Munich High End 2012 - Micromega - Focal

אם אני לא טועה, זה היה החדר הראשון שנכנסו אליו בתערוכה והתיישבנו לשמוע.
אני זוכר שחשבתי באותו הרגע שנכנסנו בדלת; "איך זה יכול להיות שהם הכניסו את הממוטה הזו, לחדר כל כך קטן.. ולמה הם עשו לעצמם את זה" אבל, כידוע אני מאמין גדול שאין באודיו חוקים והכל אפשרי, אז ישבנו בצפייה גדולה.
מי שקרא לפני שנתיים את הסקירה שלנו על ה"שוט אאוט" של "סטראופליי" בין שלושת הרמקולים המובילים שבינם אהבנו הכי הרבה את הגראנד אוטופיה של פוקל, יכול כבר להבין את הציפייה שלי גם מהחדר הזה, למרות שזה לא אותו הדגם אבל מאותה הסדרה.

יש לי ותמיד היה לי מקום מאד חם בלב לJM LAB\FOCAL. אני תמיד מצפה בכליון אוזניים (של חוזיליטו) למשמע רמקוליהם. הפעם, קצת התאכזבנו, מה זה קצת? וואלה, קצת הרבה.. טוב נו.. הרבה מאד. זה היה חדר רע!

אין לי מושג אם בגלל האלקטורניקה, אני מניח שממש לא, כי שמעתי מיקרומגה כמה וכמה פעמים.. אבל נו.. אולי זה בגלל ה AIR הזה שעשה סטרימינג וממש בהתחלה אלון ואני הסתכלנו אחד על השני ועיקמנו פרצופים למשמע חוסר הרזולוציה המשווע שהיה שם (אולי הקובץ עצמו? ).. ואולי זה בגלל החדר, או הקירות שסגרו על הענק האדום הזה וניפחו את ה LOW וה LOW MID.. ועשו שם קצת סמטוחה בצלילים..



הגבוהים היו קצת מנסרים (ושאני אומר "קצת", אתם כבר מבינים למה אני מתכוון הפעם) וכאמור, הLOW'S מנופחים ומנותקים לא מהרמקול, אלא מן המציאות כולה.
נתנו לחדר סיכוי נוסף והתיישבנו לעוד כמה דק' כדי לחתוך את הדברים קצת יותר חד בראש ובלב, אבל נייט!, לא הצליח לנו לאהוב או להגיד משהו ממש או אפילו קצת על החדר.




על פניו נראית מערכת כמעט מושלמת, קווים נקיים, מעוצבת, סטרימר מגניב לחלוטין, שליטה מרחוק, מונובלוקים של מיקרומגה, נקיים ובלי הרבה ווג'ארס.. אבל וואלה, לי זה לא נעם ולא עשה כלום. זה חדר כזה שפשוט לא השתלב לשום קטגוריה, לא לרק סאונד, בטח לא למוסיקאליות ואפילו לא לתצוגת רקע.. היו צריכים להביא כמה דוגמניות ופשוט לא להשמיע כלום .

זה היה הרושם שלי גם כן, כשהקשבתי לסטרימר הזה בעבר. וזו היתה מערכת שונה לגמרי. "חוסר רזולוציה" זו הגדרה שדי עמדה בקנה אחד עם תחושתי שם, אפילו לא ברמה של "סאונד שאהבתי או לא".

גם עבורי זה היה חדר מזעזע.
אבל לפחות איפה שישבתי לא היו בכלל "ניסורים" כולל בפגניני. כן היה עירפול כבד מהמיד למעלה, כן היה באס גדול על החדר (חדר קטן ורמקול יושב על הקיר).
לא היה רגש בכלל ולא היתה עדינות.
היתה גם פרזנטציה מוזרה וחסרת עומק.
מבין כל הטרקים ששמענו (ושמענו בסוף לא מעט, כנראה כי סירבנו להאמין שזה מה שאנחנו שומעים) היה רק איזה סטוקפיש אחד מלא שנשמע חצי סביר.
זהו.

הבאסה שזה רמקול שעניין אותי לשמוע כי לא הספקתי בשנה שעברה, החדשות הטובות הן שבחדר אחר הצליחו להפעיל אותו כמו שצריך.

מעניין !

הכל עניין של שילובים, גם ברמות האלו, לא מספיק לקחת נבחרת טובה מאוד על הנייר, אלא צריך לדעת להתאים את השחקנים.

אותו רמקול הוצג בתערוכות קודמות ונמצא מעולה וגם בתערוכה הזו והיו חדרים שבו הוא נשמע טוב ואפילו מעולה (עד כמה שהבנתי מכם, תקנו אם טעיתי).

כנראה שיש מחיר לקשר מסחרי, על חשבון תוצאה לא אופטימלית בתצוגות למינהן.

וואללה!?

אין לי מושג מה ומי הקשר המסחרי פה, אבל הבעיה במקרה הזה לא היתה רק שילוב הברנדים אלא הידע והיכולת לבנות תצוגה כמו שצריך.
החדר היה קטן מידי וההעמדה לא היתה אופטימאלית. זה הבסיס משם היו צריכים להתקדם לשילוב מוצרים מתאימים (גם אם רוצים דווקא את שתי החברות האלו), לווליום מתאים ומוזיקה מתאימה.