עכשיו 15/10/18 13:46

פורסם: 15/11/10 10:23 ע"י Byrdio


גוסטב מאהלר - פרק י"א - הסימפוניה התשיעית



תמונה


בסופו של דבר, הגענו לסימפוניה המלאה-האחרונה שמאהלר כתב לכאורה
(בפועל יש חלק מיצירה שמהווה את "העשירית", אך היא נכתבה באופן חלקי.. עליה בהמשך הסדרה).
הוא סיים לכתוב אותה לאחר שנתיים תמימות מ 1907 ועד 1909 (כשנתיים לפני מותו ב 1911).
התשיעית היא סימפוניה אדירה, מלודית אך מהצד השני מאד ייחודית, בבניה, בצורה ובהשפעות שמאהלר
החדיר לתוכה. מעצמו, מספיגת הסביבה והמאורעות האחרונים בחייו (בדיוק נפטרה ביתו הבכורה,
הוא איבד את משרתו בווינה וגילה שהוא חולה סופני, בין יתר הדברים שהיה צריך להתמודד איתם באותם השנים).
בנוסף - בשנה שהתשיעית נכתבה, האומנות הקלאסית נכנסה לסחרור אוונגרדי, בעוד שונברג מוביל את "התנועה" הזו
והפרק הראשון של התשיעית עמוס בקונפליקטים בין סדר ולבין אי סדר בתווים השמורים במסגרות ובין טמפו תזזיתי.
אך לאחר מכן, מאהלר חוזר לסורו וממשיך בדרך קצת פחות מסחררת,
אך לא פחות מרגשת, מעניינת ואמוציונאלית כפי שכתב תמיד.

ליצירה הזו כמה אלמנטים שבורים שמאהלר בהשפעת התקופה, ביסס את כתיבת היצירה עליהם.
לדוגמה: ליצירה ארבעה פרקים. כאשר הראשון והאחרון הם דווקא איטיים שבדרך כלל הם "אמורים" להיות המהירים.
אך הראשון מופרע במיוחד; מעונג צרוף של כינורות וצ'לים ועד סערת קרנות מטורפת
(בובו כבר ציין שהוא כנראה היה על סמים שכתב אותה.. :D ).
אורך היצירה כפי שכבר למדנו מניסיון.. לא קצר בכלל. כיאה ליצירות מאהלר ואורכה הוא סביב ה 80 דק'
מה שיכול להתארך כמובן, על פי האינטרפרטציה האישית של המנצח שמבצע אותה.

ליצירה כאמור, ארבעה פרקים:
כפי שהם מובאים בפרטיטורה.
1. Andante comodo (D major)
2. Im Tempo eines gemächlichen Ländlers. Etwas täppisch und sehr derb (C major)
3. Rondo-Burleske: Allegro assai. Sehr trotzig (A minor)
4. Adagio. Sehr langsam und noch zurückhaltend (D-flat major)


כבר בפרק הראשון שנכתב על גבול טירוף כמעט, הבלחות הטרומבונים וכלי נשיפה נוספים ממתכת משורבבים
בד בבד עם מנגינה קסומה, עדינה ומלודית מאד. שעליה אחראים חטיבת הקשתנים שמנגנת מתחילת הפרק.
כלי הנשיפה, שמאהלר הצליח בכל חייו להוציא מהם דברים שכמעט שום מלחין לא היה מסוגל להם
(טוב אולי וואגנר)..לוקחים כאן תפקיד עיקרי מן הסתם.
סוקרי יצירותיו שביניהם גם ברנשטיין מציגים תיאוריה -
שהסינקופה וההחלפות בפרק זה, מתארים את דפיקות הלב של מאהלר ואת מותו כביכול באמצע החיים.
שתרועת הטרומבונים שתיארנו קודם מסמלת בדיוק את זה. בעוד מאהלר רשם "הכי חזק שאפשר"
בהערות בביצוע לכלים אלו.
אך למרות שהטירוף והאוונגרדיות ממוקדים בפרק הראשון בעיקר, גם בפרקים הבאים יש שבירות מוסיקאליות,
שינויים ועיוותים של חוקים כאלו ואחרים ואפילו של מלודיות.
מה שיוצר עומק ומורכבות מצד, אך גם קושי מסוים לעיכול ובלבול מצד שני.

הפרק השני נכתב כריקוד. ראינו לא מעט פרקים כאלו בסימפוניות מאהלר. ריקודים גרמניים,
"לאנדלר" שכאלה, וכדומה.
גם בתשיעית, הפרק השני הוא בבסיסו כזה. אך כפי שהבנו, מאהלר לא השאיר שום דבר על תילו.
גם כאן יש עיוות בצורה והנושא, עד כדי שזה כבר לא נשמע כריקוד רציף, אלא יותר כפרגמנט של ריקוד,
כשבין לבין - שזר המלחין אינטרלודים שונים לאורך כל הפרק.
התזמור המיוחד של מאהלר תמיד נמצא. זה הסאונד סיגנצ'ור של המלחין, שבגינו אי אפשר
לטעות ולחשוב שזו יצירה של מלחין אחר, גם לא מאותה התקופה אם נתאמץ לנסות.
לגדולים האמיתיים, תמיד יש כזה. כמו שף - שתמיד אפשר לזהות את "היד" שלו בתיבול, אך באופן
מוקצן, אמוציונאלי וישיר יותר - במוסיקה.

תמונה


התזמורת שמאהלר "קורא כאן לדגל", אופיינית לו. אך היא לא גדולה במיוחד כמו בשמינית למשל.
חטיבת הנשפנים מושקעת ללא ספק וכן גם כלי ההקשה והמתופפים שיושבים מסביב לתזמורת,
שמוסיפים ללא ספק את המימד הבומבסטי ביצירותיו של מאהלר. כמו גם את האפקטים של מוות,
סיום, מתח, עצבים וכדומה.

הפרק השלישי מתחיל בחצוצרה המנגנת תווים א-סימטריים, או דיסוננסים ופותחת עוד פרק מוזר
אך מעניין מאד ביצירה האדירה הזו.
הפרק נכתב כרונדו שמייצג צורת "חזרה" במוסיקה, כאשר יש תמיד "הפתעה" בין לבין החזרות
הנשנות בפרק (ABA-C-ABA).
מלודיה מדהימה ומוטיבים די פשוטים שחוזרים על עצמם בפיתוחים שונים עם קטע "אמצע" שכזה שתמיד
מתחבר להכול, או יותר נכון הכול מתחבר אליו.
שוב התזמור המיוחד והשימוש של כלי נשיפה שמתואמים בכל עת עם חטיבת הקשתנים- שמנגנת
כל כך יפה ועדין כך שתמיד אפשר להישען עליהם. מה שכנראה מאהלר עשה בעצמו,
עם כל הטירוף שחג סביב התווים ביצירה ובחייו גם כן.

לקראת אמצע\סוף הפרק יש "שיחת ציפורים" בין כלי נשיפה מעץ וכלים נוספים, החצוצרה במוטיב בעל חמשת
התווים ולאחר מכן מנגינה נוגה של כלי הקשת שממיסים כל ייצור חי כמעט.
הפרק מסתיים בקול תרועה.

אסכולה מסוימת ולא בכדי, מתייחסת לפרק הזה כסרקסטי בגלל חתימתו של מאהלר על התווים
To My Brothers In Apollo (כנראה מתייחס לסוקרים של יצירותיו עד כה) בעוד שהיא
מחויכת ללא ספק לכל אורכה, עם מלודיה די שמחה וקופצנית – הומוריסטית.

הפרק הרביעי והאחרון הוא המסכם של הסימפוניה המופלאה והמיוחדת הזו והוא אורך כ 25 דק'
(תלוי באינטרפרטציה).
הפרק מתחיל עם חטיבת הקשתנים בלבד.
מלודיה שמתחילה במשיכת תווים ארוכה עם תחושה של מתח שאחרי שתי תיבות מתחלפת למלודיה
קסומה ואמוציונאלית מאד, כאילו מתוך משפך.
המוסיקה ממשיכה להתנגן לה כאשר אחרי דקה וחצי ~ נכנס בסון לסולו של תיבה וחצי הממשיך לנגן יחד עם
הקשתנים שמצטרפים כמעט מייד בנושא הכבד.
מחליפה את הבסון קרן שנשמעת היטב מעל כולם ומתפוגגת אחרי שתי תיבות גם כן.
המוסיקה הענוגה והיפה נמשכת בכל העת, ובחזרות בפיתוחי הנושא באופן מרומז כמעט.
כלי נשיפה מידי פעם מצטרפים לכמה תיבות לכאן ולכאן, אך בהרמוניה מופלאה שלמעשה הם כמעט
ולא מפריעים לנגינת חטיבת הקשת.
בתום עשר הדק' הראשונות מאהלר "מודיע" שהתזמורת פה! וחיה מתחת לכל השטיח ההרמוני שכלי הקשת
שיטחו בפנינו מתחילת הפרק.
באותו הרגע מאהלר מתחיל להכניס עוד ועוד נגנים אל תוך הנושא שכל הזמן נשמרת המלודיה
וממשיכה להתנגן. מעניין שהמוסיקה שמתנגנת בכל העת, היא זהה כמעט בכל דקה ודקה.
אך לא משעממת אפילו לשנייה, גאונותו של מאהלר מגיע לשיאים חדשים.

בסופו של דבר ולמרות צירוף הכלים מתיבה לתיבה, את רב הפרק מובילים הקשתנים כאמור, הבסון,
וכלי נשיפה בודדים ממש.
האדאג'ו המסיים את הסימפוניה התשיעית של מאהלר הוא למעשה אחד הפרקים העצובים, הענוגים,
הרומנטיים והמוטרדים ביותר שמאהלר כתב אי פעם בחייו.
אני אישית יכול לשמוע אותו בלי הפסקה מהבוקר ועד הלילה, היופי הגלום בו הוא בלתי נתפס בעליל
וכל חייו וליבו של המלחין האדיר הזה מתומצתים ל 25 דק' מרגשות מאין כמותן.

זוהי הלווייתו הוירטואלית של גוסטב ללא ספק ולא מעט ממנתחי יצירותיו תיארו אותה כפרק הפרידה שלו מהעולם.
(עצם הימצאותו של הפרק הראשון מהסימפוניה העשירית, קצת הוריד מהתלהבות "העולם" לקבל את התיאוריה הזו.
אני אישית לוקח אותה בשתי ידיים. צריך פשוט לשמוע כדי להבין עד כמה זה עצוב ויכול להתאים לתיאוריה לעיל).

תמונה

גוסטב מאהלר נפטר כשנתיים לאחר סיום כתיבת התווים הללו ומעולם לא שמע
את היצירה מתנגנת באולם הקונצרטים. (W)


ביצועים –
שוב אני מקדים וכותב למרות שלכולם זה כבר ברור, שהביצועים המובאים בסקירה זו טובים, או אף מעולים,
אך הם לא תמיד הבחירה "לטובים ביותר" שישנם ולא מהווים קונצנזוס חד ערכי ממני אליכם.
ולפעמים הם כן רק בלי שאגיד זאת בברור :)

הביצוע הראשון הוא דווקא יחסית חדש ודי נחבא אל הכלים, הוא לא נמנה עם המנצחים המפורסמים
מתור הזהב הנכסף, אלא משהו קצת יותר מודרני.
Mahler: Symphony No. 9 Alan Gilbert\Royal Stockholm Philharmonic Orchestra
רכשתי אותו כשיצא ומאז הוא אחד הבחירות הראשונות שלי לתשיעית של מאהלר.
אלאן גילברט ותזמורת שטוקהולם מבצעים את מאהלר ברמה פנומנאלית.
שליטתו של אלאן על התזמורת והבנתו את היצירה לעומק ולרוחב מביאה את הביצוע הזה -
לעמוד בשורה אחת עם הטובים ביותר בעולם. ברנשטיין, אבאדו, שאי והאחרים.
הביצוע הוקלט בלייבל BIS וההקלטה מצוינת.
כלי הנשיפה שמשחקים פה תפקיד מעניין ומרכזי ביצירה יחד עם כלי הקשת נשמעים חד,
וקוהרנטיים במיוחד מה שרק מבריק את הביצוע עוד יותר.
שליטתו של אלאן על הפרטיטורה ועל הנגנים בקטעים הקשים והקלים- האמוציונאליים, ביצירה מעלה
את הביצוע הזה לשחקים גבוהים ומצוינים.
את הפרק הראשון והאחרון האיטיים להזכירכם, הוא עושה קצת ארוך יותר מהאחרים.
אך זה בשום אופן לא נשמע מזדחל, אלא ממוקד מאד, מדויק ונכון.
הפרק השלישי מוקפד במיוחד ואלן עובר אותו ב"צבעים מעופפים", את הפרק הרביעי,
הענוג והפשוט ביותר מבחינה טכנית, הוא עושה בצורה מדהימה ויפה. שם ההתמקדות צריכה להיות
באמוציונאליות ובנגינת חטיבת הקשת. הוא פשוט אדיר ומצליח להוציא את המיץ מהתזמורת ומהמאזין גם כן.
סופר מומלץ!

הביצוע השני הוא של ברנשטיין יקירי, הפעם עם התזמורת הניו יורקית.
Mahler: Symphony No. 9 Leonard Bernstein \ New York Philharmonic
הקלטה ישנה שלו, אך מדהימה בכל אספקט שעליו מסתכלים.
ברנשטיין מצליח להוציא את קטעי הקונטרפונקט בצורה ברורה ומעוררת ושוזר את התווים העמוסים
והקשים מההשפעות האוונגרדיות, ליצירה מדהימה ויפה ללא ספק.
על תזמורת ניו יורק לא צריך להרחיב, על יכולתם לנגן ואת מאהלר בפרט.
על אחת כמה וכמה שעל הפודיום עומד- המאסטרו "לני".

הקצב של ברנשטיין תמיד זריז עם המון כוח אך מרוסן ותת קרקעי ולא לשם הכוחניות.
זה בעצם "מאהלר" וברנשטיין מבין את המוסיקה הזו על בורייה. מה שבכל ביצוע שלו אפשר להבין כבר
בהאזנה ראשונה. הוא מעביר את זה הלאה אל המאזין בנקל, גם אם יש שוני בין ביצועים עם השנים
(למשל מניו יורק לוינה בפער של עשרות שנים) הם עדיין תחת ידיו של ברנשטיין, אך באופן שונה.
בוגר, אחראי אולי יותר, אך במוקדמות יש בהן בוסר (עלייק) שמחייה קצת יותר את המוסיקה שמנוגנת החוצה
בחי ומהדיסק\תקליט כפתרון.

הביצוע השלישי והאחרון לא נבחר בקלות. יש לי כל כך הרבה ליצירה הזו, והיה לי קשה להעלות
אחד נוסף לסקירה זו.
ובכל זאת.
בחרתי להציג לביצוע השלישי, את ברונו וולטר האגדי והאלמותי, במה שנוגע ליצירותיו של מאהלר לפחות.
Walter Rehearses & Performs Mahler Symphony 9
זה ביצוע שהוקלט די מזמן, בעוד יש לקחת בחשיבות רבה, שוולטר כאן הוא תלמידו של מאהלר
בעצמו, לא פחות.(!)
מה שמביא אולי לחשוב שזהו הביצוע הקרוב ביותר לאייך שמאהלר היה מנצח עליו בעצמו?!

בכל פעם שאני שומע את הקלטותיו של וולטר ליצירותיו של מאהלר, אם בסימפוניות הגדולות, או בלידרים למשל
(יחד עם K.F כמובן) יש לי צמרמורות (באופן הטוב של המילה) בכל הגוף.
אולי מהידיעה שזה וולטר והוא הקרוב ביותר לאחד המלחינים האהובים עלי ביותר.
שאת השנים האחרונות אני מקדיש לו באופן מיוחד, ואולי גם, או ו - בגלל שהביצוע שלו פשוט מלא בחשמל!

התשיעית איתו הופכת להיות היצירה הזו שהמנתחים הגדולים של מאהלר, בכל הזמנים מדברים עליה.
אוונגרדית מצד אחד, עם בשלות בקונטרפונקט מדהים, הבנייה של הניואנסים הקטנים ביותר.
הטמפו המיוחד ששזור בין הפרקים ובתוך הפרקים, בין הנושאים והפיתוחים עצמם ועד לפרק הרביעי
חדור האמוציות שיכול להזיל דמעות לקשוחים שביינינו ודי בקלות.
וולטר מצליח להוציא את המוסיקה באופן שונה מאד מהאחרים, עד כדי כך שאפשר לשכוח את הקשיים
בהאזנה להקלטות הישנות הללו והחורקות מן הסתם בדרך כלל. ופשוט להפליג.
המלצה שלי היא לאלה שמכירים, או שיכירו- להגיע גם לוולטר כדי לקבל מושג רציני לאיך עשו את זה פעם.
די הרבה זמן היה לי קשה מאד לקבל זאת. זה רזה יותר, שונה מאד מהמודרניים שנהנים מטכנולוגיה
וידע אדיר בהקלטות היום ועוד קשיים כאלו ואחרים שנשמעים ומורגשים עם האזנות ראשונות.

אך בכל זאת, הוא ללא ספק המנצח שהייתי רוצה לשבת אצלו באולם כשמנגנים את התשיעית של מאהלר!
עוד בדיסק הספציפי הזה למי שירכוש, יש הקלטה של החזרה של וולטר עם התזמורת לפני הביצוע ליצירה
עם קולו של וולטר והערותיו לנגנים (מגניב לגמרי, למרות שקשה להבין מה הוא אומר עד בלתי אפשרי).

אביעד. (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות