(נעזוב בצד את כל מה שהוקלט בשנים האחרונות באופן דיגיטלי, שזה נושא אחר ורחב לא פחות… אבל המאמרים האלו נוגעים באנלוג מלא… )
מוסיקה על טייפ.
לא קסטות. טייפ סלילים, open reel, מאסטר, you name it.
העולם הזה רחב וקטן מאד בוא זמנית.
למה רחב? מכיוון שהכל התחיל מטייפ סלילים, בעצם כמעט כל כותר שאנו אוהבים או נקח לאי בודד, התחיל את חייו באולפן או באולם קונצרטים כזה או אחר דרך מיקרופונים, כמה מכשירים (פרה אמפ, קונסולה) וטייפ סלילים שהסתובב ו“קלט" את כל הסיפור הזה = מאסטר טייפ.
הסשיין שהוקלט במאסטר, יכול להיות בעל כמה ערוצים, שהקליטו מגוון מיקרופונים…(2 ומעלה.. גם 24 ערוצים…)
משם המאסטר עובר רימיקס לסטריאו או מונו (בתלות בשנים וגחמת הטכנאי\מפיק) משם נעשים עותקי הפקה או production tapes (first gen). מהטייפ הזה שהוא למעשה המוצר המוגמר והסופי של ההקלטה הספציפית וגולת הכותרת של כל התהליך הזה,
חברות ההקלטה, האולפנים או כל מי שניסה לשווק את המוסיקה שהוקלטה, מעתיק בעצם לטייפ דור שני בכמה עותקים ספורים, שם בעצם נשלחים לרחבי העולם מהם חברות השיווק מדפיסות את התקליטים האהובים שלנו, או אם עוברים קדימה בשנים מעבירים לדיגיטאל.
חברות ההפצה האלו, לפעמים מדפיסים ישר מדור שני שנשלח, ולעיתים קרובות (מידי) מעתיקים עותק נוסף (במקרה הטוב, במקרה הרע יותר מזה) וממנו מעבירים להדפסה כזו או אחרת (כך שיש עוד ״סיבובים״ עם דגרגצייה מסוימת, אך הם מבחינתם ״שומרים״ את העותק הקרוב ביותר למאסטר כדי לבצע הדפסות נוספות בטווח הארוך (עניין שיווקי וכלכלי כמובן).
כל מעבר כזה יכול להתלוות להפקה נוספת, רימאסטר, רמיקס וכן הלאה… אז אנו לוקחים בחשבון
ירידה בעוצמת ההקלטה אם מעבירים בין טייפ לטייפ, או שינויים כאלו ואחרים כדי שיתאימו לפורמטים המודפסים. ז״א שאם פרודקשיין טייפ עובר להדפסת תקליטים, יש צורף ברימאסטר כדי שהמוסיקה המוקלטת תהיה מתאימה מבחינת eq לפורמט וייניל, אם לדיגיטאל = השמיים הם הגבול ובעלי נסיון מכירים את הנסיונות ואת המגוון הרחב (לפעמים מאד) של הורסיות השונות המוצעות.
אנו רואים את זה גם ובעיקר בתחום התקליטים, שלא מעט לייבלים פתאום מוציאים את אותו הכותר, אך ברימאסטרים שונים, הדפסות שונות וכמובן גם באיכויות שונות מן הסתם שגורמות לנו להשוות ולהעדיף כזו או אחרת.
אך אנו נסחפים לעולם נוסף, ואנו בעצם מדברים על טייפ סלילים ולא על תקליטים או דיגיטאל.
עד כאן, מן סקירה על קצה קצהו של המזלג, זה כמובן סבוך, עמוק ורחב הרבה יותר מזה, אך כך מקבלים טעימה בעצם של התהליך בקצרה.
900 כותרים בעולם… (כותר מכיל בין סליל אחד לשניים או שלושה… אורך סליל סביב 30-34 דק לערך)
אז מה בעצם ניתן לרכוש היום מתוך המספר המצחיק הזה
(אני אומר מצחיק, מכיוון שרק לחיצה קצרה בטידאל למשל ואתם עוברים את המספר הזה בשני וחצי…. סתם בשביל ההשוואה, לפני חודשים היו בטידאל מעל 110 מליון רצועות… )
גם פה, כמו עניין המקורות עצמם, הסיפור מתחלק לכמה חלקים… בעצם לא רחוק כל כך מתעשיית הוויניל, אך עם חלוקה קצת שונה.
אם נחשוב על זה, את רב המאסטרים חברות ההפקה וחברות ההפצה ישמרו עבור כמה שיותר עותקים שהם יכולים למכור. אם העברנו לדיגיטאל זה נגמר, ופה אפשר להעתיק כמה שרוצים, אך אנו מדברים על פורמט פיזי, הדגרגציה בעייתית ועם זה רב התעשייה מתמודדת ביום יום.
ויניל נמכר פי כמה מיליונים מכל סליל טייפ מאסטר, כך שאם יש התמזל משלי לשים יד על מאסטר טייפ אני יכול להעתיק אותו כ 100 פעם ולמכור כל כותר סביב 500-1000 דולר, או שאני יכול להדפיס ממנו 10,000 תקליטים או פי כמה ולמכור כל אחד ב 50 דולר. כמו כולם, גם אתם וגם אני נעדיף את הכלכליות של תקליטים. אפילו עם השוואה מאד מאד קונסרבטיבית זו. וכך העולם עובד, אלו שהצליחו לשים יד על מאסטרים (דור ראשון, שני או שלישי - כולם טובים מאד, כמובן שככל שנלך אחורה אנו קרובים יותר למקור) יעדיפו להדפיס כמה תקליטים שאפשר למכור מאשר להעתיק לטייפים ולמכור לקמצוץ מצחיק של משוגעים לדבר ולאבד את המאסטר בסופו של דבר.
בהמשך לכך, אנו מחלקים את המצאי של open reel מוקלטים לכמה קבוצות גדולות ולאחר מכן לקבוצות קטנות יותר.
הגדולות - לייבלים גדולים שכולנו מכירים, שמדפיסים גם תקליטים וגם טייפים (למשוגעים) אך הם מלבד עסק כלכלי משוגעים על התעשייה גם כן. למשך כמן אנלוג פרודקשיין שבידו של צ׳ט קאסם קטלוג אדיר של מאסטרים שממנו כבר המון המון שנים הוא ״מוצץ״ כל כותר שהוא יכול בכמעט כל פורמט.
אך אנלוג פרודקשיין לא מעתיקים או מדפיסים רק את המאסטרים כמו שהם, הם גם ובעיקר עושים רימאסטר חדש לגמרי, קווין גרי ואחרים שהם השמות החמים ביותר בתעשייה עובדים קשה מאד ללטש להבריק ולפעמים להבריא מאסטרים עייפים ומותשים ולהביא לנו את המוסיקה בצורה טובה עד מצויינת. ללייבל הזה היה גם התעוזה להעתיק מהרימאסטרים המקוריים שלהם גם מאסטר טייפ עבור אלו שרוצים לשמוע ב r2r machine…. כותר באנלוג פרודקשיין יעלה סביב 500 דולר ומעלה והתוצאה טובה מאד מאד! בכלל הגב הכלכלי שלהם גדול וחזק והמוצר שמקבלים יוקרתי ומלוטש מאד.
יחד איתם בקבוצה הגדולה, נמצאים לייבלים נוספים.. כמו STS למשל, שאמנם המוסיקה שם קצת פחות מפורסמת, אך עדיין מאד נחשקת המוקלטת לעילא עם סאונד אודיופילי אשר גם הם מדפיסים תקליטים כמו גם מעתיקים למאסטר טייפ. עוד בנישה הזו יש את 2xhd בשיתוף עם נאגרה השוויצרית
שם יש הקלטות עצמיות של Rene Laflamme (בעלי האולפן והמפיק) אך גם כמה מהכותרים המיוחדים והנחשקים היום בהקלטות של ביל אוונס, ג׳קו פסטוריוס, מונטי אלכסנדר שירלי הורן, באדי טייט ועוד…
הם אפילו יקרים יותר מאנלוג פרודקשיין ובדרך כלל כותר כזה של יוצרים מפורסמים יעלה מעל 1000 דולר בקלות.
הקלטה קצרה ליו טיוב ממאסטר של 2xhd בשיתוף עם נאגרה לחגיגות 70 שנה של נאגרה.
ניתן לרכוש דבל טייפ עם הקלטות שהם עשו ממאסטרים שונים.
הקבוצה השנייה שאולי איזוטרית הרבה יותר אך לא פחות טובה היא קבוצה של משוגעי טייפים אמיתיים. זו קבוצה של בדרך כלל one man show שהשקיעו את הכסף מהמסד ועד הטפחות.
הם מביאים את הנגנים, את אולם הקונצרטים, מקום ההקלטה, אולפן… מיקרופונים, ציוד, מקורות והם פשוט עושים הכל מאפס. רשימת הנגנים בדרך כלל הרבה הרבה פחות מוכרת, אם בג׳אז, קלאסי או ז׳אנרים אחרים, אך אלו הקלטות מאפס, של הופעות חיות בדרך כלל בסשן אחד או מכמה שנעשות בכוונה תחילה להעתקות על מאסטר טייפים ולמוסיקה! יש רשימה של ״לייבלים״ כאלו (אני שם במרכאות כי הם לא ממש לייבלים, אלא יותר חברות הפקה קטנטנות שמנסות למכור מוסיקה טובה אך עם נגנים שבדרך כלל פחות ידועים אך באיכויות גבוהות מאד! והם משקיעים את כל כולם בכך)
בקבוצה הזו יכולים להיות אף הנגנים עצמם שמפיקים את המוסיקה שלהם ומקליטים לטייפ ובכך מוכרים את המוסיקה שלהם דרך טייפים (וגם בדרך כלל בדיגיטאל ובתקליטים = כלכליות)
בתוך המגוון הזה יש חברות גדולות כמו fone למשל או chasing the dragon… וקבוצות הרבה יותר קטנות שיכולות להכיל 2-3 כותרים בלבד…
קבוצה שלישית היא קבוצה שעושה כמעט הכל מהכל.. ז״א יש לה גם כותרים מפורסמים, וגם הקלטות עצמוניות. אלו חברות הפקה, אולפנים וכן הלאה שהצליחו בדרך כזו או אחרת להשיג מאסטר טייפים (כמו אנלוג פרודקשיין למשל) ואותם להעתיק לטייפים למכירה, אך הן גם מקליטות אומנים מקומיים או כאלו שהרבה פחות מפורסמים על מאסטר טייפ ברמות הגבוהות ביותר ואותם כמובן מוכרים לקהל.
חברה מאד מאד מעניינת כזו היא Hemiolia records האיטלקית למשל שהיא אולי המעניינת והמרגשת ביותר בתחום הזה של טייפים מכיוון שהם הצליחו במזל ענק להשיג כמה מהכותרים הנמכרים ביותר בעולם אי פעם כמו kind of blue miles davis, blue train john Caltrain, mingus ah ha! ועוד כמה אי בודד שכאלו. אלו מאסטרים שכמעט בחיים לא נראו על טייפ ברמות הגבוהות (ניתן למצוא כל מיני עותקים דור 200 על סלילים כאלו ואחרים באייבי ממוכרים עלומים, אך לא על זה אנו דנים) מכיוון שכל מי ששם יד על מאסטר טייפ אמיתי יעשה לו רימאסטר ויפיק אלפי אם לא יותר תקליטים (כאמור, כלכליות)
אך לא כך יצא עם המיוליה. החברה הזו עומדת על אחד מטכנאי ההקלטות הטובים בעולם, מרצה לאנלוג פרודקשיין באוניברסיטות שהצליח להשיג דור שני מחברת הריטאג׳ הצרפתית וממנו הוא מעתיק במספר מאד מאד קטן למאסטר טייפים למי שמסוגל לרכוש. הכותרים הללו לא זולים אך הם הדבר הקרוב ביותר אי פעם שתוכלו להקשיב שיקח אתכם אל האולפן שהוקלטו האלבומים הללו.
ישנן קבוצות נוספות, והסתעפויות שונות ומשונות בתעשייה הזו… אך למאמר זה, נראה לי שהתמונה די ברורה וממצא.
במאמר הזה, קצת על אלבומים ספציפיים והחשוב מכל, איך זה בכלל נשמע… לפחות מתאור,
כמובן שאפשר לבוא לבקר ולשמוע בעצמכם
אביעד
ויין כמו מים. 