עכשיו 16/12/18 08:33

פורסם: 15/02/12 21:08 ע"י aloni


סט עזרים לפטיפון Oyaide STB-MS & MJ-12



Oyaide STB-MS & MJ-12


מכובדי, בוודאי שמתם לב שבחודשים האחרונים אני לא מפרסם סקירות בתדירות הרגילה. יצא שלקחתי על עצמי overbooking רציני בעבודה וזמן לשעשועי סקירות לא ממש מצוי בידי והאמת שגם לא צפוי בעתיד הקרוב.
החלטתי אם כן שבינתיים אני עושה סקירות רק למוצרים שלא דורשים ממני עבודה רבה מידי (נניח כמו רמקולים או הגברה שגוזלים ממני לא מעט ימי עבודה מלאים) או כאלו שאני מוצא מעניינים במיוחד.

כשיגאל לסרי הציע לי לבחון צמד עזרים לתחום האנלוגי, חשבתי לעצמי שהוא בדיוק קלע להגדרה הראשונה, לא ידעתי אז שהם יתאימו גם לשניה.

אז הפעם אני סוקר עבורכם שני מוצרים נפרדים (כלומר נמכרים בנפרד), אך כפי שנראה בהמשך במקרה של הסט הזה השלם שווה אף יותר מסך חלקיו לכן אתייחס אליהם לרוב כ"סט".
בתום הסשן שלי גם יהושע חברנו מתגייס לתת את רשמיו, על הפטיפון שלו כך אנחנו מקבלים פרספקטיבה יותר רחבה, גם של מוצרים וגם של מוזיקה.

הסט שלנו מגיע מחברת Oyaide היפנית שאני מניח שרובכם כבר מכירים מתחום החשמל (שקעים, תקעים, מפצלים כבלי חשמל), אך בליין המוצרים הענף והתמיד מדוקדק תמצאו גם כבלים לכל מטרה מכבלי רמקולים ועד כבל דיגיטלי ואף קטגוריה אנלוגית אליה משתייכים שני המוצרים שאנו מכירים עתה יחד, עם עוד כמה עזרים כגון כבלי זרוע, שלות ולידים עבורן.

STB-MS


Oyaide STB-MS & MJ-12


בוודאי רובכם מכירים את אותם עזרים שמתלבשים על הספינדל של הפטיפון. הם עובדים בדר"כ באחת משתי שיטות:
- לחץ מכני מטה על התקליט בעזרת חיבור כלשהו לספינדל (המוט עליו משחילים את חור התקליט) כגון תפס או הברגה
- לחץ בעזרת משקל

למרות שבדר"כ מכנים את כולם קלאמפ (או קלאמפה בלשון העם), הכינוי הזה יותר מתאים לקבוצה הראשונה. הקבוצה השניה לא רק לוחצת את התקליט כלפי מטה, היא גם משפיעה (מגדילה) על מסת הפלטה ובעזרת שילוב של חומרים וצורה היא גם משפיעה על הרזוננסים שרואה התקליט והראש ולכן לחברי הקבוצה זאת נקרא בדר"כ סטבילייזר, ואליה גם שייך ה- STB-MS מושא סקירתנו.

Oyaide STB-MS & MJ-12


ה- STB-MS בנוי מעשרה חלקים וחומרים שונים.
שני דיסקים מאלומיניום מהווים את הדופן התחתונה והעליונה, כשהגימור הוא מסילבר קרבון (אין לי מושג מה זה אומר בדיוק אם להודות באמת, אבל זה נראה כמו קרבון פייבר כסוף).

שש משקולות פליז צילינדריות בגימור כרום.

מוט בסיס עם הברגה לשני הדיסקים.

שני ספייסרים (בוחרים אחד) כתחתית למשקולות, הראשון מאותו סילבר קרבון והשני גומי כלשהו.

כל הסיפור הזה שוקל כ- 440 גרם כשאנו יכולים לשלוט במשקל על ידי הסרה והוספה של המשקולות, כל משקולת תורמת כ- 40 גרם.

[ישנה אפשרות להזמין בנוסף סט משקולות STB-CM על בסיס הקרבון פייבר, השוקלות כ- 4 גרם ליחידה ובעלות תכונות ביטול רזוננס שונות]

מלבד בחירה של כמות המשקולות, יש לנו גם בחירה של ספייסר (גומי או סילבר קרבון) ובחירה בצד המשקולות (הן לא סימטריות בין הצד העליון והתחתון).
זה מצחיק, אבל כל שינוי כזה עושה הבדל, חלק מאוד מוחשי. יש כאן אפשרות לעשות ממש אופטימיזציה לכיוון הסאונד המבוקש.

Oyaide STB-MS & MJ-12


פיצ'ר נחמד שהוסיפו ל- STB-MS הוא היכולת לנגן EP או סינגלים של 7" (אתם יודעים, התקליטים הקצרים עם החור הגדול באמצע) על ידי הפיכת הסטבילייזר ושימוש בבליטה המובנת במקום מתאם לספינדל.

Oyaide STB-MS & MJ-12


ה- STB-MS מגיע בקופסא עגולה ובתוכה גם מן עלון הוראות די ברור יחסית לאנגלית "יפנית".

Oyaide STB-MS & MJ-12


תראו, תוספת (מקסימלית) של 440 גרם היא אומנם לא בשמים, אך בכל זאת יש לזכור זאת כשבוחנים התאמה לפטיפון. יש לקחת בחשבון שלא להעמיס על המנוע ולוודא שלא תהיה פגיעה במהירות סיבוב הפלטה או עיוות כלשהו באיזון של פטיפון suspended (תלוי על קפיצים). כנ"ל ל- MJ-12.

MJ-12


Oyaide STB-MS & MJ-12


ה- MJ-12 הוא mat (מאט, שטיח, מחצלת איך שתרצו לקרוא לזה) העשוי מאלומיניום בצורה מאוד מיוחדת.

ראשית, עוביו כ- 5 מ"מ בחלק החיצוני, אולם לקראת המרכז הוא הולך ויורד בעובי בזוית של מעלה אחת.
מוזר? דווקא לא. הרעיון שבעזרת הסטבילייזר שלוחץ במרכז, תקליטים מעט עקומים יקבלו ישור קל, אך בלי קשר האחיזה של כל תקליט תהיה אופטימאלית יותר מאשר פלטה ישרה לחלוטין התפוסה רק במרכז.

אגב, מדובר בזוית מאוד שטוחה, לא מבחינים בה בכלל כשמסתכלים על המוצר.

מלבד אותה זוית, שתי תכונות נוספות בהן נוכל להבחין הן חריצים מיקרוניים לאורך המאט וחורים בגדלים שונים.

Oyaide STB-MS & MJ-12


אני מקווה שתוכלו להבחין בחריצים באחת מתמונות התקריב שצילמתי. הם פרוסים לאורך המט ממש כמו גרוב של תקליט.

Oyaide STB-MS & MJ-12


בנוסף לחריצים, אנו יכולים להבחין גם בשישה סטים של שלושה חורים בגדלים שונים המכורסמים בצורת קשת לאורך המאט.

אם הבנתי נכון אותם "חורי כיוונון" מיועדים לעזור בדאמפינג של ויברציות.

Oyaide STB-MS & MJ-12


יש אגב גם ארבעה שקעים קטנים בצד האחורי, כלומר לא מכורסמים עד הסוף. אני מניח שהם מיועדים למי שמעוניין לייצר פלטה יעודית ל- MJ-12 שתוכל לתפוס אותו.

כאן המשתמש הפוטנציאלי צריך לקחת בחשבון את עובי המאט. 5 מ"מ זה לא צחוק ואם לא היה לכם כלל מאט לפני מן הראוי לכוון VTA ומשקל של מעל ל- 600 גרם.

טרום טיסה וסטאפ


לפני שאנחנו מתקדמים לסשן ההאזנה, כמה מילים על הסטאפ ועל בדיקות שביצעתי לפני הסשן.

Oyaide STB-MS & MJ-12


למי שלא מכיר את הסט האנלוגי שלי, מדובר בסט צנוע אך אהוב (עלי לפחות). לנקו 70 עם בסיס משודרג, חיווט של Cardas וראש Denon 103R.
לפטיפון יש מאט גומי בעובי דומה ל- MJ-12 כך שלא הייתי זקוק לכיווני VTA כל פעם שהחלפתי ביניהם (מזל, כי אחרת לא הייתי מחליף כל כך הרבה).
כסטבילייזר אני משתמש ב- Thorens המוכר, שעד עכשיו אהבתי אותו מאוד, גם במראה וגם באפקט. אחרי הסקירה הזאת כבר לא כל כך, תיכף תראו למה.

הנה תמונה של שני הסטים המתמודדים. הסט שלי משמאל.

Oyaide STB-MS & MJ-12


משום שהסט האנלוגי הצנוע שלי אולי אינו המועמד הראשון לסט האביזרים האלו שלא עולה בדיוק גרוש וחצי, מצורפת מייד לאחר הסשן שלי חוו"ד מפורטת של חברנו יהושע בעל סטאפ אנלוגי יותר מושקע.

אך אם יש לכם עוד טיפה סבלנות, הייתי רוצה להתחיל עם בדיקות מקדימות שעשיתי לפני הסשן על מנת לנסות ולבודד את המאפיינים של כל אחד מהמוצרים. בסשן אני משתמש תמיד בכל הסט.

השתמשתי באחד התקליטים האהובים עלי - CHET (איך שאני כותב את המשפט הזה בחדר העבודה, כחודש לאחר הסקירה בפועל אני מייד בוחר אותו ב- HFMC והוא מתחיל לנגן על המערכת. דרך המחשב כמובן).

התחלתי עם הסט שלי, המאט הבסיסי והסטבילייזר של Thorens. זה מנגן נפלא.
שמן, מלא, באס מתחת לבלטה, אויר בכלי הנשיפה. סופר מוזיקלי. וואלק מה אפשר לבקש יותר מזה.

טוב, אני מתקין את ה- MJ-12. בודק עם העין, ה- VTA נראה בסדר. מוודא גם את ה- tracking force, על הכיפק.
בכוונה אני משתמש עדיין בסטבילייזר של Thorens. הוא אפילו יותר כבד מה- STB-MS (עם כל המשקולות) באיזה 100 גרם.

התוצאה שונה מאוד. פתאום הפטיפון שלי שתמיד היה לכיוון הוינטאג'י מקבל זריקה "אודיופילית". יותר מפוקס, טיפה יותר בהיר, סאונד פחות גדול האמת. אבל מה שהכי בולט לי זה ששומעים הרבה יותר פרטים, אומנם גם חיוביים, אבל גם התקליט פתאום נשמע לי יותר "מלוכלך" ופחות איכותי.
אז יש כאן לא מעט שיפורים חיוביים. כמותית אני יכול להגיד שהם יותר "משמעותיים" מהשליליים, אבל בפועל אני פחות נהנה מהתקליט :(
טוב, כבר חששתי להמשך הסקירה, אבל הלכתי וחיש מהר החלפתי את הסטבילייזר של Thorens בזה של אויידה.
הייתי בשוק. סה"כ תמיד כל כך אהבתי את הסטבילייזר של Thorens, למה ה- STB-MS נשמע יותר טוב בלי פרופורציות בכלל?

הוא ביטל בשניה את כל התכונות הנגטיביות שמצאתי לפני רגע ושמר על כל התכונות החיוביות. עכשיו התוצאה היתה גם יותר "אמיתית", גם יותר נכונה, וגם יותר מוזיקלית (מרגשת).
הפטיפון נשמע פתאום יותר מודרני, אבל רק מבחינות טובות.

ניסיתי לחשוב מדוע זה כך. יכול להיות שזה משום שהמגע של ה - Thorens עם התקליט שונה מאוד מזה של האויידה. במקום להפעיל את כל משקלו על שטח רחב של התקליט הוא עושה שימוש בשמונה רגליות רכות/ספוגיות ויתכן ששילוב השיטה הזאת עם ה- MJ-12 לא מתאים.

טוב, אם לא אתחיל בסשן עכשיו זה עלול כבר לא לקרות, יאללה מתקדמים.

סשן האזנה


Ben Webster - Soulville
בדרך כלל כשאני כותב סקירה אני מאזין למוצר לפחות במשך שבוע, לומד את תכונותיו תוך כדי שאני אוסף את האלבומים שיככבו בסשן ההאזנה/השוואה. אך הפעם לא היה בידי מספיק זמן לעשות זאת (כאמור עסוק/ חשוב כן? עברנו על זה) כך שהאלבומים לסשן נבחרו שרירותית לגמרי עוד לפני שהאזנתי להם עם שני המוצרים שעל הפרק.

אך הם כבר היו מותקנים על הפטיפון, כך שאת Soulville שמעתי קודם איתם ורק אחר"כ שוב עם המאט והסטבילייזר שלי.
כבר מהטונים הראשונים של הגיטרה של אליס והבאס של בראון זיהיתי שהתוצאה כעת די שונה מהסטאפ הרגיל שלי.
היה לי כבר כיוון מחשבה אך האזנתי עד לתום התקליט, גם כי זה טוב לפני שמגיעים למסקנות וגם משום שהיה לי קשה להפסיק.
אחר"כ עוד האזנה לטרק הראשון ועברתי למאט המקורי והסטבילייזר של ת'ורנס.

ובכן, האספקט הבולט ביותר בהבדל שבין שני הסטים הוא שהצליל של מאט הגומי והת'ורנס יותר מלא ופחות מוגדר. זה מתבטא בכל אחד מהכלים, אך בעיקר בסקסופון של וובסטר, בגיטרה של אליס ובבאס של בראון.

עם סט האויידה שלושת אלו (אך גם הפסנתר וכלי ההקשה) איבדו קצת מהנפח והוגדרו יותר טוב בחלל.

אך זה ממש לא סך ההבדלים שהובחנו באלבום. עוד תחושה שבאה לידי ביטוי עוד מקטע הכניסה היתה תחושה של "שקט" משופר. לא כזה שמעלים פופים או דפקטים בתקליט (לא שהיו כאן, אבל עוד על כך בהמשך) אבל כזה שיוצר יותר דרמה ודינמיות כאשר כלי מתחיל לנגן.

אני אשמור עוד כמה תכונות לאלבומים הבאים, אבל אני בכל זאת רוצה לדבר על שני הביצועים כמכלול לפני שאנחנו מתקדמים.
הסט שלי מעניק ללנקו את הצליל ה-"ישן". מלא, שמן, איטי, רך, רומנטי אבל גם קצת מעורפל.
הסט של אוידה הזריק קצת מודרניות. יותר הגדרה, יותר שקט, יותר פירוט.
אך הדבר העיקרי שהוא הוסיף זאת הדרמה.

אם אני שומע רק את הטרק הראשון הרי הוא טרק הנושא (Soulville), קשה לי לבחור מנצח ברור בין שני הסטים. לכל אחד הקסם שלו.
אך כשאני ממשיך להאזין לאלבום אני מגלה ללא שום ספק שהסט של אוידה מעניק לי חוויה יותר דרמטית שמתרגמת ליותר אמביציה להמשיך להאזין. זה לא בגלל שהסאונד יותר טוב (ואולי הוא באמת כזה) זה בגלל שהמוזיקה כעת יותר מעניינת.
ומה שזה אומר במילים אחרות זה שגם אם התיאורים שנתתי (הגדרה, פוקוס, גודל וכו') לא בהכרח מתיישבים תמיד עם תוצאה מוזיקלית, כאן אין ספק שהסט הזה לא פחות מוזיקלי משלי וכנראה שאף יותר.

Holly Cole - Holly Cole
קניתי את התקליט הזה לפני כשנה אולי יותר אחרי שראיתי את קול מככבת בכל מיני סקירות אודיו במגזינים שונים.
האמת שדי התבאסתי ממנו. התקליט אומנם באיכות פנומנלית, והקול שלה היה מתוק ומאוד נעים, אבל מהאופי המוזיקלי שלו ממש לא נהנתי.
העיבודים הם מהסוג התאטרלי המודרני המרגיז, ובתכלס היה קשה לי בכלל לסבול אותו עד סופו בפעמים הבודדות שהתעקשתי לעשות זאת למרות הסאונד הטוב.

גם הפעם התחלתי עם הסט של אוידה. ובמשך צד שלם היה לי קשה להוריד את הגבה שהתעקשה לעלות מעלה בפליאה.
מתקליט שהיה תמיד איכותי זה הפך להיות התקליט הכי טוב ששמעתי אי פעם על הפטיפון שלי.

בדר"כ באלבומים ווקאלים אני מתרכז בקול הזמר/זמרת וזה המדד העיקרי להצלחת/כישלון השיחזור.
במקרה הזה ההצלחה לא היתה קשורה ממש לקולה של הגברת הולי (ואולי שם יש אפילו הרעה מסויימת לצד השיפור, מייד נגיע לזה), אלא לליווי.

האלבום מוקלט יחסית מלא ובשרני, ופתאום השקט הפוקוס שהביאו איתם שני המוצרים הנבחנים הפכו את כל הכלים מ"סתם מלווים" לחלק שווה ערך בביצוע ולא אחת למנה העיקרית בכלל.
באס מעולה, הפרדה של הכלים, תלת מימדיות משופרת, ניואנסים סוניים שלא שמעתי קודם, אך גם המון ניואנסים מוזיקליים אליהם אף פעם לא שמתי לב.
השיפור פה הוא לא פחות ממדהים, כשסיימתי את התקליט לא היה לי שום צורך להאזין לו על הסט המקורי אבל אין ברירה.

החזרה לסט המקורי היתה נפילה קשה. ממש בדיחה לא מצחיקה לעומת הביצוע המדהים ששמעתי לפני רגע. מעורפל, תפל, פתאום שוב העיבודים מרגיזים אותי מאוד.
יש רק נקודת אור אחת שהסט הזה הצליח להעביר יותר טוב, וזה שקולה של הגברת Cole היה קצת יותר עגול וחם וקצת פחות "מתכתי", אבל לא היתה כאן באמת תחרות.
מעניין שעם האויידה שאר הכלים במיקס לא נשמעו לי פחות חמים, אולי אפילו ההיפך.

[אני אגלה לכם סוד קטן מאחורי הקלעים. כל הסיפור הזה של להחליף את המאט והסטבילייזר עלה לי על העצבים מהר מאוד, אין לי כח לדברים האלו בטח כשמדובר בתקליט עדין שצריך לאחסן בביטחה בעת ההחלפה ומדף התקליטים נמצא בצד השני של החדר.
אבל ההבדל פה היה כל כך מדהים שאחרי שסיימתי לכתוב את הפרק הזה עשיתי עוד החלפה רק כדי לשמוע את זה שוב.]

Norah Jones - The Fall
רציתי להוסיף לסשן איזה אלבום רוק, אך אוסף תקליטי הרוק שלי מוגבל בלשון המעטה והיחיד שבא לי לשמוע היה האחרון של ג'ונס ולכן אותו בחרתי. למי שלא מכיר ומסתייג מהשיוך של ג'ונס לרוק שינסה. מבחינתי זה אלבום רוק רך (חלקו מאוד) לכל דבר, עם גיטרות הבאס, החשמליות וכל השבאנג.

מזמן לא האזנתי לתקליט הזה, ואני לא חושב שהספקתי להאזין לו אפילו פעם אחת על הסט השלם הנוכחי שלי.
למעשה תוספת הבאס והגודל שאירגנתי לעצמי בזמן האחרון עשו לו די טוב. קצת חששתי שכאשר אעבור לסט של האוידה אאבד חלק מזה, מצד שני התוצאה כאן גם אם היתה די יפה ונעימה להאזנה לא כל כך התאימה לאלבום. היה חסר לי דרייב ובזה חשבתי שיש סיכוי שהסט של אוידה יתן שיפור.

טוב, אין דרך אחרת לגלות מלבד לנסות. מחליפים סטים.
אה אה, בבקשה. שוב כבר מהטרק הראשון ניתן להרגיש בדרייב משופר. לא, זה לא הפך את הלנקו שלי למכונת ירייה אוטומטית (וטוב שכך) אבל בהחלט מרגישים כעת דרייב משופר שיותר מתאים לז'אנר.
המקום בו פחות קלעתי היה בנושא הגודל והבאס. כן, דמויות הסטראו גם כאן יותר מוגדרות ומדויקות, אבל הבאס אינו מופחת כמותית הוא פשוט יותר נשלט ופחות נשמע כמו רמקול גדול בחדר קטן מידי.

עוד מספר תחומים דורשים איזכור. אחת התרומות הגדולות יותר של סט האוידה היתה בהפרדת קולה של ג'ונס משאר המיקס. קודם היא היתה מעורבלת יחד עם כל הכלים, עכשיו היא צעדה צעד קטן קדימה ומתארחת בחלל יותר נקי.

אז שוב ניצחון מוחץ לסט של אויידה, אבל אני חייב לציין שגם כאן כמו במקומות אחרים החושפנות החיובית הגיעה יחד עם חשיפה של בעיות יצור או איחסון התקליט. לפעמים תקליטים חדשים גם מגיעים עם מן לכלוך (זוכרים את הסרטונים שראינו בפורום? זה לא מפתיע) ובינתיים אין לי מכונת ניקוי לנסות לתקן את זה.

אז זה היה הסשן שלי, מן shoot out בין הסט שלי לאויידה. נעבור כעת לחוות הדעת של יהושע שרכש לעצמו סט כזה לאחרונה.

Oyaide STB-MS & MJ-12


הסשן של יהושע


הסטאפ האנלוגי של יהושע:
פטפון: Nottingham, דגם Ace Space, כולל זרוע Ace Arm
ראש: ZYX, דגם R1000 Airy3 S / SB, ZN
שנאי-מעלה לראשי MC: E.A.R., דגם MC4
דרגת פונו: תוצרת E.A.R., דגם 834P, משודרג על ידי
שיכוך רעידות: הפטפון והמנוע מונחים על 6 רגליות לשיכוך רעידות תוצרת אוידה, דגם INS-BS + INS-CF. הרגליות מונחות על משטח שיכוך רעידות תוצרת SRA מהדגם הבסיסי, בגובה של אינצ' אחד. המשטח מונח על מעמד תוצרת Agora Acoustics מדגם Pedigree-EX4.


במשך השנתיים האחרונות, עד שרכשתי את התחתית והמשקולת של אוידה, השתמשתי בתחתית מתוצרת Ringmat מדגם Anniversary Gold Spot, ללא משקולת, משום שתחתית זאת לא יכולה לעבוד עם משקולת, בשל המבנה המיוחד שלה. התכונות והשינויים של התחתית והמשקולת של אוידה בהתרשמות זאת הם בהשוואה לתחתית של רינגמט.

לפני שנעמיק באלבומים ספציפיים, אוכל לומר שחלק ממאפייני הצליל השתנו בשמיעת תקליטים שונים, בעוד שלושה מאפייני צליל עיקריים מובחנים בכל התקליטים ששמעתי:
1. הצלילים נמוכים (בסים) הדוקים הרבה יותר.
2. תמונת במת-הצליל (soundstage imaging) נהייתה מאורגנת יותר וממוקדת יותר.
3. המוסיקה נשמעת לי משכנעת יותר וכובשת יותר.


Georg Solti / Chicago - Gustav Mahler Symphony No. 5
מדובר בתזמורת סימפונית בעלת גודל עצום. במקומות שונים לאורך היצירה ובפרט בפרק הראשון, יש מסה אדירה של צלילים, כאשר עיקר המסה הוא בתחום הצלילים הבינוניים-נמוכים והנמוכים. משום כך, פעמים רבות משתמשים ביצירה זאת כדי לבחון את היכולת של מערכות שמע להתמודד עם תזמורת סימפונית גדולה מאוד.
לבד מהבסים ההדוקים ותמונת במת-הצליל המאורגנת והממוקדת יותר, מה שמרשים מאוד, כבר בהאזנה ראשונה, זה שהפרזנטציה גדלה מאוד.
דבר נוסף הוא שגדלה ההבחנה וגדל הפירוט בתוך אותה מסה אדירה של הצלילים הבינוניים-נמוכים והנמוכים. כאשר קודם לכן אותה מסה נשמעה יותר כגוש צלילים אחיד עם מעט יותר הבחנה בין קבוצות הכלים השונות, עכשיו בתוך אותה מסה מובחנים יותר תופי הטימפאני, הקונטרה-בסים, הטובה, הצ'לי והטרומבונים.
נראה לי שהתחושה של פרזנטציה גדולה יותר נובעת מההבחנה הגבוהה יותר בין קבוצות הכלים השונות.
לחצוצרה הפותחת את הפרק הראשון וממשיכה לאורך היצירה, צליל "מלא" יותר, בעל יותר "בשר", אשר נשמע לי "נכון" יותר, או "ריאליסטי" יותר.
הכינורות והמצלתיים נשמעים מעודנים יותר, פחות צורמים.

Members of The Vienna Octet - Mozart Clarinet Quintet K. 581
החמישייה לקלרינט של מוצרט נמצאת בקצה הסקאלה המנוגד לסימפוניה של מהלר. זאת יצירה קאמרית לקלרינט ורביעיית כלי מיתר (שני כינורות, ויולה וצ'לו).
כאן הפרזנטציה דווקא נהייתה קטנה יותר. נראה לי שזה נובע מכך שכל כלי הנגינה נשמעים פחות מהדהדים ופחות "נפוחים". בכל מקרה, הפרזנטציה וגוון הצליל של כלי הנגינה השונים נשמעים לי "נכונים" יותר. מתוך כך, הפרזנטציה עכשיו מתאימה יותר לזאת של חמישייה קאמרית.
כתוצאה מהפחתת ההדהוד של כלי הנגינה, גם פחתה תחושת החלל המלאכותית. ההדהוד ותחושת החלל המוגזמת שהיו קודם לכן הם מלאכותיים, הם לא נוצרו בעת ההקלטה, אלא על ידי שיכוך תנודות לא טוב מספיק של הפטפון שהיה קודם לכן.
גם כאן הכינורות נשמעו מעודנים יותר, פחות צורמים.
עכשיו הצ'לו נשמע כמו צ'לו, בעוד קודם לכן הוא נשמע נפוח ולכן דומה יותר לקונטרה-בס.

The Pentangle - Basket of Light
זאת להקה שאני אוהב מאד. הסגנון שלה הוא שילוב של רוק קלאסי רך עם שירי עם איריים.
ברצועה הראשונה בתקליט, Light Flight, שרה זמרת בליווי שתי גיטרות אקוסטיות, קונטרה-בס אקוסטי ותופים.
בשיר זה המצלתיים נשמעו מעודנים יותר, פחות צורמים. הקול של הזמרת נשמע הרבה יותר מלא.






John Coltrane - Blue Train
נראה לי שאת אלבום הג'אז הקלאסי הזה אין צורך להציג.
בחרתי ברצועה האחרונה בצד השני, Lazy Bird.
משום מה התקליט הזה נשמע אצלי עמום. אולי משום שרכשתי אותו משומש וניגנו אותו פעמים רבות מאד.
בתקליט זה הובחנה תופעה הנשמעת מנוגדת למה שנשמע בכל התקליטים האחרים – עכשיו הוא נשמע הרבה פחות עמום.
מרבית כלי הנגינה (לבד מהקונטרה-בס והתופים) נשמעים עם יותר "נפח", או "בשר", בפרט בקטעי הסולו שלהם.
גם כאן הובחן פחות הדהוד ופחות תחושת חלל מלאכותית.
בחלק מהזמן מנגנים מספר כלי נגינה (פסנתר, קונטרה-בס ותופים) באזור מסוים באמצע הבמה. עכשיו אותם כלי הנגינה מובחנים יותר זה מזה, מופרדים יותר לאורך אותו אזור באמצע הבמה, בעלי מיקום מוגדר יותר וממוקד יותר.

הסיכום של יהושע
זה הדבר הטוב ביותר שעשיתי למערכת האנלוגית שלי, הרבה מעל ומעבר לציפיות המוקדמות שלי מאביזרים כאלה.

Oyaide STB-MS & MJ-12


תודה רבה ליהושע על תרומתו לסקירה. היה נחמד לארח כאן עוד חבר ועוד פרספקטיבה.
נחזור לסיכום הסקירה.

סיכום


מידי פעם פונים אלי ואומרים לי "אלוני, אתה לא חושב שהסקירות שלך יותר מידי חיוביות?".
זה תמיד מצחיק אותי, אני לא חושב שיש בתחום הרבה מוצרים לא טובים, אולי נתקלתי בשלושה/ארבעה שנראו לי כאלו ועדיין אני לא מוכן לחתום על זה. הכל עניין של התאמה לסטאפ ולמשתמש, והמטרה שלי היא לגלות את ההתאמה הזאת.
חוץ מזה אם חשבתם שזאת סקירה "מתלהבת" חכו לאחת שתפורסם בעתיד (הלא ידוע, כי אין לי מושג מתי אספיק לסיים אותה).

ואם נמשיך את הקו של מה שרציתי להגיד, אז מבחינתי, מספיק מה שהסט הזה עשה בתקליט של הולי קול שיהפוך אותו לשווה את מחירו (והוא עשה הרבה יותר מזה). נתן לי זבנג של תוצאה אנלוגית שעוד לא שמעתי בביתי.
ואספר לכם איך אני יודע שבאמת באמת אהבתי אותו. בדר"כ כשאני מסיים לבחון מוצר אני אורז אותו ושם בצד, בלי קשר לאיך שניגן או מה שחשבתי עליו. גם כאן כשסיימתי לבחון ארזתי ושמתי בצד והודעתי ליגאל שהוא יכול לבוא לקחת.
כשהתברר לי שזה יקח כמה ימים, פתחתי שוב את האריזות התקנתי, ועד הרגע האחרון השתמשתי בו.

אני מאוד מתחבר לאחת הטענות של יהושע. למרות שאתה מקבל איזו תחושה כללית על אופי הסט, אצלי זה היה זריקת מודרניות/ניקיון/צלילות/דרמטיות/חושפנות, המאפיינים הסוניים הספציפים יכולים להשתנות מתקליט לתקליט. לא שהאזנתי לעשרות תקליטים בזמן הסקירה, יותר כתרייסר, אך בכל תקליט היה הטוויסט שלו.
זה מצביע על מוצר שאינו one trick pony ואינו צבוע.

ברמה הפיזית, כמו כל מוצרי אויידה שיצא לי להכיר שני המוצרים בנויים יפה ואיכותי, נעימים למגע ולמראה ומעניקים תחושה מחניפה של איכות.

בקיצור, אם נראה לכם שמי מהמוצרים יכול להתאים לסט האנלוגי שלכם, אני ממליץ בחום לקחת לבדיקה.
עדכנו איך היה, אני סקרן.

Oyaide STB-MS & MJ-12



סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, MBL 1611, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala


STB-MS מחיר : 1,100 ש"ח
MJ-12 מחיר : 1,290 ש"ח
יבואן: I.L Audio




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות