עכשיו 15/12/18 00:22

פורסם: 17/02/10 22:01 ע"י aloni


מגברי מונובלוק 70.2 Signature קדם מגבר Isabella

של חברת Red Wine



Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


אני מקווה שאיני עומד להסתבך בעקבות "תאוריות החשמל האודיופיליות" שמן הסתם יעלו פה ושם לאורך הסקירה. אני סבור שגם מי שלא "קונה" את התאוריות האלו, ימצא מספיק התייחסות למאפיינים הסוניים של הרכיבים שבסקירה כך שיוכל להתייחס לפרקטיקה ולדלג על התאוריה.

הסט הנסקר מכיל שני מוצרים בשלוש קופסאות. ה- Isabella פרה שפופרתי, וה- 70.2 Signature מגבר מונובלוק דיגיטלי. שניהם מבוססי בטריות.
שני המוצרים הגיעו לארץ די "באשמתי". כאשר שמעתי שרן מסבו אודיו מתכוון לייבא את מוצרי החברה התעקשתי שיביא את שני המוצרים הספציפיים בעקבות השתפכויות (משתמשים וכתבים כאחד) על גבי הרשת לגבי התאמתם לזוג רמקולי ה- WLM LaScala שברשותי (בתחילה חשתי שההספק הגבוה של המגבר האישי שלי מוגזם עבור רמקולים כה נצילים, לבסוף מצאתי את התוצאה של ה- MBL עדיפה עבורי והעדפתי לשדרג מוצר אחר).

חברת Red Wine



החברה האמריקאית נוסדה ב- 2005 על ידי ויני רוסי, אישיות ידועה בתחום ה- MODים (MOD קיצור של Modification והכוונה לשיפור מוצר קיים על ידי שינויים טכניים בו) שספציפית התמחה בתחום החשמל.
Red-Wine עדיין מבצעת מודיפקציות כאלו, לדוגמה ה- iMod שידרוג לנגן ה- iPod ולאחרונה הוציאה את ה- Black Lightning - ספק כח ג'נרי היכול להחליף ספקי כח של מכשירים שונים.

המשותף, ואולי המיוחד למוצרי החברה הוא השימוש בסוללות כספק הכח למכשירים. כולנו מכירים את דיוני ה- "חשמל אודיופילי לאן", כבלי חשמל, הפרדת פאזות, פיוזים, קונדישרים/פילטרים וכו'. על פי Red-Wine הסוללות פותרות את שתי הבעיות הבסיסיות בספקי הכח מבוססי החשמל החלופי - רעש וזמינות (עוד על כך ניתן לקרוא בדף המידע באתר החברה).
מוצרי החברה מתוכננים ומיוצרים בארה"ב (קונטיקט).

כיום חברת Red-Wine משמשת כמפיץ האמריקאי של חברת הרמקולים WLM.

וברשותכם נעבור לרכיבים הנסקרים.

קדם מגבר Isabella



Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


האיזבלה כאמור הינו קדם מגבר שפופרתי מבוסס סוללה כספק הכח.
לקדם מגוון תוספות אופציונאליות אך נתחיל עם הגירסה הבסיסית הנסקרת.

כמו שאר מוצרי החברה, גם האיזבלה מתגורר בשסי קטן יחסית, בקופסא שחורה חסרת פוזה אך נאה לטעמי. הפלטה הקידמית העבה מתהדרת באלומיניום מוברש ו- Layout פשוט של בורר ווליום כסוף, בורר מקור כסוף וכפתור הדלקה/כיבוי טאצ' (עוד עליו בהמשך).

בחלק העליון נמצא חלון הזזה המאפשר גישה לזוג השפופרות מסוג 6922 (של JJ בסטוק). בזמן עבודה החלון סגור והסיבה היחידה לפותחו היא להחליף את השפופרות. בעת ההדלקה החלון מתמלא באור אדמדם המסמן את תהליך החימום האיטי של השפופרות לפני שהמכשיר נכנס לפעולה.

פיצ'רים ותכונות


על הפאנל האחורי נמצא שלוש כניסות אנלוגיות סינגל אנדד בעלות חיבור RCA ושתי יציאות שכאלו.
בין היציאות יושב בורר קטן המאפשר תוספת גיין של 12db ומאפשר התאמה לשאר הסטאפ.

מימין נמצא את שקע המטען, זה מתאים כמובן למטען המגיע עם המכשיר והוא בעל נורה המצביעה על חיבור לחשמל ונורה המצביעה על טעינה.
לצד שקע המטען נמצא כפתור הבורר בין BATT ל- AC. באופרציה נורמאלית הכפתור ימוקם על BATT מה שאומר שבזמן האזנה הסוללה לא תטען. מצב ה- AC מאפשר טעינה תוך כדי האזנה, אך לדברי החברה האפשרות מיועדת להאזנה לא "קריטית".
סוללת ה- SLA (ראשי תיבות של Sealed Lead-Acid) כשהיא טעונה לגמרי מספיקה למספר שעות עבודה של הפרה ונטענת במהירות.

Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


המכשיר מגיע עם שלט קטנטן השולט בווליום בלבד, ללא mute או בחירת מקור.
מצב הווליום מסומן על ידי פס אדום קטנטן על גבי בורר הווליום. קשה מאוד לצפיה ממרחק (אך לא בעיה לסמן בבירור על גבי הכפתור אם רוצים, אני פעם עשיתי זאת על ידי עיגול בלוטק קטן).

Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


תוספות בתשלום


לתוך האיזבלה ניתן לשלב את הממיר (DAC) של החברה (איזבלינה). אמנם לא מדובר כאן בחיסכון משמעותי במחיר (כ- 25% אם זיכרוני אינו מטעה אותי) אך כן יהיה כאן חיסכון באינטרקונקט, מקום על ה- RACK ופחות כפתור הפעלה.
אופציית האיזבלינה כוללת שלוש כניסות דיגיטליות: USB, BNC וכניסה אופטית TOSLINK. הפעלת הכניסות הדיגיטליות פשוטה כמו האנלוגיות ומדובר בסיבוב בורר המקור לצד השמאלי שאינו פעיל בגירסה הרגילה.

אופצייה נוספת בתשלום היא יציאת האוזניות. זאת במחיר של כ- 500$ בחו"ל תאפשר לחבר גם אוזניות איכותיות (ולא קלות) ללא מגבר אוזניות נוסף.


מגבר מונובלוק 70.2 Signature



Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


המונובלוקים הדיגיטליים מתגוררים בקופסא דומה לאיזבלה ולשאר מוצרי החברה. מי שנוהג להערים מכשירים האחד על השני ימצא זאת נוח ואסתטי. בעיקר כשגודלם של המכשירים על הצד הצנוע.
אך כמובן שמומלץ להפריד בין המכשירים, וכשמדובר במונובלוקים, האפשרות לקרבם לרמקולים יכולה לספק יתרון של כבל רמקול קצר יותר (ולכן גם זול יותר).

ה- 70.2S מבוססים על ה- 30.2 Signature, מגבר הסטראו המוערך של החברה, רק כאן השתמשו בבסיס של מגבר הסטראו לייצר הגברה לערוץ אחד בעלת זרם כפול.

המגבר מאופיין כבעל 30 וואט ב- 8ohm ו- 70 וואט ב- 4ohm כשהוא מומלץ לרמקולים בעלי עכבה נומינלית בין 4 ל- 16. למרות שעוד לא נתקלתי במגבר (איכותי) שלא מסוגל להזיז את הרמקול שלי כהלכה, איכשהו השילוב של סוללה, הספק נמוך ומגבר דיגיטלי קצת הפחידה אותי אני חייב להודות. בפרק ההאזנה נתתי דגש משמעותי לנושא זה, וכפי שבוודאי תבחינו התוצאה הפתיעה אותי בכל פעם.

בפאנל הקידמי נמצא רק כפתור הפעלה (שוב מסוג הטאצ') ובפאנל האחורי כניסה אנלוגיות סינגל אנדד בעלת קונקטור RCA, יציאה דומה (לשירשור עבור bi-amp או SUB לדוגמה) וזוג טרמינאלים עבור חיבור הרמקולים.
אגב, טרמינלי הרמקולים נמצאים באותו צד בשני המגברים כך שבאופן עקרוני אם הרכיבים יושבים בין הרמקולים אנו נזדקק לכבל מעט ארוך יותר מהמינימום האפשרי.
בניגוד לאיזבלה, למגברים אין אופצית טעינה תוך כדי שימוש. אני מניח שהסיבה נעוצה בזמן העבודה הארוך שלהם. לא הצלחתי להביא אותם למצב ריקון גם אחרי עשרות (!) שעות עבודה.

Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


נוחות שימוש


בסך הכל מימדי הסט והקונקטורים עשו אותו די נוח לשימוש. גם על השלט שאינו בורר מקורות אני יכול לסלוח בקלות (כי בכל מקרה צריך לקום להחליף דיסק או תקליט).

מה שלא אהבתי זה את כפתורי הטאצ'. האמת שאחרי כמה ימים של שימוש התרגלתי אליהם, אבל אני לא חושב שה-"סקסיות" שלהם מצדיקה את המאמץ הנוסף. על מנת להדליק את המכשירים יש ללחוץ לחיצה קצרה במרכז הכפתור. לכבותם לחיצה ארוכה. באם נלחץ לחיצה ארוכה להדלקה זה עלול לא לעשות כלום או להדליק ומיד לכבות. בסרטון ההדגמה המצורף נכשלתי בפעם הראשונה בכוונה ובשניה בשוגג.
(אגב, תוכלו לראות למטה את נורות המטען ולצפות שהוא טוען רק בזמן שהמכשיר מכובה)


לצפיה באתר vimeo


סטאפ


כפי שאני בטוח שכבר סיפרתי בעבר, תהליך הסקירה אצלי מתחיל בהאזנה רגילה לציוד עם מגוון אלבומים כאילו היה מדובר בסטאפ האישי שלי. מאוחר יותר אני מתפקס על אלבומים המיועדים להפנמת תכונות הסטאפ ותוך כדי תהליך זה אני בוחר את האלבומים שיופיעו בסקירה. רק לבסוף אני מבצע סשן אחרון לאלבומים אלו ורושם את ממצאי.

עת התייצב הסט לסקירה רכשתי וקיבלתי סוף סוף את הכבלים החדשים שלי לכן כבלי הקריסטל קייבלס שהושאלו מהיבואן כבר היו ארוזים ומוכנים לאיסוף. חשבתי שכבלי ה- Anti-Cables שברשותי יספיקו על מנת לעשות את העבודה, שכן מצאתי אותם מאוזנים וסך הכל מפתיעים למחירם.

ואכן סשן ההכנה עבר יפה, קיבלתי (נזכרתי) את אופי המכשירים, מה הם עושים יותר טוב ומה פחות, ואפילו כבר בחרתי את האלבומים לסקירה. עם זאת, לאחר מחשבה, הגעתי למסקנה שהתוצאה כעת פחות טובה משאני זוכר אותה מההתוודעות הראשונה שלי למכשירים. חשבתי שיש סיכוי לא רע שהסיבה נעוצה בכבלים שכן אז השתמשתי בכבלים טובים (ויקרים) משמעותית.

פתחתי את כבלי הקריסטל והרכבתי אותם, ושילבתי עם אינטרקונט של סילטק (מסדרת האנטרי לבל אותו אני שומר מהסטאפ הראשון שלי). נגן ה- CDP הוא כמובן ה- MBL 1531 המוכר לנו כבר מסקירות קודמות.

התוצאה השתפרה בצורה דרמטית. מימדים של פתיחות, גווני סאונד ונכונות שקודם פשוט לא באו לכדי ביטוי. האמת שקצת התביישתי שכך עמדתי לבחון את הסטאפ בגין עצלנותי, סך הכל מדובר בסטאפ לא זול וראוי לבחון אותו בקונפיגורציה הולמת. ואם לומר את האמת, האינטרקונקטים איתם הוא נבחן בסופו של דבר עדיין לא הולמים את רמתו.

אך הסאונד כעת היה כבר דומה לסאונד שזכרתי, ולמעשה אני סבור שתכונותיו הסוניות של הסט מתאימות לכבל מהיר ופתוח ועם זאת בעל משקל וצבעים כמו האולטרה של Crystal Cables.

Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


סשן האזנה


Tok Tok Tok – 50 Ways to Leave Your Lover
אולי שמתם לב שזאת הסקירה השלישית ברצף בה אני לא מביא לכם מאוסף הזמרות העתיקות שלי, אז אנא אל תתרגלו, זהו משבר זמני ובקרוב אשוב לעשות זאת. אך בינתיים ליצוג הקול הנשי והאמת שהרבה מעבר לזה, אציג את הצמד הגרמני הזה.

בחצי שנה האחרונה אני חופר בהקלטותיהם ומנסה להבין מה בדיוק תופס אותי.
ההקלטה הזו משנת 99 מבוצעת לעילא, הסולנית אקינרו תמיד בקול נעים, בגודל טוב – לא קטן ולא מוגזם, כמוה הסקסופון של בן זוגה לצמד.
מיעוט הכלים (בדר"כ רק באס, סקסופון והסולנית) כנראה עזר לבצע הקלטה כל כך איכותית ושקטה.

הסט הנבחן העביר את המסר כמו גדול. המון טקסטורות בקולה של הסולנית, בסקסופון, הבאס מלא ומשמעותי ומחצין כל ניואנס ואלו כוללים את הצליל הרצוי אך גם את צורת הפקתו. וביניהם שקט מופתי, כראוי להקלטה, אך בצורה שרק רכיבים שקטים מסוגלים ליצר.
זה אומר המון דרמה.

ומבחינתי לא פחות חשוב, הסט הרשים אותי בנכונותו הטונאלית. אך אם להודות, זה התממש רק לאחר המעבר לכבלי הקריסטל. למדתי להכיר את קולה של אקינרו טוב מאוד בחודשים האחרונים, אני אוהב לבחון כיצד כל סט לוקח אותו לכיוון אחר.
ה- red wine הציג רנדיציה מאוד ריאליסטית בהקשר הזה, היה מאוד מענייין ללמוד שלמרות שהתחושה הכללית היא רגיעה בתחום האמביאנס לא היתה השפעה על גווני הקול של הסולנית והיא נשמעה לי נכון לפחות כמו על הסט שלי.

אהבתי את גודל הפרזנטציה שלא עלה למימדי ענק ושמר על פרופורציות נכונות לטעמי. אך עדיין הפרזנטציה לא היתה זהה לזו של הסט שלי, אולי אפילו לא דומה.
סט ה- MBL יצר צלילים יותר אחודים וקוהרנטיים בזמן שה- Red Wine ריכך אותם מעט, הם לא היו מפוזרים כלל אך בכל זאת לא הגיעו לרמת הקוהרנטיות של ה- MBL. גם בתחום האימג'ינג (תלוי במידה מסויימת).

The Frames – Set List
אם אתם לא מכירים את הלהקה אך הסולן בסמפלים נשמע לכם מוכר, אולי המקור ב- Once הסרט או הפסקול אותם הזכרתי באחד השירשורים בפורום.
כאן, יחד עם שאר חברי הלהקה האירית בהופעה חיה, וזה כולל את התיפוף והגיטרות הכבדות, סוג כלשהו של כינור, ויחד עם עידוד הקהל נראה שזאת מסוג הלהקות שפורחות בהופעה חיה. זה ללא ספק אחד האלבומים המוצלחים יותר שיש לי בחסות הלהקה.

בחרתי את האלבום על מנת לבחון איך יתמודדו צמד הדיגיטליים עם העומס שעל הבמה ברגעי הרוק היותר כבדים בו. למעשה בעת שבחרתי את האלבום לסקירה האזנתי עוד עם כבל פשוט ולמרות שלא הרגשתי בעיה של כח, לא הייתי ממש שלם עם ההפרדה. גם באקורדים החזקים ביותר של הגיטרות לא הייתי בטוח ש-100% מהעיוות מגיע מההקלטה.
עם כבלי הקריסטל השתפרה ההפרדה לרמה מצויינת ונעלם כל צל של עיוות מוגזם.

בווליום נמוך האלבום אמנם נשמע קצת משעמם, אך בווליום בינוני (ומעלה), עם עדיפות לרמת ה- Gain הגבוהה יותר, קיבלתי ממש חווית הופעה חיה. כולל המיד באס ובאס המוגזמים האופייניים להופעות כאלו. וגם כשאלו השתוללו המשיך קולו של גלן להיות ברור וצלול וניתן היה להבין כל מילה (ככל שהמבטא מאפשר).

למעשה האלבום הזה די שבר לי מיתוס, הייתי תמיד משוכנע שהמגברים האלו לא בנויים לנגן בווליום חזק, ואולי בכלל לא לסוג מוזיקה כזאת. כנראה שטעיתי, עשו זאת בנקל, אך יש לזכור שהרמקול שלי קל להנעה.

Art Blakey and the Jazz Messengers – Moanin'
לא צריך להכביר מילים על בלייקי או המסנג'רס, ולא על האלבום האיקוני הזה. כאן בגירסת הרימסטר של RVG.
טרק הנושא אהוב עלי כמעט בכל גירסה, אך לזו שכאן יש את הקסם שלה.

גם כאן, היו זקוקים צמד ה- Red Wine למעט יותר ווליום מהנורמאלי אצלי. אולי כדאי שנחדד את העניין. אני נהנה להאזין בווליום נמוך יחסית, הזכרתי את זה לא פעם, זה נותן לי את האפשרות להאזין למשך זמן ארוך, ובחלק מהחומרים, בעיקר האינטימיים זה מאפשר פרזנטציה מיוחדת במידה והציוד שבשימוש מאפשר זאת.
אך כאן, על מנת באמת להנות מהאלבום הייתי צריך להגביר את הווליום לרמה שאני מניח שאדם אחר יחשיב כנורמאלית.

עכשיו קיבלתי את מה שחיפשתי, הבאס של Merritt מילא את החדר ונשמע והורגש למשך כל האלבום. הנשפנים (מורגן וגולסון) יצאו בצליליהם לכיווני ואלו היו מלאים, בעלי גודל נכון ומגוון צבעים והרמוניות.
מי שמוקלטים כאן מעט פחות טוב הם כלי ההקשה של בלייקי והפסנתר של Timmons, אל תוך הטווח הטונאלי של אלו השתרבבה יותר מידי מהאוירה שמרגישה כמו פאב קטן ולא אולפן הקלטה. אך זה לחלוטין לא נאמר בגנותו של הסט, להיפך, הוא עשה חיל בצורה שהפגין בעיה זו.

אציין עוד שלמרות שהסט הנבחן דרש קצת יותר ווליום, לא נחשפה בעיני בעית כח כלשהי. ההיפך. הסט רינדר בקלות פרזנטציה משכנעת כשכל הכלים מנגנים יחד, אפילו אם החליטו להתפרע. גם בתצוגות דינמיות כמו סולואי התופים לא התגלתה חולשה כלשהי.

Makis Ablianitis – Kismet
את Bahar של מר. Ablianitis אני מעריך שכל אודיופיל מכיר, קשה לפספס אותו על כל מדף דיסקים שני. Kismet מ- 2009 הוא האלבום החדש מבית היוצר, אך אני לא בטוח שהוא עומד באותם סטנדרטים מוזיקליים ואפילו סוניים, כלומר אני מעדיף את הקודם למרות שאיני מסוגל להאזין לו עוד מפאת עודף תפוצתו.

אך בכל זאת התכנסנו על מנת לדון ביכולותיו הסוניות של סט ה- Red Wine, וזה מסוגל לספק הנאה לא קטנה מהאלבום המדובר בזכות תחום תחתון מלא ומשמעותי, כלי מיתר מפורטים ו- "נכונים" (מיד) ותחום גבוה מפורט אך בשרני.
הכלי היחיד לגביו אני לא כל כך בטוח הוא הג'ומבוש שנשמע לי קצת פחות קוהורנטי ומיידי מהג'ומבוש שאני מכיר על הסט שלי.

התיפוף, וכלי ההקשה באופן כללי, נשמעו לעומת זאת מאוד מיידיים. הם גם העניקו תחושה תלת מימדית ועוטפת, בעיקר בווליום משמעותי.

Jack Dupree – The Sonet Blue Story
דופרי, פסנתרן בלוזיסט מניו אורלינס כשבאמתחתו שפע טרגדיות אנושיות וחוויות לא קונבנציונאליות (מתאגרף בעל תואר, טבח, שבוי מלחמה) מנגן ושר בלוז בצורה הפשוטה והטהורה ביותר.
הוא עזב את ארה"ב לטובת אירופה בתחילת שנות ה- 60, שם התגורר בלא מעט ארצות, גם באנגליה שם הקליט בשנת 71 את הטרקים שיצאו באלבום זה.

למרות עבודת הרימסטר, האלבום אינו בדיוק רפרנס אודיופילי, בעיקר הטרק השני. עם זאת מצליח סט ה- Red Wine להעניק עניין רב עם גיטרה חשמלית חדה מספיק, מפוחית לא חדה מידי, הפסנתר אמנם קצת ברקע אך תורם את שלו (לא בכל הטרקים, בחלקם הוא נהדר פעמוני ונכון) והבאס כפי שאומרים, מגיע ממתחת לבלטה.

כן, הבאס בעל משקל מצויין אך לא יותר מידי כדי לגלות את מגבלות ה- dumping של החדר או להעפיל על שאר הכלים. הוא נשלט היטב על ידי צמד מגברי ה- 70.2, וכמוהם התופים.
קולו של דופרי חי וברור, אמנם לא מלא תוכן כי אינו מוקלט קרוב מספיק למיקרופון אך בהחלט מסוגל לסחוף.

שאר הכלים מקבלים את האדג' לו הם זקוקים על מנת להעניק עניין, אך לא מספיק אדג' על מנת לעייף או להציק.

ברמה המוזיקלית בהחלט מצליח הסט לסחוט ממני תיפופי רגל קלים ואף ניענוע ראש תכוף.

Kings Of Lion – Only by night
זה יהיה הניסיון האחרון שלי להכשיל את הצמד הנסקר בתחום הכח או הדינמיקה, אני מבטיח.

הקבוצה המשפחתית הזאת שפעילה כבר כעשור אך רק עם אלבומם האחרון מ- 2008 הגיעו להכרה רחבה (אם לא עצומה). יש ביקורות רבות על ידי מעריצים ותיקים שהם "התמסחרו" באלבומם האחרון, אך לטעמי (ואני לא מבין הרבה בתחום הזה האמת :) ) יש כאן גילגול די עקבי בין האלבומים.

אני בטוח שאין כאן אחד שלא מכיר לפחות שיר אחד באלבום, זכינו לשמוע אותו לא מעט בתחנות הרדיו בשנתיים האחרונות.

הסיבה שהאלבום עלה במוחי היא שזהו אחד האלבומים שלא שומעים חלש, אין שום טעם. אפילו אני מאזין לו בווליום גבוה (אם כי זה לא מסוג האלבומים שאני ממש יושב מול המערכת ומאזין אם זה לא לצורך בחינה) ובצורה זו הוא יכול לאתגר את המערכת.

לא קל למגברים לתפוס את הכל במקום גם בווליום חזק, לשמור על קול הסולן צלול תוך כדי התופים הכבדים והגיטרות המנסרות. ובל נשכח את האפקטים המבליחים שאסור שיעלמו בכל המהומה.
(כן כן, אני יודע, בשביל חלקכם אולי רובכם, מדובר כאן כמעט בשירי-ערש)

הסט עשה כאן עבודה טובה מאוד, שמר על הפרדה מצויינת, תוך כדי מתן באס גדול ואפילו די הדוק. האפקטים שמרו תמיד על נוכחות וקולו של הסולן נותר תמיד ברור ונכון.
מסקנתי אם כך שלא רק שאין פה בעית כח, מדובר פה אפילו בנקודת חוזק. המגברים האלו מפתיעים אותי בכוחם לא רק ביחס לנתון ההספק שלהם אלא בכלל.

סיכום סאונד


צמד המוצרים שמר על אחידות סונית לאורך הבחינה. הם נשמעו תמיד מוזיקליים, בעלי תחום תחתון מלא ועשיר אך בכלל לא נפוח, ולמרבה הפלא אפילו בעלי כח רב (אם כי לא בעלי סאונד כוחני).
עם זאת יתרונותיהם הסוניים הגיעו בשלב גבוה יחסית בסולם הווליום אליו אני רגיל. אצל אדם מהשורה זה יחשב ווליום האזנה רגיל, אצלי מעט גבוה מזה.

תופעה נוספת עליה צריך לשים את הדעת היא רנדיצית התחום הגבוה. בהאזנה ראשונה זה נשמע מעט סגור, אולי חסר פירוט. כשנותנים בנושא את הדעת מגלים שלא חסרים כלל פרטים, ההיפך, יש מגוון טקסטורות וצבעים שאינם מתגלים בדר"כ.
הסט (בעיקר הפרה) אינו מגזים בסימני אמביאנס. ניתן לשייך זאת ל- roll off של השפופרות, או אולי יותר הגיוני לחוסר ברעש והפרעות חשמליות שלעיתים קרובות מתבטאים בהילה או חיספוס בתחום הגבוה.
יש שאוהבים תכונה זו, לכן עבורם כדאי לבדוק היטב שהסט אכן מעניק להם כל שהם צריכים בתחום הגבוה.

מחירו של הסט מאפשר לי לבצע השוואה כלשהי עם סט ה- MBL, זאת למרות שעדיין מדובר בפחות מחצי המחיר.
שני הסטים מתגלים (בהאזנה) כשקטים במידה דומה, זאת לזכותו של ה- Red Wine שכן ה- MBL הוא הסט השקט ביותר ששמעתי עד כה (הכוונה כאן לרקע שחור, הזכרתי את הנושא בסקירות קודמות).
בתחום הגבוה ה- MBL מחצין יותר סימני אמביאנס ועם זאת שומר על חלקות שלא גורמת להם להשמע מאולצים. ה- Red Wine פחות מחצין אותם אך מגלה מעט יותר טקסטורות בתחום הגבוה ביותר ובמיד.
בתחום הנמוך ה- MBL מייצר באס יותר נמוך הנשמע בווליום יותר נמוך, כאשר הווליום עולה הסט הנסקר מייצר באס יותר מלא (אך בשום אופן לא נפוח) ועדיין הדוק במידה הנכונה.
בתחום המוזיקלי (נשאר לנו יותר קצב והרגשת עירוב במוזיקה כי על שקט כבר דיברנו) אני מעדיף את סט ה- MBL. הוא יותר חוויתי עבורי, זאת למרות שסט ה- Red Wine הציג מוזיקליות מצוינת שמעולם לא חשבתי שניתן להפיק ממגבר דיגיטלי.
גם ברמת האימג'ינג (כאמור) העדפתי את סט ה- MBL.

מול ה- Atoll IN200 סט ה- Red Wine היה עדיף בכל פרמטר מלבד המחיר. זאת מלבד הנפח הגדול של ה- Atoll בבאס והמיד באס שיכול לדבר לקהל הזקוק לו.

Red-Wine 70.2 Signature & Isabella


סיכום


בסופו של יום אני חש הסט הנסקר מספק את הסחורה. הוא מיוחד לא רק במאפיניו הטכנולוגיים אלא גם בסאונד עשיר בעל פרזנטציה נכונה לטעמי, מוזיקליות מצויינת וכח מפתיע.
נוסיף אריזה נאה וקומפקטית, אפשרות לתוספות מעניינות לקדם המגבר ונשארנו עם חבילה מעניינת.

בתחום המחיר של הסט הנסקר אנו עומדים מול מתחרים רבים וטובים. כמו תמיד מומלץ לשמוע במגרש הביתי את כל האלטרנטיבות ולבחור עם האוזניים. עם זאת, למי שיש חשש מתחום החשמל, אינו יכול מסיבה כלשהי להפריד פאזות, או אינו מעוניין להתעסק בקונדישרים, כבלים ושאר עזרים מוצר שכזה יכול להקפיץ אותו בקלילות מעבר לכל ההתעסקות.
אם ישתמש בלפטופ ובתוספת ה- DAC האופציונאלית יהיה מנותק לחלוטין מרשת החשמל. אני לא מכיר מוצר מתחרה בתחום המחיר שמסוגל לעשות זאת.

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011, ATOLL IN200
כבילה - חשמל: ELROD & MBL
כבילה - סיגנל: Siltech New-York,Anti Cables, Crystal Cables Ultra/Dream
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מאפיינים טכניים


מגבר מונובלוק Signature 70.2:
הספק: 30 וואט ב- 8ohm ו 70 וואט ב- 4ohm
עכבת כניסה: 100k
רגישות כניסה: 0.5V
זמן פעולה ללא טעינה: 12-24 שעות (תלוי בציוד, בווליום ובמוזיקה)
מידות (כל אחד): רוחב 31 ס"מ עומק 22 ס"מ גובה 9 ס"מ
משקל (כל אחד): כ- 6.5 ק"ג

קדם מגבר Isabella:
שפופרות: שתי 6922/E88CC
תאימות שפופרות: 6922/E88CC, 6DJ8/ECC88, 7308/E188CC, 7DJ8/PCC88, 6N23, 6H23, & 6N11
עכבת כניסה: 50k
עכבת יציאה: פחות מ- 1k
טווח תדרים: 10hz-120khz +- 0.5db
גיין: בחירה בין 0db ל- 12db
זמן עבודה ללא טעינה: 6 עד 8 שעות עם אפשרות לעבודה רציפה תוך כדי טעינה
מידות : רוחב 31 ס"מ עומק 22 ס"מ גובה 9 ס"מ
משקל: כ- 7 ק"ג


מחיר: מחיר חו"ל + מע"מ
מגברי מונובלוק: 22,600 ש"ח
פרה איזבלה: 17,350 ש"ח (בגירסה הנסקרת)
יבואן: סבו אודיו




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות