עכשיו 14/12/18 23:42

פורסם: 26/11/08 09:38 ע"י aloni


זה לא כל כך נורא – או מי שונא את NJ? (כלומר Norah Jones)


טוב, את הפוסט הזה תכננתי לכתוב כבר מזמן. כל פעם שאני עובר על מדפי הדיסקים ונתקל בדיסקים של הגברת הזאת ליבי נחמץ קצת מהביקורות וההערות שאני קורא עליה מידי פעם.

אז רגע לפני שנגיע לסיבות (כפי שאני רואה אותן), נספר כמה מילים על הבחורה החביבה הזאת.

אני אחסוך את פרטי הטריויה האישיים אותם תוכלו לקראו כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Norah_Jones

ג'ונס שחררה את האלבום המאג'ורי הראשון שלה ב- 2002 תחת השם “Come Away With Me” , האלבום החביב, המלודי והמאוד רגוע הזה זכה להכרה לא קטנה. את השיר Don’t know why שפותח את האלבום זכינו לשמוע תחת כל אוסף רלוונטי ועץ רענן מאז יציאת האלבום.
באופן אישי אני נחשפתי לשיר Don’t know why עוד לפני שהתחלתי להתעסק עם סטריאו והוא זכה להשמע במחשב לא פעם בפורמט mp3. ברכישת הדיסקים הראשונה שלי באמזון רכשתי את האלבום והתוודעתי גם לשאר השירים.

תמונה

http://www.amazon.com/Come-Away-With-Me ... 108&sr=8-2

כצפוי, אהבתי מה ששמעתי וברכישה הבאה דאגתי לרכוש גם את הדיסק הבא שלה: “Feels Like Home” שיצא ב- 2004. האלבום הזה כבר זכה להצלחה ממש כבירה, מבחינה מוזיקלית אפשר לומר שהוא מעט יותר קיצבי מהקודם (אולם עדיין שומר על אוירה אינטימית ורגועה) וקצת יותר "דרומי".
שיר שאני מאוד אוהב באלבום הזה הוא: Humble Me.


תמונה

http://www.amazon.com/Feels-Like-Home/d ... 108&sr=8-3

את “Not Too Late” שיצא ב- 2007 כבר רכשתי עם יציאתו, הוא מעט שונה משני האלבומים הקודמים ואיכשהו היה לי קשה לעכל אותו. בדיעבד אני לא כל כך בטוח מדוע, אולי בגלל האוירה היותר קודרת/מוזרה שהאלבום מקרין ביחס לקודמים. בכל מקרה לאחר תקופת הסתגלות הוא מצטרף מבחינתי לקודמיו.

תמונה

http://www.amazon.com/Not-Too-Late/dp/B ... m_dmusic_2

מי שאוהב הופעות מצולמות, יש כמה ממש יפות כמו זאת:
http://www.hometheater.co.il/modules.ph ... c&p=247754
ואחת מאוסטין טקסס שמצולמת ב- HD.
יש להזהר מאלו שבאיכות זוועתית ומהפרצופים הדוחים שנגן הגיטרה מעניק.

טוב, אז אחרי ההקדמה נחזור לנושא. למה אני שומע כל כך הרבה קטילות לזמרת שאני דווקא מחבב?

אני חושב שהבעיה העיקרית היא תיאום ציפיות ובחירה מוטעית של הג'אנר. מידי פעם שומעים חברים שטוענים שהם אוהבים ג'אז לדוגמה את נורה ג'ונס. לפני שהתחלתי להאזין לג'אז (ובינינו זה ממש לא כל כך מזמן) אני מניח שיכולתי גם לעשות טעות כזאת.
אני הייתי מגדיר את נורה בג'אנרי הפופ, פולק והקאונטרי הרבה לפני ג'אז, ובאלו אני מוצא אותה מיוחדת ומצויינת. שילוב של קול נעים ומעט מחוספס ובחירת חומרים טובה וקונסיסטנטית לא הולכים ברגל.
אני לא חושב שיש הרבה אומנים מהג'אנרים האלו שמוציאים דיסקים מהם אני יכול להנות מכל שיר ושיר כפי שאני נהנה באלבומים של ג'ונס.

טענה נוספת שעולה מידי פעם היא שהשירים שלה סכרינים ומתועשים מידי, טוב זה כבר עניין של טעם אני מניח, אבל צריך לומר שקצת קיטש לא הרג אף אחד, ואני בטוח שכל אחד יכול למצוא משהו שהוא אוהב בדיסקים האלו.
וחוץ מזה כמו שחבר לעבודה בשם עודד נהג לומר:
על טעם וריח – אני קובע

אז אם להודות באמת, כיום כבר לא יוצא לי לשמוע את נורה הרבה, כשיש כמעט מאה דיסקים שעוד לא נפתחו (ראיתם איך ירדה הכמות?!) אני מעדיף לחזור ולשמוע דברים קצת פחות מוכרים ויותר מאתגרים, אבל היי, זה לא מוריד מכבודה ולו במעט.

וקצת יוטיובים כי זה הפך להרגל:








הפוסט מוקדש לרמקול ושפיגל (שבתקווה יוריד מתישהו את שמה מהבלוג כי הוא לא ממש שייך לשם)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות