריסון.

הוא נולד בקליפורנייה בשנת 1951 למשפחה מוסיקלית, ובאופן טבעי כבר בילדותו החל מנגן בסקסופון וגיטרה.
הוא ייסד להקת בלוז בצוותא עם אחיו והחל להתגלגל איתם בסצינת הבלוז בקליפורניה.
והלהקה הקליטה אלבומי בלוז. בתקופה מוקדמת זאת רובן התמקד בבלוז קלאסי כשהוא מושפע מאמנים כמו אלברט קינג וביבי קינג.

אך העניין שלו בג'ז היה קיים כבר בגיל צעיר כשהוא התאהב בסגנון דרך אמנים כמו ג'ון קולטריין,
וויין שורטר, מיילס דייוויס, ובקוורטטים של פול דזמונד ושל ברובק.
את ההזדמנות לנגן ג'ז רובן קיבל די מהר אחרי התקופה הבלוזית הטהורה עם הלהקה המשפחתית.
ג'ימי וויטרספון התלהב מרובן, צרף אותו ללהקתו והם יצאו לסיבוב הופעות ברחבי אירופה וארה"ב.

תמונה


אחרי התקופה עם וויטרספון, רובן הצטרף לסיבוב הופעות עם ג'וני מיטשל ואחר כך עם ג'ורג' האריסון.
בשלב זה בקריירה הוא כבר נחשב לאחר הגיטריסטים המוערכים והתפנה להקליט חומר משלו ולשכלל את סגנונו הייחודי.

מהו הסגנון הזה? נהוג לכנות את רובן פורד אמן פיוז'ן ג'ז, אבל זו הגדרה קצת חסרה.
פורד משלב בין בלוז וג'ז (הוא כמעט ולא מנגן רוק) באופן מרהיב. הוא מנגן פרזות בלוזיות “twelve bar”
תקניות ומענגות כמו שחובבי הג'אנר רגילים לשמוע אצל בלוזרים טהורים,
ופתאום, ללא הודעה מוקדמת, הוא זורם לסולמות ג'זיים לחלוטין,
כשהחיבור עם הבלוז הוא טבעי וזורם מאין כמוהו באופן שאני לא מכיר אצל אף אמן.
...ואז הוא חוזר אל הבלוז וחוזר חלילה. השילוב בין הסגנונות טבעי כל כך וחלק כל כך,
ונעשה באופן כה יוצא דופן שאני לא חושב שיש לראות ברובן פיוז'ניסט מן המניין,
אלא אבן חן נדירה בסצינת הג'ז והבלוז.

כמנהג בלוזיזטים שורשיים רבים, את תפקידי ליווי גיטרה בזמן שירה, הוא נוטה לבצע בגישה יותר פאנקית-בלוזית,
בדרך כלל עם מעט אובר דרייב שמחספס קצת את הצליל ה"בקבוקי" המאפיין אותו. אמן על סגנוני ועל זמני.
כגיטריסט יש לו נגיעה נדירה מבחינת יכולת הבעה, גיטריסטים קוראים לזה feel,
לדעתי ווירטואוזייה אמיתית לא מתבטאת רק במהירות אלא בהעברת הרושם להמאזין שהמאסטר שולט באינסטרומנט באופן מוחלט,
שכל בזיק של רעיון מוסיקלי הניצת בדמיונו של האמן מתבטא אוטומטית באצבעות על הסריגים או הקלידים.
יש הרבה גיטריסטים טובים, אבל מאסטרים אמיתיים הם נדירים למדי ,
ו...אם נוצר הרושם שאני אוהב את המוסיקה של פורד במיוחד אז הרושם הזה הוא נכון בהחלט..

אז איפה מתחילים עם הבחור? וואו. זה לא פשוט. יש די הרבה.
"התירוץ" שלי לכתיבת הסקירה היא שלא מזמן הגיע אלי הדיסק האחרון שלו, ששוחרר לפני כמה חודשים,
דיסק בהופעה חיה שנקרא Sole of ten.
בדיסק יש עשרה שירים שמבוצעים מצויין ומוקלטים די טוב יחסית להופעה חיה.
הוא מבצע קטעים אהוביי קהל מהקטלוג שלו. חגיגה. זו גם נקודה טובה להתחיל את ההיכרות עם האמן המצויין הזה.

תמונה


הדיסקים משנות השמונים ותחילת התשעים מצויינים. הדיסק שלו משנת 2007 Truth מומלץ במיוחד.

יאללה טיובים..








וקצת בלוז קלאסי (כמעט) טהור (הוא לא מסוגל מתאפק. גם כשנדמה שיש לא קטע בלוזי לחלוטין מתישהו תגיע החפפה.)




עריכה: תיקוני שגיעות קטיב..




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות