שלום,
לא מזמן הכרתי את היידן.

אשמח לדעתכם בנוגע לביצועים מומלצים לסימפוניות שלו ובנוסף, אם אפשר, מספרי הסימפוניות המומלצות וכמה מילים עליהן (אני מעוניין בדעה אישית וסובייקטיביות מוחלטת ).


אשאיר את השאלה הזו בלבד, ובעתיד אשאל על הקוורטטים, ברשותכם
תודה רבה, מראש

דיעה אישית וסובייקטיבית מאוד: עם מעט יוצאים מהכלל, היידן ביום טוב הוא כמו מוצארט ביום בינוני ומטה. זה בולט בסימפוניות ועוד יותר בקונצ'רטי למינהם, ופחות ברביעיות המיתרים.

בוא למשל נשווה בין הסימפונייה האחרונה של היידן, מס' 104 "לונדון" מ-1795, לאחר שהייו להיידן הזדמנויות להכיר וללמוד את הסימפונייה האחרת, מס' 38 "פראג", של מוצארט, מ-1786, שתיהן ב-רה מאז'ור.

לא שה"לונדון" היא סימפונייה גרועה במשהו, להיפך, היא מהגדולות של היידן, אבל מספיק לשמוע את המבוא האיטי של שתיהן כדי להבין מיהו מלחין מצויין ומי גאון ומלחין גדול.

אז (רק? ) אחרי הכרת סימפוניות 25, 29, 35-36 ו-38-41 של מוצארט , אפשר לשים פוקוס מיוחד על סימפוניות 6-8, 44, 45, 49, 53, 88, 93, 94, 96, 100, 101, 103 ו-104.

ביצועים לחלק מהנ"ל:
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//HMX2961767.htm
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//ZZT040203.htm
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//88697489042.htm

והייתי ממליץ להימנע מביצועיהם של Tate, Harnoncourt ו-Karajan.

עמיר

מסכים..

את האמת, שיש לי קצת דברים של היידן, לאחרונה גם איזה דיסק שהגיע חדש עם יצירות קאמריות,
זה:
http://www.amazon.com/Haydn-Seven-Words ... 492&sr=1-1

ועוד.. לא מת עליו, הוא בכללי-די משעמם אותי..לא שמוצארט מוציא ממני יותר מידי,אבל אם כבר
אז כבר :-)
ד"א פעם הייתי מטורף על כל הקונצ'רטים של מוצארט לפסנתר-מכיר את כולם!!!! על בוריים כמעט.
לאחרונה רכשתי גם את האושידה החדש שיצא
זה:
http://www.amazon.com/Mozart-Piano-Conc ... 589&sr=1-2

מי-ע-ולה!

ואגב פראג...ניתן לשמוע אותה בקונצרט בפילהרמונית ב30.1.10 מוצ"ש, אשר בו גם הקונצ'רטו לכינור של בטהובן עם ליזה בתיאשבילי.
וגם ב1.2 וב-3.2...

כן, האוצ'ידה הזה אכן ממש מעולה!

ו"שבע המילים האחרונות" לא נשמעת גם לי כיצירת מופת, גם לא בגירסתה התיזמורתית. אכן משעממת.

לי מוצארט ממש נוגע עמוקות, במיוחד עניין הדואליות באופי המוסיקה -- עליצות חיצונית מלווה בקו עדין של עצב...

מה עם החמישייה והקונצ'רטו לקלארינט? חמישיית המיתרים ק.516? הסימפוניות 38, 40 ו-41? קונצ'רטו 22 (ק.482) -- הפרק האיטי? כמו גם קונצ'רטי 20, 23, 24, 27? הפרק האיטי של הסינפונייה קונצ'רטאנטה (ק. 364)? אם להזכיר סתם רק כמה דברים שקפצו לי לראש, בלי להתייחס לאופירות.

האם גם אלה לא "מוציאים ממך יותר מידי"?

עמיר

הי עמיר.
ראשית אני שמח שאתה מוצא קצת זמן לכתוב .

תראה, זה לא שמוצארט לא עושה לי את זה בכלל, הוא כן.
לראיה, גם הבאתי את הקונצ'רטים לפסנתר שלו, יש לו כמובן את הקונצ'רטים לכינור .. שלאחרונה הגיע זה:
http://www.mdt.co.uk/MDTSite/product//4777371.htm
{ד"א-גם זה שלו: שעוד לא הספקתי להאזין לו- http://www.amazon.com/Concerto-Venezian ... 45&sr=8-14
שאמור להיות מדהים !! }

ועוד מגוון ביצועים די רחב של היצירות הנ"ל.

הסימפוניות שלו קצת פחות מתחברות לי, אני פחות אוהב את העליצות הזו אפילו שהיא לפעמים שזורה עם קוים עדינים של עצב..
אני שומע פה ושם, אבל מעדיף מוסיקה סימפונית של אחרים..שמזעזעים יותר

המוסיקה הקאמרית שלו הכי פחות מתחברת לי..אולי בעתיד אתן לו צ'אנס קצת יותר רציני.

האופרות שלו, תמיד אצלי במקום האחרון מבחינת סדר האזנה..ככה שהרבה מהם לא שמעתי למשך זמן רב כל כך כדי להתאהב בהן.

בגדול , אני מעדיף בטהובן, בראהמס, את הרוסים של המאה ה 19 וה20 TO NAME A FEW על פני מוצארט.
כל זה כמובן לא פוגע בהערכה האסטרונומית שאני רוכש לגאון הזה.

לא יודע איך הגענו מהיידן למוצארט..... אבל שיהיה.
אין ספק שמוצארט בגדולתו בכל מקום שבו ה"עליצות" שלו מפנה מקום לעצב או לפחות למשהו יותר רציני. הרקוויאם כמובן. או דון ג'ובאני.המיסה בסי מינור. וגם הקונצ'רטי המאוחרים לפסנתר הם כבר בגוון אחר לגמריי.
גם אני בעיקר הולך על בטהובן-בראהמס-רוסים כמנה עיקרית. כנראה עניין של אופי.

סתם מנצל את ההזדמנות להמליץ על דיסק מדהים של הלן גרימו - הכולל פנטסיה יפה של קוריגליאנו, סונטת הסערה של בטהובן - ושני דובדבנים מופלאים : הפנטסיה לפסנתר מקהלה ותזמורת של בטהובן (סוג של הסימפוניה התשיעית מוקטנת), וה "קרדו" של ארבו פראט , יצירה לפסנתר, מקהלה ותזמורת. מה שאהבתי זה לא רק את היצירות עצמן ואת הביצוע המצויין אלא גם את השילוב. למה אני מתכוון ? הרבה פעמים "תוקעים" לך בדיסק יצירות שלכאורה מתחברות כי הן באותו קונטקסט - למשל שני קונצ'רטי לפסנתר של בראהמס וכדומה. פה יש רסיטל שלם (רק חלקו בלייב) של יצירות שמתחברות אחת לשנייה בצורה יותר סובטילית ומעניינת ומחזקות אחת את השניה. הפסנתר כמובן נמצא בכולן, אבל גם מקהלה שמזכירה אצל פראט את בטהובן. הלן מחזיקה לנו את היד ולוקחת אותנו למסע מופלא ומעניין.
מצורף גם ראיון מרתק עם הגברת שסובלת (?) מסינאסתזיה - ראיית המוסיקה בצבעים. גם למספרים יש צבעים בשבילה - 2 הוא צהוב, 4 אדום וכו'. עוד על התופעה הזאת בספרו המרתק של סאקס. מעניין איך התופעה משפיעה על הנגינה שלה.
http://www.amazon.co.uk/Credo-Helene-Gr ... B0000YWFMW

אה כן - ואם מעניין אותך בכל זאת היידן - חפש את המיסות שלו. לא רעות בכלל.

רציתי להמליץ לך על ביצועים לסימפוניות שייש בהם עומק מיוחד, אבל הם out-of-print, לצערי

מדובר ב-Bruno Walter עם Columbia Symphony ב-38 ו-40 (ה-SACD-only שלו הוא http://www.sa-cd.net/showtitle/206), ו-41 עם Szell / Cleveland. בכלי תקופה שלושת הסימפוניות עם Frans Bruggen.

הקאמרית שלו נהדרת, בייחוד אלה שציינתי, ואין מה לדבר על Don Giovanni (עם Giulini או Ostman).

אהבתי למוצארט לא מפחיתה מאהבתי הגדולה לבטהובן, בראהמס, והרוסים של המאה ה-19 והמאה ה-20.

עמיר

המעבר הייה טריוויאלי: "היידן ביום טוב הוא כמו מוצארט ביום בינוני ומטה".

המיסה האמורה (ק.427) היא ב-דו מינור, לא סי מינור.
C הוא ב"עברית" דו, סי הוא B באנגלית ו-H בגרמנית (בגרמנית B הוא סי-במול).

זה מזכיר את השאלה המילולית: איזה סולם הוא הכי מצחיק?
והתשובה: סי-במול מאז'ור -- B-dur (בגרמנית dur משמעותו מאז'ור).

עמיר

הרגת אותי. איך זה בסינית ?
אני קורא מה שכתוב לי על הדיסק. מעבר לזה אני רק מתבלבל.
ותסלח לי אם לא הבנתי את הבדיחה. אני מבין שזה סוג של הומור של ייקים. גזונטהייט.