את חיבתי לאלקטרוניקה השוויצרית אני כבר לא יכול להסתיר.
סולושין, דארדזיל והאחרים נחשבים היום בפסגת ההגברה העולמית בתחומנו.
בחדר אחד הצליחו לדחוף כמה מהשמות והמוצרים המעניינים והנחשבים ביותר בתחום כיום
(הטובים ביותר?!) לתצוגה שהייתה מבחינתי ללא ספק, אחד החדרים הטובים בתערוכה.
אחד מאלה שהייתי לוקח אותו AS IS איתי, אם רק הייתי יכול ממונית וגיאוגרפית.
ה
הגברה של SOULUTION כאמור – על כל פארה.
ארבעה מונו בלוקים מסוג M700 הקדם והמקור שלהם כמובן.. כל אלה הניעו את ה-
רמקולים – של MAGICO מדגם M5.
כנראה הרמקול הטוב ביותר של החברה הזו (על פי אוזני), בינתיים לפחות.
מקור אנאלוגי - מחברת דר' פיקרט (dr fickert). חברת הפטיפונים ששלטה ביד רמה, בכמעט כל החדרים שהיו בהם פטיפונים שניגנו והם לא היו חדרי חברות פטיפונים בעצמן.
כבילה – קובאלה סוסנה (Kubala Sosna) הכבילה כמובן הייתה ה- TOP OF THE LINE של החברה.
החדר "תפס" אותי מייד שנכנסנו, התנגן לו קונצ'רטו לכינור שהיה מאופק ומוסיקאלי במיוחד
(לאו דווקא בגלל המוסיקה).
יש בחדרים מסוימים הרגשה, שלא תמיד מה שהעין תופסת, ככה הסט אפ מנגן.
קצת קשה להסביר.. אני מניח שצריך פשוט להיות בתערוכה כזו כדי להבין את האימפקט,
או את הקונפליקט שמקבלים מידי פעם, ברמה סונית למול הפרזנטציה הויזואלית.
חדרים שנראים מלאי ציוד יקר מאד, שנראה "קר" בהרגשה ומודרני מאד בעיצובו.
עם קווים נקיים כמו ה M5 והסולושין למשל, בעוד הצינורות של קובאלה סוסנה
לא הוסיפו על התחושה הביתית החמימה
..מנגנים פתאום באופן מוסיקאלי,
אינטימי ומאופק מאד.וגם ההיפך מפעם לפעם, למרות שזה קרה הרבה פחות לזיכרוני.
הכינור שהתנגן היה חלק מגרעיניות וללא צרימה ברג'סטר הגבוה.
הבמה הייתה פתוחה מאד והאימג' מושלם.
ניכר היה בכל העת, בטראק הזה ובשני גם כן.. שההגברה לא התאמצה כלל וכלל בסט אפ המנגן.
הסאונד היה בכל זמן שהייתנו EFORTLESS לחלוטין
.
הטראק השני התנגן כבר מהפטיפון של הדר' והקלאסי התחלף בג'אז.
הטריו של קית' ג'אררט התנגן לו בחדר, מלא ברבדים והבס של פיקוק היה מפורט
ומלא בטקסטורה בשרנית.
הרזולוציה של הבמה וההקלטה עצמה, הייתה ברורה מאד
ואפשר היה ממש לתפוס את הנגנים בשיער בזמן שהתנגנה לה המוסיקה.
אני אהבתי את החדר הזה מאד.
נראה שהמציגים ידעו בדיוק מה הם עושים ועם איזה סט אפ להגיע לתערוכה כזו.
א.
