עכשיו 26/04/17 10:54

פורסם: 22/05/16 12:19 ע"י byrdparis


PASS LABS XP-15 PHONO STAGE



Pass Labs XP-15


אומרים שהטריק הגדול ביותר של השטן הוא לגרום לבני האדם להאמין שהוא לא קיים.
טום וויטס אומר; "לא ידעת שאין באמת שטן? יש רק את אלוהים כשהוא שתוי" (מתוך השיר "Heartattack and Vine") אז כמו בכל דיון מתחילת הימים, העולם תמיד מתחלק לשני מחנות, צדדים, מתרסים וגם אצלנו, בתחום שלנו, אפשר כמעט בכל דיון לחלק באופן די גס וגדול את המשתפים לשניים; שפופרות מול טרנזיסטורי, מקור תחילה מול רמקולים כמשתנה בעל האימפקט הרב ביותר, שנאים או מגברי "ראש" לעבודה עם ראשי MC וכן הלאה עד סוף הימים.

הפעם, חברת PASS LABS הצליחה למעשה לתת פייט לכמה מהמתלבטים אשר באים לפני רכישה של קדם פונו. ולאלו "שמתווכחים מה טוב יותר" (תבחרו אתם על מה). אמנם ה XP-15 שלפנינו בנוי במיטב מסורת PASS בטופולוגיה טרנזיסטורית למהדרין, אך עם איכויות וסאונד שחובבי השפופרות הנלהבים ביותר היו מרכינים ראש ומוסיפים את הפונו סטיג' הזה לרשימה קצרה בהינתן התקציב כמובן.
מתלבטים בין פונו סטיג' MM עם SUT שנאיים או מכשיר אחד שנותן הכול כדי להגביר ראשים מעוטי מיליוואטים, אך בהמשך לאלו רוצים גם שההגבר יהיה שקט? פאס לאבס פתרו את הבעיה, תוכלו להשתמש בהגבר של עד 76DB! ובמדידות SNR כדי להניח את דעתכם האודיופילית של עד מינוס 81DB לראשי MC. מי שלא קולט מה המספרים האלה אומרים, כנראה שלא נמצא בתחום מספיק זמן כדי להיות מופתע, אפילו קצת.

אבל בואו נתחיל כמה שנים לפני כן ברשותכם,
ב 1999 ווין קולבורן (Wayne Colburn’s) הציג את אחד הפונו סטיג'ים המדוברים והמהוללים ביותר של המאה ה 20, ה X-ONO מבית PASS LABS כמובן. ווין, הוא למעשה החצי השני של בסיס הגאונות בחברת PASS LABS לצד נלסון כמובן, וכיום הוא למעשה, הדיזיינר והמהנדס הראשי של תעשיות PASS LABS כאשר נלסון פרש השנה מעבודתו בחברה.

ה X-ONO הוא מלאכת מחשבת של ווין קולבורן שהביאה את פאס לאבס לכותרות בתחום האנלוגי, אך מפאת חוסר ההייפ אז (שאנו מגלים\רואים שוב היום) לתחום האנלוגי בסוף המאה ה 20, רק משוגעים ויודעי דבר שמעו או רכשו בזמנו (בעיקר בארה"ב ובמזרח הרחוק) את ה X-ONO, שהיווה פריצת דרך בקדמי פונו טרנזיסטורים, שלא רק רינדר מידע מהגרוב כסאונד מלטף, חלק, זורם ומרגש כמו פונו סטיג' שפופרתי, אלא גם פתר את המשתמשים משנאי סטפ אפ, כבילה מיותרת ועוד, בכך שיצר יכולת להגביר ראשי MC חלשים במיוחד, ובשקט שהיה קשה לקבל בתעשייה, או לפחות במחיר "שפוי".

שנים לאחר מכן, ככל שהתחרות התגברה וחברות רבות בעולם החלו ללמוד ולהשיק מוצרים "דומים", החליט ווין קולבורן להמשיך לשכלל ולהביא את המוצר שקיבל כל כך הרבה שבחים, פרסים והילולים לסטנדרטים ובסיסים חדשים. ווין שהיה אחראי בעיקר על חטיבת קדמי המגבר של חברת PASS LABS (כאשר נלסון עדיין מחזיק בצד המגברים), המשיך ללמוד ולייצר ליין מכשירים מיוחד ומשובח במיוחד, כמו גם זוג מכשירי קדם פונו שלמעשה החליפו את ה X-ONO עתיר השבחים.
מדובר על ה- XP-15 שאנו סוקרים כאן היום, ו"קדם הדגל" הגדול של החברה לתחום האנלוגי ה XP-25.
(הערה: ב CES 2016 החברה השיקה קדם פונו נוסף שהצטרף לליין ה- XS שלהם, והוא למעשה מהווה כיום את מוצר "הדגל" של החברה מה שמזיז את ה XP-25 לאמצע הליין).

וקולבורן, כיוון את ה XP-15 להיות מחליפו הישיר של ה X-ONO האהוב, בעוד הוא מותח את היריעה הטכנולוגית עוד ועוד, משכלל את המוצר, משפר את הסאונד וגם במפתיע, מכנס את מה שהיה מכשיר כפול (קונטרולר וספק כח) ב X-ONO , למכשיר בקופסה אחת ב XP-15, שיתפוס הרבה פחות נדל"ן על הסטנד. אלמנט שלא מעט מהמשתמשים בגזרת המחיר הזו, ביקשו מהחברה במשך השנים.

את ה XP-15 קיבלתי לסקירה מהיבואן הישראלי (IL AUDIO) בעודו הגיע היישר מהחברה בארה"ב והוא חדש לגמרי! ולא עבד אפילו שנייה (כך נאמר לי). הועברו לרשותי- קופסת אלומיניום עבה וכמובן חוברת ההסברים של הקדם, שהיא בדיעבד; אולי הטובה והמפורטת ביותר שראיתי בחיי ממוצר אודיו. למה צריך כזה פירוט מחוברת של פונו סטיג' אתם שואלים? כבר התשובה וההסבר לעניין.

מארז האלומיניום העבה והאיכותי של הפונו סטיג' לא משאיר שום ספק שהמכשיר מיוצר תחת ידיהם של PASS LABS האמריקאים. הוא איכותי למראה, ולמגע ומשדר את איכות החברה מהמסד ועד הטפחות. כיאה לחברת על בתחום האודיו. כזו שדואגת שאיכות המכשירים שלה אם בליין הגבוה או הנמוך, יצאו בסטנדרטים המעולים ביותר שהיא מסוגלת להם. ה XP-15 נראה ומרגיש בדיוק כך. הפנל הקדמי מלבד פאזה עיצובית לכל אורכו, ערום לגמרי מכפתורים ורק לד כחול לאינדיקציה שהוא אכן פועל הושם בחזית ובמרכז הפנל, ממש בין לוגו החברה ושם הדגם. למכשיר הזה כמו לכל קדמי המגבר של החברה, אין כפתור הפעלה וכיבוי, זאת מכיוון שווין קולבורן מאמין שהמכשירים הללו אמורים להיות מופעלים בכל זמן אלא אם אתם עוזבים את הבית לתקופה ממושכת.
כדי לכבות את המכשיר, פשוט שולפים את כבל החשמל משקע ה IEC בפנל האחורי, והמכשיר נכבה. (פחות מעגל, פחות סוויצ' והרבה בטחון בחברה שעומדת מאחורי מכשירים שאמורים להיות במצב ON בכל רגע).

Pass Labs XP-15


בפנל האחורי של ה XP-15, המצב נראה כבר אחר לגמרי, וכל העושר הטכנולוגי שעומד בפני המשתמש, נגלה לעינינו. ל XP-15, יש כניסה ויציאה אחת בלבד, MM או MC לבחירתכם וביציאה סינגל (RCA) או מאוזן (XLR). ווין קולבורן ו PASS LABS ניסו לשמור על תמחור "ראלי" במכשיר שאמור להחליף את ה X-ONO ולכן הדגש על המינימלי בעניין, אך מצב מינימלי זה, לרב המשתמשים, מספיק בהחלט.

מה שלא ממש רואים במכשירים סטנדרטים, “זולים” או אנטרי לוול של חברות כאלו ואחרות הוא מגוון ההגדרות האדיר שניתן לשנות
ב XP-15. במקרה הזה, ווין ו PASS לא חסכו.
ההגדרות שמהוות את השליטה בהתאמת הקדם פונו הזה לשלל הראשים בעולם ניתן לשנות דרך כמה סטים של מיקרו מתגים.
ישנם זוג סטים לצד הימיני וזוג סטים לצד השמאלי. הקדם בנוי בצורה סימטרית לחלוטין ועם הפרדה מלאה בין הערוצים, כך שכל שינוי שתעשו בצד הימיני, תהיו חייבים לעשות בצד השמאלי גם כן, לפעילותו התקינה של המכשיר.
ההגדרות כמו היכולת להתאים את הקדם לכל ראש שתבחרו עלי אדמות כמעט, נעשות פעם אחת בחיבור הקדם אל המערכת ומשם הדרך סלולה ללא שום התעסקות נוספת בהמשך, אלא אם רכשתם\החלפתם ראש אחר במשך הזמן ובהמשך לכך, תשנו את ההגדרות פעם נוספת כדי שיתאימו אליו במדויק.

למשתמשים בעלי OCD כבד, או כאלו שלא מסוגלים לנוח על זרי דפנה, ה XP-15 ייתן לכם את התשובה למשחק בלתי פוסק בשינויים של גיין, עכבות, קיבוליות ועוד, אך תהיו חייבים בסיבוב המכשיר אליכם בכל פעם ובציפורן עדינה כדי לשנות שוב ושוב את מערך המתגים... לא בדיוק נוח, אך קיים. זה בעיקר מעלה את הסיכויים שתשרטו את הסטנד היפה שלכם :)

החיבור אצלי למערכת היה מהיר וקל, חוברת ההסברים של ה XP-15 נוח ובעל תרשימים מפורטים. ברגע שיודעים את הספסיפיקציות של הראש המורכב על הזרוע*, משחק המתגים לוקח בדיוק 30 שניות כדי להגדיר במדויק לדרישות הנכונות. חיבור הכבלים, מהזרוע ומן הפונו אל קדם המגבר במערכת, והלד הכחול נדלק עם חיבורו של כבל החשמל.

*בעת הסקירה, הראש שהיה מורכב על הזרוע היה אקוסטיקל סיסטמס The Archon. הראש מוציא 0.5mv ולכן את הפונו סטיג'
הגדרתי על מצב MC כמובן, בהגבר של 66DB שמצאתי שהיא הטובה ונכונה ביותר עבורי, וכמובן עכבה של 100ohm כפי שמומלץ ע"י יצרן הראש.


כאמור, המכשיר שהגיע אלי לסקירה היה חדש לגמרי ובשיחה עם ווין קולבורן במייל ועם יגאל לסרי היבואן, נאמר לי שהוא חייב לעבוד כמה שעות טובות עד שאחווה דעה נחרצת על טיבו. חברת PASS ממליצה לקדמי המגבר בעלי שנאים פנימיים (כמו ה XP-15) לעבוד כ 24 שעות לפני שהם מגיעים למיצוי מושלם ורומזים על כך שהם ממשיכים להשתבח בכל זמן שהם נשארים דלוקים. לא משהו שאנחנו לא רגילים אליו בתחום ה HIGH END, אז החלטתי לתת לו לעבוד 24 שעות ללא האזנה (רימיתי קצת ושמעתי חצי אלבום במשך השעות הללו, אבל זה היה סתם כדי לקבל מושג קטן כי הייתי סקרן איך הפונו הזה נשמע) ולהמשיך את הסקירה ביום שלמחרת.

בדיעבד, אני יכול להגיד שלא שמעתי המון הבדל בין היום השני (אחרי 24 שעות שהוא היה דלוק) לבין היום האחרון של הסקירה, ממש לפני שניתקתי את ה XP-15 מן המערכת שלי וחזרתי אל הפונו סטייג' הפרטי שלי. היה נדמה שהגבוהים נעשו מעט יותר חלקים והמשיכה כלפי מטה נעשתה עמוקה יותר ועם טקסטורה משכנעת יותר, אך אלו ניואנסים די קטנים ומאד יכול להיות שהם נבעו מדברים אחרים במשך הזמן הזה ולאו דווקא מבריק אין כזה או אחר. ובכל זאת.

Pass Labs XP-15


זוכרים את הפתיח?
"שהטריק הגדול ביותר של השטן הוא לגרום לבני האדם להאמין שהוא לא קיים", זה בדיוק מה שעלה לי לראש בכל פעם ששמעתי את הפונו הזה במשך החודש שהיה אצלי, המוסיקה עוברת דרכו כאילו הוא לא קיים, אך עם איכויות שהכרתי רק ממכשירי שפופרות משובחים. אלו שמעבירים מוסיקאליות בצורה משכנעת, ולא בצורה מנותקת וקרה של סקציות תדרים. מראהו הקר וההייטקי של ה XP-15 יכול לבלבל ולגרום לבעלי לב הפכפך לדעות קדומות של סאונד קריר, חד ומפורט מידי.
אך למרות הרזולוציה, השקט היחסי שמקבלים מפונו סטיג' ברמה הזו והיכולת המאוזנת בהעברת הנתונים מן התקליט אל ההגברה והרמקול, הסאונד שלו לא יכול להיות רחוק יותר מדעות קדומות שכאלו.
הוא אומנם לא בלומי ועשיר בצורה קיצונית בתדרי המיד כמו כמה מהפונו סטיג'ים השפופרתיים שאני מכיר בתחום, אך הוא בעל עדינות וליטוף שרק מכשירים יקרים מאד יודעים לעשות זאת, אם מבוססי שפופרות או סוליד סטייט כאחד.

בתקליט החדש שרכשתי לאחרונה,
Friday Night In San Francisco Low Numbered Limited Edition 180g 45rpm 2LP – שלושת המאסטרוס על הגיטרה נשמעו בבירור ובמרחק שווה אחד מן השני בבמה וירטואלית שנפרסה מולי בין כותלי החדר. רזולוציה של עור על מיתרים, תיפוף אצבעות על בטן הגיטרה, נעל רוקעת על רצפת העץ של הבמה ומוסיקה שמימית של אולי אחד מאלבומי הפלמנקו הפופוליסטיים ביותר שידע העולם מאז ומעולם. טרנזיאנטים מהירים של מיתרי ניילון על גופי עץ, מפרט וציפורניים וכל זה עם אמביאנט שתפסו המיקרופונים שסודרו סביבם באותו יום שישי. ההקלטה החיה הזו, חיה תרתי משמע, לא עוד אלבום מופק אולפני עם אפקטים מוספים, אלא שלושה נגנים מופתיים שמנגנים בכלים אקוסטיים בפני קהל רב, תקליט מסתובב תחת יהלום ופונו סטיג' שפשוט מצליח לשחזר את כל הנתונים הללו ולהעבירו הלאה בלי לאבד תדר או ויברציה בדרך.

טונאליות הגיטרות נשמרה וניתן להבחין בין פאקו דה לוסיה שמנגן בציפורניו לבין דמיאולה שמנגן בעזרת מפרט פלסטיק וידיו מעוותות את טון הגיטרה בצורה שונה. כך גם מקלפלין שמצטרף לכל החגיגה הזו. הטונאליות שנשמרת ויוצאת בצורה משכנעת, היא לב ליבו של כל מכשיר אודיו לטעמי, וזו כנראה אבן הפינה שניתן להתווכח עלייה הכי פחות, בטח לאור התוצאות של ה- XP-15 .

בקוצ'רטי לפסנתר של מוצארט,
MOZART - PIANO CONCERTOS NO 20 & 21 - GULDA - ABBADO (180G IMPORT VINYL LP) Speaker Corner משמעות הטונאליות כמו גם האיזון בין כלי הנגינה הובחנה בנקל. התזמורת הוינאית בניצוחו של אבאדו בעוד פרידריך גולדה מנגן על פסנתר כנף בקדמת הבמה נשמעו בבירור רב. הריאישיו של S.C עושה עבודה טובה בניקיון והדפסת הקונצרטים הללו והפסנתר נשמע נקי ובעל משקל ריאלי ומשכנע ביותר. למרות הרמקולים הקטנים יחסית שאני מאזין דרכם שיורדים על הנייר "רק" ל 32DB האוברטונים ויד שמאל של הפסנתר נמשכים כלפי מטה והפונו מעביר את הרגיסטרים הנמוכים בצורה נאותה. איזון התזמורת המלווה ביחס לפסנתר נשמר בצורה שווה לכל אורכי הצדדים וההרגשה היא שה XP-15 מסמן גבולות גזרה ברורים שעוזרים לפרזנטציה שלא לברוח או להזדחל מאחור. הקונצ'רטים הקלאסיים הללו עדינים אך עם עושר מוסיקאלי אדיר. מוצארט אולי מצטייר כסוכריה שמצריכה לא פעם זריקת אינסולין כדי לעבור אותו, אך אני יכול להבטיח לכם שברגע שנכנסים לתאוריה או אף מדברים עם פסנתרן שלומד את יצירותיו, מקבלים מושג אחר על הקושי שייצר ילד הפלא מאוסטריה. נחשולי המוסיקאליות יוצאים מן הכותר הזה דרך הפונו סטיג' של PASS משהו שלא מצפים לו בדרך כלל ממכשיר מבוסס טרנזיסטורים, או לפחות לא מכזה שמגיע מחברת הגברה עתירת שרירים מארה"ב.

כמובן, המשכתי לנסות למשוך את ה XP-15 למחוזות קשים הרבה יותר מאשר קונצ'רטים לפסנתר של מוצרט, או שלישית נגני גיטרה, לפחות בתחום השחזור אם לא גם בתחום המוסיקאלי.
המשכתי עם כותר של LIVING STEREO שאני אוהב במיוחד,
Serge Rachmaninoff, Sir Adrian Boult, The London Symphony Orchestra ‎– Symphony No. 3
הפתיחה כבר מכניסה כמעט כל סט אפ למצב של טלטלה. ולא רק פונו סטיג'. מערכת טובה צריכה לעמוד בפתיחה כה חזקה, אם בביצוע איטי או מהיר. עומס הכלים שנפתח ברצועה הראשונה כה רחב וחזק שניתן לתהות בכמה שניות עד כמה יציב עומד הכל, לפני שממשיכים לשמוע את המשך היצירה. רחמנינוב כתב שלוש סימפוניות כאשר השנייה והשלישית הן המפורסמות ביותר, בעוד השנייה כנראה היא המנוגנת והמוקלטת מכולן. השלישית יפיפה במיוחד ובולט עם הסימפונית מלונדון עושה פה עבודה מוצלחת, במיוחד בכלי הנשיפה וסקציית ההקשה. ה XP-15 מלבד ה DNA הפאסי שהוא מביא במשקל ורזולוציה, הצליח גם להפיק חיים מקסימים בכלי הקשת שמנגנים ללא הפסקה לכל אורך היצירה המופלאה הזו. פרטים של פיקולו, חליל עץ, כלי הקשה, מצלתיים וכן הלאה, מבליחים מרקע שקט ומאוזן ומחזקים את האשליה האדירה של אחד המלחינים הטובים בכל הזמנים לטעמי.

דינאמיקה זה שם המשחק כאן בהמשך לטונאליות ורזולוציה. השלישית של רחמנינוב תביא את המערכת שלכם לעבוד קשה מכל הבחינות! כמו גם השנייה של מאהלר –
MAHLER SYMPHONY NO. 2 180g 2LP SPEAKERS CORNER DECCA 180g LP* (2LP)
כמות הזיגזגים על הויניל ומאסת הכלים בכותר הזה אדירה - וגם את ה XP-15 הצלחתי לבסוף לטלטל עד כמעט שחשבתי שהוא הגיע לתום היכולות שלו, אך לא ממש.
ועדיין, מי שרוצה לרדת נמוך יותר, עם יותר טקסטורה במאסות כלים בעיקר במוסיקה שכזו עם אימפקט אימתני של ממש, יהיה צריך לעלות בתקציב לפי שתיים וחצי לפחות אם לא יותר לכיוון ה XP-25 או אחרים מחברות שונות. אך אנחנו מדברים פה על מושגי תקציב אחרים לגמרי, כמו גם שה- XP-15 לא זול כלל וכלל (בעיקר כשלוקחים בחשבון את הממוצע הנתון) ועושה כנראה 85 אחוז מהעבודה של הגדולים באמת מכל זווית שמסתכלים עלייה (כל האמור כמובן מתייחס לרמות אחרות לגמרי של ביקורת ולאחוזים חמקמקים בשחזור מוסיקאלי בתחום האנלוגי).

לאחר כמה תקליטים גרנדיוזים ששמעתי בהמשך לשלישית של רחמנינוב או השנייה של מאהלר, החלטתי להוריד כמה הילוכים, ולתת למערכת, לי ולפונו סטיג' לנשום.

אחד הכותרים האהובים עלי בזמן האחרון, שנרכש אחרי שלקחתי "הימור" על ריאישיו שנכתב שהוא הטוב והנכון ביותר שנעשה לכותר כה מפורסם הוא–
Art Blakey & The Jazz Messengers Moanin' 180g LP Music Matters, Ltd. Blue Note 180g LP
חדי העין יוכלו לראות בלינק המצורף שזו לא גרסת ה 45rpm שנחשבת לאודיופילית ביותר, אלא גרסת 33.3 כפי שהתקליט יצא במקור. ההדפסה הגיעה מאותה חברה שעושה הוצאות מחדש - Music Matters, ופה היא הוציאה את התקליט מהמאסטר המקורי בדיוק כפי שיצא באותם שנים שהוקלט. על LP בודד ולא זוג כמו בגרסת ה 45.
הכותר הזה נשמע מדהים! האמת שעד שלא ניגנתי אותו על הפטיפון שלי בבית, לא ידעתי שניתן לשמוע תקליטי ריאישיו בצורה כזו. הסאונד היה פשוט נקי, וחי כל כך, שרק מטייפ סלילים איכותי מאד שמעתי כך בעבר. דרך ה XP-15 הסאונד היה משובח מאד מן הסתם. היכולת להעביר את הרזולוציה שהודפסה על הויניל, את האווירה המשגעת מהסשן כולו, את האוויר בין הכלים, הקישקושים שבין הנגנים, את הדינאמיקה בין האלתורים ובכלל את החוויה, העבירה בי צמרמורת. אם רק תמונת הסטריאו הייתה משכנעת יותר מאותם הזמנים ולא הייתה מחולקת לימין ושמאל בקיצוניות כזו, זה היה יכול להיות כנראה התקליט המושלם ששמעתי בחיי. על המוסיקה עצמה אין מה להכביר במילים מכיוון שכל חובב מוסיקה באשר הוא (ששומע ג'אז כמובן) מכיר ומוקיר. ה XP-15 הצליח להשתחרר קצת מהגבולות שלו וניגן את הכותר הזה בצורה הרבה יותר זורמת מאשר את התקליטים הקודמים. מסתבר שזה מאד תלוי בסגנון המוסיקה ובאייך הגרוב מסודר או למעשה איך הנתונים מגיעים אל הפונו סטיג' וכמה קשה לו להתמודד איתם. פה, שהמסה הייתה הרבה פחות כבדה אך מודפסת ברמות הגבוהות ביותר, הוא עבד טוב בהרבה והשתחרר מכבלי הטכנולוגיה האמורה ופשוט הפציץ את המוסיקה קדימה בצורה משובחת ומשכנעת כאחד.

את הפונו סטיג' האמריקאי לא מפחידים בכלום, למרות אי אלו אחוזים במאיון העליון בז'אנרים דינאמיים ועמוסים במיוחד שהיה אפשר לקבל קצת יותר מכל מיני זוויות ואת אלו מקבלים רק אם מתחילים למתוח את התקציבים כלפי מעלה בצורה אקספוננציאלית, הוא הצליח להשחיל את הלולאות בכל חור, ולנגן כל גרוב וביט.
גם במוסיקה תובענית נוספת רק מצד שונה של הסקאלה, אמנם מקומפרסת אך עם פס רוחב גדוש וספקטרום תדרים רחב במיוחד לכל אורך הדרך הוא לא הראה סימנים של עייפות.
לפני כמה שבועות בשיטוטי בסנטר, עברתי את הכביש לאוזן השלישית ועלעלתי שם בנונשלאנטיות במדפים, ובפגישה חברית עם אורי (בסיסט אופרנד לנד) התבשרתי שריאישיו חדשים ללהקת DT הגיעו, כאלו המון שנים לא היו. מייד הוצאתי מהמדף את כל אלו שהיו חסרים לי, וגם עם ה XP-15 שמעתי את חלקם.
אחד האלבומים האהובים עלי בכל הזמנים ושל הלהקה בפרט –
Dream Theater Awake 180g Import 2LP (MOVLPI1258) מתחיל בפסאג' תופים מדהים לכל רוחב הבמה ומצד לצד של מערכת התופים הענקית של מייק פורטנוי. האימפקט המדהים והמרגש הזה הציף את החדר ואת ליבי שוב למרות שזו הפעם העשרת אלפים שאני שומע את האלבום הזה. לאורך כל שני התקליטים הפונו סטיג' שומר על קור רוח יחסי ועל נשימה קצובה עם יכולת להתאושש בצורה נאותה לאימפקט הממשמש ובא מכל עבר. אלבום המופת הזה של הלהקה, הוא אחד מאבני הפינה בז'אנר המסוים הזה, נחמד ומקסים לשמוע אותו על גבי תקליט, למרות שהוא יצא באמצע שנות ה 90, כשעוד חשבו שתקליטים זה זן נכחד. התקליטים הללו הודפסו בכמה וואריאציות, נסו למצוא (לחובבי הז'אנר) או לקנות את אלו מהלינק. הם איכותיים ונשמעים נקי וחי במיוחד.

Pass Labs XP-15


סיכום


ה- XP-15 של PASS LABS למעשה יכול בנקל להיות הפונו סטיג' היחיד והאחרון שמישהו ירכוש לעצמו לכל החיים. אם הוא השקיע בסט אפ אנלוגי את אותו התקציב של המכשיר עצמו, או פי 10 מכך, זה לא ממש משנה. הפונו סטיג' הזה מגלה לא רק טכנולוגיה מושקעת עם יכולת להגדרות כדי להתאים כמעט לכל ראש עלי אדמות, אם MM או MC לבחירתכם. הוא גם מוסיקאלי כמו שמעט מאד קדמי פונו שפופרתיים מדופלמים ומהוללים מנגנים מסתבר, עם זרימה ויכולת משוחררת שלא תבאס אף חובב שפופרות מושבע באשר הוא. ו"מהצד הטרנזיסטורי"? פה בטוח שאין בעיה, הייחוס האמריקאי המשובח שלו מבית PASS LABS מביא עמו רזולוציה ומדידות לכל חובב רובוטיקה! שאפשר רק לדקלם לכל עובר אורח כדי להרשימו.

האם יש טובים יותר? כמובן שיש, אין לזה סוף הרי.
זו רק ירית הפתיחה של חברת PASS LABS בתחום, ומעליו יש עוד שני דגמים, וכמובן עוד מכשירים מחברות HIGH END אחרות. אך אל לכם להביט אל הכוכבים מהר מידי, אלא אם אתם משוגעים או מושבעים באמת! הדגם הבא שהיווה עד לא מזמן את הדגל של החברה- עולה פעמיים וחצי מהקדם שלפנינו ולמרות שהוא טוב יותר בצורה אבסולוטית שלא ניתנת לוויכוח, בעל ספק כח חיצוני, ויכולת לשינוי פרמטרים מחזית המכשיר ועוד, האחוזים בהם הטיב הזה מתבסס נמצא בז'אנרים קשים לשחזור בדרך כלל, או בחיבור לסט אפים שדורשים ונותנים הרבה יותר מכאלו ממוצעים ואף מעט מעל הממוצע.

האימפקט שה XP-15 מביא עמו במגוון מוסיקה רחב מאד, אם בג'אז, קלאסי, רוק, בלוז ועוד רחב ומוגדר במיוחד. מוסיקאליות ורזולוציה הם החזקות שלו, ויחד עם טכנולוגיה לשקט, רקע שחור והתאמה נאותה ורחבה למגוון ראשים ומערכות, הם אלו שעושים אותו ל כנראה אחד המכשירים עם ה VFM הגבוה ביותר שאני מכיר בתחום. למרות שקשה להכניס את המושג "תמורה לכסף" על קדם פונו שעולה 4,000 דולר, בתחום שלנו שרק באותה החברה המכשירים הבאים מתומחרים ב 11,000$ ו ב 32,000$ במעלה הסולם, פתאום 4000$, נראה כמחיר סביר בהחלט למי שהחליט להשקיע בצורה משמעותית ונכונה בסט האנלוגי שלו.


סטאפ בחינה והשוואה


הגברה: זוג מונו-בלוקים (KT120) + קדם מגבר שפופרתיים (MBS).
רמקול: Magico S1
מקורות דיגיטאל:
Metronome Technologie C8+ELEKTRA, PC based HFMC Music Server
Electrocompaniet EMC1UP CDP
מקורות אנלוג:
Brinkmann Balance,Tube power supply RöNt II, A.S "The Archon"\ ZYX - R1000 AIRY3S
Pass Labs XP-25 Phono Stage
כבילה- חשמל: PS Audio, Furutech,Heavens Gate Audio,DH LAB
כבילה- סיגנל: TARA LABS/Heavens Gate - XLR & RCA
כבילה – רמקולים: TARA LABS APOLLO 1
כבליה - אנלוג: TARA LABS, Kubala Sosna


יבואן - I.L AUDIO
מחיר - 4000$ פלוס מע"מ

אביעד (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות