עכשיו 26/04/17 10:57

פורסם: 09/03/15 17:16 ע"י byrdparis


Luxman E-200 Phono Amplifier



LUXMAN E-200


הקדמה


מי שזוכר ומכיר, חזרתי לאנלוג באופן רציני שוב לפני כמה שנים, אחר שמחקתי את התחום הזה כבר פעם בעבר. היה לי פטיפון מעולה של VPI, עם ראש MC והמון המון תקליטים. כמה המון? מעל 1500 כותרים... חלקם חדשים אבל רובם היה אוסף רציני מאד שרכשתי במשך שנים רבות, בארץ ובחול.
באבחה אחת, פשוט מחקתי את כל הקיום של הצד הזה במערכת. בעיקר כי הגעתי למסקנה מכרעת שמוסיקה קלאסית- קשה עד בלתי אפשרי לשמוע בסט אפ אנאלוגי כשלי וכל ניסיון לשדרוג מספק; יביא לדימום כספים רציני מאד וגם אז, היכולת לא תעמוד בקנה אחד עם ה CDP (אז עוד לא היו לנו מחשבים במערכת אודיו) בעיקר בשל איכות הכותרים, האפשרות להשיג אותם וכמובן מחירם.

{ד"א ההארה הזו הייתה לגבי מוסיקה קלאסית בלבד בסט אפ שלי ושל אחרים מניסיון על גבי תקליטים "סבירים" עד טובים ולא סיסמא כוללנית בשום אופן, ניתן ואפשר! רק שזה פשוט מצריך תשומת לב עם כיסים אחרים לגמרי ממה שהיה לי אז}.

חייתי בשלום עם הסט הדיגיטאלי שקניתי בכסף רב (NORTHSTAR) ונגמלתי מלקום כל 20 דק' להפוך צד. אך כמו תמיד החיידק רק נרדם ולא נשטף החוצה והתחום האנלוגי תמיד קסם וחיכה לרגע לפרוץ שוב. כך, כבר כמה שנים שאני שומע גם בפטיפון עם ספרייה קטנה יחסית (300 ~ תקליטים ובעלייה מתמדת) שאט אט עליתי גם ברמת הסט אפ עם שדרוגים כאלו ואחרים שעשיתי בהזדמנויות שונות. אלו גם היוו את השדרוגים היחידים בהחלט שהחלתי על המערכת בשנים האחרונות במפתיע...
תמיד האמנתי ועודני- שהשדרוגים באנלוג הם עם התמורה הגבוהה ביותר במערכת אודיופילית. כמעט שאי אפשר לקבל בשום כיוון את אותו האימפקט ביחס למחיר שמחליפים רכיב חדש וטוב יותר בפטיפון.

LUXMAN E-200


כך יצא שלפני כמה ימים שהגעתי ליבואן LUMXMAN בישראל, הלו הוא ערן פוגל (Audiofreak)
כדי לאסוף את ה DAC הבכיר של החברה (סקירה בקרוב גם כן), לקחתי איתי גם את הקדם פונו שלקסמן בונים.
בעבר היה פונו בכיר והרבה יותר יקר מ ה E200 שלפנינו, אך החברה החליטה לחסל את שיווקו ולהשאיר את ה E200 בודד בליין שייתן מענה לאנלוג אודיופילי.
אני רוצה להאמין שבגלל שהחברה השקיע כל כך הרבה בפונו "הפשוט" ואיך שהוא נשמע, היה להם קשה לשווק את היקר יותר בדיוק מאותן סיבות. אבל זו רק הנחה.

חברת לקסמן היפנית קיימת בתודעת האודיופילים וחובבי הסטריאו (שלא לדבר על הקהילה היפנית) משנת 1925. זו לא עוד חברת בוטיק שקמה בשנים האחרונות עם "חלומות" כאלו ואחרים ומאבק לשינוי תפיסה מוסיקאלית או איך נשמע מוסיקה מהיום והלאה.
אין להם סיסמאות שהם הכי טובים בעולם ולא מארזים בגודל של ארגז מעבר דירה לכל באפר שפופרתי או DAC... זו חברה שבונה מוצרים מן השורה הראשונה בהנדסה יפנית מדויקת ואפשר גם להגיד אחרי כל כך הרבה שנים, עם חתימת סאונד אופיינית לשוק היפני והחברות היוצאות ממנו.

ל"לקסמן" היו שנים קשות בארץ, היו פה לא מעט רסיברים שהגיעו מסין עם "מדבקות" ואמינות אפסית. שמה הטוב של החברה האמיתית נהרס, אם בכלל היה קיים בחדרי חדרים, וההחדרה המחודשת לקהילת האודיופילים בארץ ע"י ערן, ראויה לשבח!

הפונו שוקל כארבע וחצי קילו ומגיע במן סדין בד לבן, תפוס בספוגים ובמארז של שני ארגזים לשמירת הרכיב בעת השינוע.
עיצוב הפונו נראה על פניו פשוט מאד ביחס למה שמקובל היום, בכל זאת – יפני מסורתי. פנל כסוף על מארז מלבני שמרגיש ובנוי לתלפיות שניתן לפתוח במפתחות אלן בלבד כדי להציץ פנימה.
ניתן להבחין בפנל האחורי בזוג כניסות ויציאה אחת, כאשר ניתן לחבר בוא זמנית שני ראשים\זרועות. הפונו של חברת לקסמן מציע גם אפשרות להאזין במצב מונו בלחיצת כפתור, דבר שבדרך כלל נמצא במכשירים יקרים בהרבה או ייעודיים לתחום. בפנל הקדמי מלבד כפתור שינוי הקדם למונו, נוכל לראות כפתורים נוספים:
כפתור הדלקה וכיבוי, פילטר לנמוכים (מתחת ל 30HZ) ואפילו דימגנטייזר שלקסמן קוראים לו Articulator, כפתור לברור בין זוג הכניסות וכמובן פוטנציומטר שניתן לכוון דרכו את כמות הגיין והעכבות עבור הראשים השונים. אופציה ל MM גנרי וזוג אופציות לראשי MC בתלות הגיין ביציאה.
כל הכפתורים קטנים כגדולים מרגישים טוב בלחיצה ובסיבוב וניתן להבין שיש פה עבודה רבה על טיב המוצר, גם אם העיצוב מאד נקי ופשוט לכאורה.

LUXMAN E-200


החיבור אל הפטיפון שלי היה זריז, וידאתי ששום כפתור אינו דולק, לא פילטר, לא מונו וכן הלאה. בררתי את הכניסה לזו המחוברת וכמובן את הפוטנציומטר שיתאים לראש MC עם גיין נמוך.
כהרגלי בקודש כשאני מחבר משהו חדש לפטיפון, אני לוקח צעד וחצי אחורה כדי לשמוע את רצפת הרעש. מי שקצת מנוסה עם הצד האנלוגי של התחום שלנו, יודע שציוד כזה הוא בדרך כלל מועד לפורענות. יש פה המון חלקים, הגברה מאד מאד חזקה, רגישויות אדירות ולא מעט פינות ליפול בהן.
אחת הבעיות הקשות של קדמי פונו היא בעיית "רעש". רצפת רעש מלווה ב HUMM (חרישי) או רעשי השראות חשמליות כאלו ואחרות הם נחלתם של לא מעט ציוד אנלוגי – ספקי כח, סטפאפים, פונו סטייג'ים וכן הלאה. אנחנו מדברים פה על הגברות כבדות מאד שאמורות לקחת סיגנל פצפון מראש פטיפון ולהביא אותו לכזה שיספיק להיכנס לכניסת קדם מגבר או מגבר משולב. עניין לא פשוט ועדין מאוד.

הפונו הקודם שלי היה טוב מאד בגזרת הסאונד לטעמי, אך הוא היה מרעיש מטבעו עם רצפת רעש בעייתית. בעיקר בסביבה עתירת שנאים ושפופרות כשלי.
הפונו של לקסמן שקט מאד. הרבה יותר שקט ממה ששמעתי אי פעם אצלי במערכת ובכלל.
כמובן שאף פעם בחיים לא נוכל לקבל קדם פונו שאמור להגביר ראש של 0.24Mvשיהיה שקט כמו קבר, אין דבר כזה. בכל זאת יש פה הגבר מטורף, אבל יחסית למוצרים אחרים, הלקסמן מביא איתו כישרון שאולי רק במוצרי אולטרה הי אנד נוכל לקבל. עד כדי כך שבדקתי שהוא עובד בכלל!

הפתעה משמחת נוספת היתה, שהפונו שלפנינו מגביר ע"י שנאי סטפ-אפ שנמצאים במארז עצמו ולא ע"י טרנזיסטורים או רכיבים אלקטרונים אחרים.
השנאים נבנו כמובן ביפן על בסיס ספסיפיקציות של החברה כדי לקבל את האיכות האופטימלית לראשי MC. וכך למעשה הוא מקבל את חתימת הסאונד הכה אופיינית לו ולחברה עצמה. וכמובן לסט אפים מבוססי שנאי MC.

LUXMAN E-200


הכנתי את הפטיפון וכמה תקליטים לסשן הראשון ויצאתי לדרך לבחינת המכשיר.
בגדול היום אני בוחן עבורי מוצר עם סטנדרטים אחרים מעט ממה שהייתי אולי מחפש לפני כמה שנים. היום חשובה לי הרבה יותר ההתאמה עם ההגברה והטעם שלי ופחות לחפש את הזוויות האודיופיליות פר סה. אם כי, אין לנו הרבה ברירה ואנו מקשיבים "לרקע השחור", לפירוט, לטקסטורה ולשאר המושגים הללו שבעצם צצו בזמן שרצינו לתאר את מה שאנו שומעים, למילים.
אך עם הניסיון אנו מבינים שעדיין אחרי שנים רבות בפורומים שונים בארץ ובחו"ל, הסמנטיקה מאד משנה ושונה. ולמרות זאת, אשתדל קצת לפרט.

LUXMAN E-200


התקליט הראשון ששמעתי הוא אחד האהובים עלי בעת האחרונה.
Eric Johnson Europe Live
זו הופעה חיה שהוקלטה בזמן הטור בשנה שעברה של אחד הגיטריסטים הטובים בעולם כיום.
זהו תקליט כפול שמביא את הוייב האדיר שהבחור המנומס והמקסים הזה מביא אל הבמה.
רוק ובלוז חותך וטכני יחד עם רית'ם סקשין של בס ותופים שלא פחות טובים ממנו.
סאונד מרשים על הבמה תמיד היה לג'ונסון שהוא פריק של סאונד בעצמו ואודיופיל בנשמה.
כאשר ה E200 מביא את החלקות והאנרגיות ממנו, כך שהתקליט נשמע טוב מאי פעם. יש שקט מופתי סביב הנגנים ורק ה HUMM של מגברי השפופרות של אריק שעוטפים את הבמה ונקלטים ע"י המיקרופונים, נשמע בין הקטעים. בצד הרביעי של האלבום החי, יש כמה קטעים שג'ונסון מנגן בכישרון מטורף על גיטרה אקוסטית והעונג שבוקע מן הרמקולים שמימי.
הלקסמן מעביר את הטקסטורה גוף הגיטרה וויברציית המיתרים בטבעיות מרשימה ובגודל הנכון. שעה וחצי של שכרון חושים מהופעה מעולה שבמעולות (לאוהבי הז'אנר) ששוחזרה ע"י סט אפ שעבר דרך שנאים ופונו שפשוט הראה לי על ההתחלה שהוא לא רואה אותי בעיניים.

{שהקטע האחרון בהופעה הסתיים, שלחתי לערן מסרון "חבר, תעשה הזמנה לפונו דחוף!"}

התקליט הבא שעלה אל השולחן היה דווקא קלאסי. למרות המסקנות שלי מפעם, אני עדיין שומע פה ושם תקליטים קלאסיים על הפטיפון ורכשתי שוב, עם השנים כמה וכמה. בעיקר חדשים אבל גם ביד שנייה, בעיקר מתערוכות כמו במינכן למשל, ששם מוצאים את התקליטים הטובים ביותר שיש.
היום הסט אפ שלי הרבה יותר מושקע מזה שמכרתי דאז והתקליטים שקניתי ברמה אחרת לגמרי!

SIBELIUS / BEETHOVEN Concerto for Violin and Orchestra in D minor, Op. 47 / Romances for Violin Nos. 1 & 2, Pinchas Zukerman
אמנם זו הקלטה של דוייטשה ולא איזה משהו אודיופילי במיוחד, אבל המוסיקה מצוינת והתקליט גם אם פה ושם קצת מפצפץ מפאת גילו, נשמע נהדר. אין פה יותר מידי בס כדי להבין את היכולות של הפונו בתחום הספציפי הזה, אבל כבר קיבלתי נקודת ציון טובה מאד בתקליט הקודם. מה שכן יש כאן; אלו כלים נקיים ואקוסטיים שעולים גבוה ועם המון מיד. התקליט נשמע מאוזן להפליא דרך הלקסמן עם קסם מושך ומיד חלק כמשי. בקטעים היותר עמוסים שהתזמורת מצטרפת לקליימקס מוסיקאלי, שומעים את העושר הטבעי של הפונו והיכולת שלו להעביר את הגודל היחסי ואת הניואנסים בוא זמנית. בין הפרק השני לשלישי שנמצא בצד B, הפעלתי את הארטיקולטור. הכפתור הממזר שעל פי החברה עושה עבודת די-מגנטיזציה לכל העסק מאחוריו ועד לראש.
הורדתי את המחט בשביל הפרק האחרון והתרווחתי בכורסה. אין לי מושג אם צד B פשוט היה במצב טוב יותר מA או שאכן הפעולה הצליחה, אבל הסאונד היה בהיר וקוהרנטי יותר מלפני שתי דקות. הגבוהים היו קריספיים יותר עם שליטה טובה יותר בתחום המיד הנמוך. אחלה פיצ'ר! (אפילו אם זה עבד "פלציבו" בלבד) נהדר.

משם כהרגלי עברתי לפסנתר.
BYRON JANIS / Liszt Piano Concertos No.1 & 2 / Original Mercury SR 90329
זוג קונצרטים אדירי ממדים עם פסנתר שחולש על כמעט כל התקליט.
ביירון ג'ניס אחד הפסנתרנים המוכשרים בכל הדורות, עושה קסמים על הפסנתר בהקלטה מצוינת של מרקורי. הפסנתר נשמע דרך הלקסמן והסט אפ שלי חי מתמיד. דעיכה טבעית והרמוניות צלולות שמתאימות בפיצ' לתווים שנוגנו זה עתה. גוף הפסנתר "נראה" דרך הסאונד המתנגן וזה אחד הדברים המהנים שיצא לי לחוות עם הפונו סטייג' הזה. הוא מגדיר במת צליל אמתית וגדולה יחסית אך לא נפוחה באופן מלאכותי. הפסנתר יושב בהוד בקדמת הבמה והתזמורת פרוסה מאחוריו בחצי גורן. צדדי הבמה מוגדרים היטב, ולמרות שאצלי בחדר הקטן הבמה די מוגבלת, ניתן לעצום עיניים ולהרגיש איך הבמה שוברת את ממדיי החדר הפיסיים ומושכת לצדדים למטה ולמעלה אף יותר ממה שהתרגלתי.
התווים המתפרצים בעת הנגינה, מבליחים מהמיקס בליניאריות ונשמע שוב - בדיוק כמו בהופעת הרוק בתחילת הסשין שהפונו הזה לא ממש מתעייף, עצלן או חושש מהתאוששות מהירה או עומס.
השנאים שבו מצליחים להעביר צלילים טבעיים כל כך והמכלול עצמו עומד בקשיי עומס וטקסטורה או נגיד דינמיקה עדינה וכן הלאה. כאשר סובבתי את חוגת הווליום בקדם שלי לטובת הנאה רבה יותר, ניסיתי גם במקביל את כפתור ה LOW CUT FILTER בפונו, שבעקרון חותך את התדרים מ 30 הרץ ומטה. זאת כדי להקל על חדרים קטנים, מהדהדים או לחילופין מוסיקה בווליום גבוה מידי. ד"א לפעמים זה לא ממש משנה אם הרמקול שלכם יורד ל 30 הרץ או לא, זה מקל בכל מקרה על השחזור מבחינה חשמלית והאימפקט מורגש בסופו של דבר כך או כך.

מקלאסי עשיתי מעבר בחזרה לסגנונות מוסיקה שאני שומע פי כמה וכמה כיום מפעם.
אז אם בהתחלה פתחתי ברוק בלוז חי וטוב, מפה האנרגיות ממשיכות לעלות במקצב ובעומס ההפקה.

Van Halen ‎– A Different Kind Of Truth
הפקה חדשה 2012 של ה-להקה מסוף המאה ה20. ואולי זו שהשפיע עלי הכי הרבה בתור מוסיקאי ונגן. אדי ואן הלן, שהביא את הבשורה בשנות ה 80 ממשיך עם הגרוב המדליק וחסר המעצורים שלו גם באלבום שבעקרון “נכשל” אצל מעריציו. אך אלו הקרובים ימשיכו לרכוש ולהקשיב לכל תו שיוציא עד שיעלם מן העולם. ההפקה מצוינת בלי קשר לרמת המוסיקה ביחס לעברם ומבחינתי זה ממשיך להיות מצוין. סאונד הגיטרה של אדי תמיד היה רווי ומנצנץ אם ברית'ם ואם בסלואים והראש מוציא מהגרוב את כל הקטנות שהוא מנגן וכמובן את המסה שמופקת לתוך התקליט. האלבומים שלהם נוטים להיות צורמים בסט אפים בהירים אך לא כאן אצלי. הלקסמן יודע לשבות אותך בדיוק בנקודה הנכונה ואתה מוצא את עצמך מתופף ברגליים ומנגן באוויר! יש קצב, יש דינאמיקה יש אימפקט!
מצוין.

התקליטים המשיכו לעוף מהשרוולים אל הפטיפון ובחזרה. זה היה אחד הסשנים הארוכים שהיו לי מזה לא מעט זמן נטו מהפטיפון.

LUXMAN E-200


סיכום

הפונו סטייג' של לקסמן לא רק שהפיל אותי על הברכיים אלא גם לימד אותי שוב (בעצם הזכיר לי) כמה החלק הזה בסט אפ האנלוגי קריטי בהתאמה שלו לשאר חתימת הצליל של המערכת. הוא הצינור המחבר את הפטיפון לשאר המערכת ועל הנייר הוא אמור להיות אמנם שקוף לחלוטין עם עקומת RIAA הקרובה ביותר לפרפקט, אך גם אלו שיש להם את אותם הנתונים כביכול ישמעו אחרת, טוב או פחות טוב זה כבר עניין של טעם, בנייה נכונה, שימוש בחלקים הנכונים וכמובן הנדסת שמע בכיוון מאוד מסוים ולאחר מכן ההתאמה עם שאר חלקי המערכת האישית של כל אחד ואחד.

הלקסמן טבעי מאד מצד אחד ואפשר אפילו לקרוא לו מאוזן. אך הוא לא "שקוף" במיליון אחוז. אין פה חשיפה אידיוטית של פרטים או איזה מן הילה אודיופילית מלאכותית בסאונד, אלא משהו אחר משכר לחלוטין. יש פה יכולת להעביר את התקליטים בצורה שובת לב ואנרגטית מאד. לא חסר שום תדר או פרט, אבל אין הדגשות בכוח. הוא לא ייפה או יסלח למשהו שלא הוקלט כמו שצריך, אבל מאידך הוא יעביר את המוסיקה במסוע של משי. תוסיפו לזה זוג שנאי MC בילט אין בדואל מונו שמשולבים במארז מחברה יפנית שקיימת כבר 90 שנה! אופציה לחיבור זוג ראשים כולל היכולת לנגן מונו ועוד "קטע" אודיופילי שינקה לכם את החשמל כל הדרך חזרה לראש כדי לקבל סאונד נקי ככל האפשר מהפרעות. ואת כל זאת במחיר מצחיק של כמעט 6,000 שקל (מחיר בדיחה ביחס לכמות הכסף שאנו מוציאים על המערכות שלנו) וקיבלנו את אחת ההפתעות הגדולות שלי אישית היו בהי אנד מזה שנים!
כמו בכל מכשיר בתחום שלנו, הקפיצות האמתיות מתקבלות במחירים הנמוכים יחסית, ככל שהמחירים עולים, מקבלים בדר"כ תמורה שולית יותר. מניסיון, הלקסמן E200 יכול להיות הפונו סטייג' האחרון שלכם, או לפחות עד שיהיה לכם 20 אלף שקל בכיס (אם לא יותר) בשביל קדם פונו שיהווה קפיצה משמעותית ממנו, אם בכלל.

LUXMAN E-200


נתונים טכניים (כפי שמפורסמים על ידי היצרן):

Input Sensitivity:
MM: 4mV
MC high: 0.4mV
MC low: 0.18mV
Input Impedance:
MM: 47KΩ,
MC high: 40Ω
MC low: 2.5Ω
Gain:
MM: 36dB
MC high: 56dB
MC low: 63dB
Output/ Output Impedance: 250mV/300Ω
Circuit system: Built-in MC step up transformer, NF type equalizer
Power: 115VAC @ 60Hz
Consumption: 4W
Dimensions WHD: 14.3" x 3.3" x 10.1"
Weight: 10.0 lbs.



סטאפ בחינה והשוואה


הגברה: זוג מונו-בלוקים + קדם מגבר שפופרתיים (MBS).
רמקול: Audio Physic- Avanti V
מקורות: Bel Canto Dac + Teddy Pardo PS, PC based HFMC Music Server
Gyro SE | Michell Engineering, R1000 AIRY3S
Aqua - Phono Stage Battery\ Powred PS
Luxman E200 Phono amplifier
כבילה- חשמל: PS Audio, Furutech, Isotek,Heavens Gate Audio
כבילה- סיגנל: Ctrl audio - XLR & RCA
כבילה – רמקולים: Ctrl Audio - Silver\Gold

אביעד (F)


מחיר: 6,200 ש"ח
יבואן: Audiofreak


LUXMAN E-200




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות